כעורכי דין הניצבים בקו התפר שבין עולם הרפואה לעולם המשפט, מי כמונו יודעים כי הן מדע הרפואה והן מדע המשפט אינם מדעים מדויקים. באשר למשפט, ההוכחה בבית המשפט כמעט תמיד לא תהיה הוכחה חותכת, בוודאות של 100 אחוזים. די שתובע במשפט אזרחי יוכיח את תביעתו בהסתברות של מעל 50%, על מנת שיזכה במשפט. באשר לרפואה, כמעט כל סוגיה רפואית, ודאי הסבוכות שבהן, עשויה לייצר מספר דעות שונות של אנשי מקצוע, מהשחור ועד הלבן, עם עוד כמה דעות "אפורות" באמצע.
במדינת ישראל, שיטת המשפט הנוהגת היא "השיטה האדברסרית". השופט משמש כבורר בין שני צדדים, כאשר מתפקידו של כל צד להביא ראיות ולשכנע את בית המשפט בצדקת עמדתו (להבדיל מ"השיטה האינקוויזיטורית" בה השופט נוטל חלק פעיל בחקירת המקרה שלפניו ואף יוזם הבאת ראיות). לשופט אין אלא את מה שעיניו רואות ובמהלך המשפט מושך כל צד את "החבל" לכיוון האמת שלו, כאשר בסיום המשפט מוצא השופט את נקודת האיזון ואת "האמת המשפטית". יפים לעניין זה דבריהם של חכמים: "אמר ר' אבא אמר שמואל: שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן והלכה כבית הלל" (תלמוד בבלי, עירובין, י"ג, ב').
באחד ממאמרינו הקודמים דנו בתפקיד המיוחד והמרכזי המוקנה למומחה הרפואי במשפטי רשלנות רפואית. בעל דין המעוניין להוכיח טענה רפואית במשפט זה חייב לתמוך את דבריו בחוות דעתו של מומחה רפואי רלבנטי לעניין הנדון. וכך, כל תובע ברשלנות רפואית מצרף לכתב תביעתו חוות דעת של מומחה רפואי ואילו הנתבע מתגונן באמצעות חוות דעת של מומחה מטעמו. לעיתים, מחליט בית המשפט, לפני או אחרי ששמע את עדויות המומחים מטעם שני הצדדים, למנות מומחה רפואי מטעמו שיכתוב את חוות דעתו בסוגיה.
חוות דעת תחת זכוכית מגדלת
והנה, בגיליון "זמן הרפואה" מחודש ספטמבר 2008 התפרסם מאמרו של פרופ' אבינעם רכס, יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית, בו הציע להקים "ועדות מעקב" (כך!), שיבחנו את "טיבן המדעי" של חוות דעת המוגשות לבתי המשפט בידי רופאים. באותם מקרים בהם יתגלה כי הרופא שכתב את חוות הדעת "פעל שלא ביושר מקצועי", יועמד הוא לדין משמעתי. פרופ' רכס העלה את הצעתו לאחר שפירט הליכים משמעתיים שהחליט לנהל בעניינו של אחד מבכירי הגניקולוגים בישראל ש"הטעה את בית המשפט" בהגישו חוות דעת מטעם תובעת ברשלנות רפואית, שלא התקבלה לבסוף במשפט.
צר לנו לומר כי, לעניות דעתנו ובכל הכבוד, הצעתו של פרופ' רכס מסוכנת ופותחת פתח לציד מכשפות נגד רופאים בידי חבריהם. ראויה הצעה זו לתגובה ולדיון ציבורי.
כעורכי דין המנהלים תיקי רשלנות רפואית יודעים אנו היטב כי בכל תיק יכול לבוא מצד אחד רופא שיטען כי היום יום ומצד שני רופא שיטען כי היום לילה, כך ממש. ודאי שייתכן מצב שבו רופא אחד מסתייע בחוות דעתו במאמרים מסוימים המציגים תפישה רפואית מסוימת ומתעלם ממאמרים אחרים הנוחים יותר לצד שכנגד. לדעתנו, אין בכך כל פסול אתי (ניתן יהיה להתווכח, כמובן, עד כמה התעלמות זו תהיה נכונה אסטרטגית וכדאית מבחינת הרושם שיתקבל אצל השופט, אך זהו נושא אחר). כשם שעורך דין, במסגרת השיטה האדברסרית הנזכרת, אמור להציג רק את האמת שלו, של הצד אותו הוא מייצג, ולמשוך לכיוונה, כך גם הרופא המייצג אותו צד. על בית המשפט יהיה להכריע בסופו של יום, בין "שתי האמיתות" שהציגו שני המומחים. אכן, כשם שעל עורך הדין אסור להעלות במהלך המשפט טענות עובדתיות או משפטיות ביודעו שאינן נכונות, כך גם לרופא אסור יהיה להטעות בזדון את בית המשפט עם הבאת עובדות או נתונים שאינם נכונים. אך מכאן ועד להעמדה לדין משמעתי של רופא שחוות דעתו של חברו הועדפה ע"י ביהמ"ש, ששגה בחוות דעתו, שייתכן ולא עשה מחקר מעמיק בטרם כתב את חוות דעתו, שלא דאג להתעדכן בספרות רפואית, שגילה חוסר בקיאות או אפילו לא דאג להביא בפני בית המשפט את "התמונה השלמה"- הדרך ארוכה.
משטר אימים על הרופאים
מהו המסר הציבורי שיעלה מהקמתן של "ועדות המעקב" שמציע פרופ' רכס ומה תהיינה ההשלכות הציבוריות של מהלך זה?
זאת קל לשער: ועדות המעקב יטילו משטר של אימה על ציבור הרופאים ויחזקו את "קשר השתיקה" הנודע לשמצה והנטען תכופות כנגד ציבור זה. תהיה בכך פגיעה קשה בערכים החוקתיים המוגנים של חופש הביטוי ושל חופש העיסוק (זכותו של כל רופא לכתוב חוות דעת לצורכי משפט) ומעל הכול, תהיה בכך פגיעה אנושה באותם חולים שבאמת ובתמים נפגעו כתוצאה מרשלנות רפואית ומעוניינים לתבוע את נזקיהם בבית המשפט. כאמור לעיל, במדינת ישראל לא ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית בלא שתיסמך על חוות דעת מומחה. השתקתם של רופאים באמצעות הניפוף בחרב "ועדות המעקב" עשויה להקשות עוד יותר על תובעים אלה (שגם כיום מתקשים) למצוא רופאים שיהיו מוכנים לכתוב חוות דעת עבורם. מדוע שרופא יסכן את שמו הטוב ויעמיד עצמו חשוף להעמדה לדין משמעתי? מניסיוננו ומידיעתנו, אנו יכולים גם לומר, שאם במקרה הנזכר של הגינקולוג הבכיר שכתב חוות דעת לטובת התביעה, החליטה ההסתדרות הרפואית להעמידו לדין, הרי ישנם עוד רופאים רבים שיש מקום להעמידם לדין דומה - רופאים שכותבים השכם והערב חוות דעת לטובת מוסדות רפואיים שנתבעו לדין בגין רשלנות רפואית, חוות דעת שלעיתים קרובות מתקשים אנו להאמין שכותבן מאמין במה שיצא תחת ידו...
איננו קוראים לכך. יש לשמור מכל משמר על חופש הביטוי ועל הוגנות ההליך המשפטי בתביעות רשלנות רפואית. ועדות המעקב של פרופ' רכס יביאו בסופו של דבר לתוצאה הפוכה מהמטרה שלשמה כביכול נועדו - "שמירה על כבוד המקצוע ומעמדו בעיני הציבור" - ורק יגרמו לחוסר אמון גובר מצד הציבור בממסד הרפואי בישראל.
עו"ד ד"ר אבי רובינשטיין, עו"ד אביחי דר, משרד עו"ד רובינשטיין-יקירביץ |