בשלושים השנים האחרונות כללו הטיפולים למניעת אבנים בכליות ניתוחים וסבל רב.
כמעט לא ניתן היה להסיר את האבנים בשלמות ללא טיפול פולשני ומורכב.
בשנים האחרונות, אופי הטיפולים השתנה לחלוטין והוא נושא אופי עדין, לא פולשני וכמעט שאינו גורר סבל או אי נוחות.
סוגי הטיפולים המפורטים במאמר זה מתמקדים באבני כליה גדולות, החוסמות את מעברי השתן. אבני כליה זעירות אינן דורשות טיפול מורכב, והן לרוב נפלטות מעצמן דרך מעבר השתן.
הסרת אבנים בכליות- גלי הדף
בין השיטות הנפוצות להסרת אבני כליה גדולות ניתן למנות פירוק אבנים בכליות באמצעות גלי הדף. גלי ההדף נוצרים מחוץ לגוף החולה, מועברים אל תוך הגוף וממוקדים באמצעות שיקוף אולטרסאונד או רנטגן.
הגלים נבנים בהדרגה, מתעצמים לשיא כוחם כשהם מגיעים אל המטרה ומפוררים את האבנים כמעט ללא התערבות כירורגית נוספת. ריסוק אבן כליה דורש בממוצע בין 1000-2000 גלי הלם ולכן כל טיפול אורך בין 45-60 דקות. בחלק קטן מהמקרים יש צורך בהחדרת סטנט (תומכן) על מנת לאפשר מעבר חלק של האבן בדרכי השתן.
שיטה זו של ריסוק אבני כליה באמצעות גלי הדף מתאימה לכל אדם הסובל מהתופעה - החל מילדים צעירים עד לאנשים מבוגרים, והיא נטולת תופעות לוואי.
שיטות אנדוסקופיות להסרת אבנים בכליות
במידה וקיימות אבני כליה גדולות יחסית, או אם קיימת חסימה כלשהי בדרכי השתן, יש להעזר בשיטות טיפול אנדוסקופיות.
באמצעות טיפול אנדוסקופי ניתן להשתיל מצלמה זעירה בגוף המטופל, לצלם במדויק את איבריו הפנימיים וכך לאתר בקלות את מקום הימצאותן של אבני הכליה.
דוגמא נפוצה לשיטת טיפול אנדוסקופית היא האורטרוסקופיה. בדיקה זו מתחילה כתהליך אבחוני לאיתור מקום אבני הכליה, ומשנה את מהותה במהלך הבדיקה בהתאם לממצאים השונים.
במידה והבדיקה העלתה המצאות של אבני כליה בגודל בינוני, יחדיר הרופא מכשיר אופטי ייחודי לכליה או לאזור השופכן וירסק את אבני הכליה לחלקים קטנים באמצעות קרן לייזר.
בתום התהליך, יחליט הרופא האם להשאיר את הפירורים בדרכי השתן או להניח להם לצאת מעצמם דרך זרם השתן.
ריסוק אבנים חוץ גופי (ESWL)
ריסוק חוץ גופי של אבנים בכליות (Extracorporal Shock Wave Lithotripsy) הוא הפעולה המוכרת ביותר להתמודדות עם אבני כליה בינוניות- גדולות.
היתרון הבולט בשיטה זו הוא שהפעולה מתבצעת במהירות יחסית, ללא צורך בניתוח פולשני. לקראת הריסוק החוץ גופי, יש להיות בצום מלא הכולל גם איסור שתיה, החל מחצות הלילה שלפני הטיפול.
ריסוק אבנים חוץ גופי נחשב ליעיל פחות בחולים מלאים או שמנים, ובאבני כליה המורכבות מציסטין או אבני סידן.
ריסוק אבני כליה מלעורי (PCNL)
שיטה נוספת נפוצה פחות לטיפול באבנים בכליות היא הריסוק המלעורי (Percutaneous Nephrolithotomy).
השיטה מיושמת בעיקר באבני כליה גדולות במיוחד, או בעקבות טיפול שלא צלח בשיטות אחרות (ריסוק חוץ גופי, גלי הדף או אורטרוסקופיה) או במקרים בהם האבן תקועה במקומה.
בשלב הראשון של הניתוח מתבצעת בדיקה כללית של כיס השתן באמצעות החדרת טלסקופ דרך השופכה. תחת שיקוף הרנטגן יחדיר הרופא מחט עדינה לתוך הכליה שבתוכה מוליך מתכתי.
על גבי מוליך זה, יורחב נתיב השתן באמצעות בלון מיוחד לקוטר של כ-1 ס"מ.
באמצעות הטלסקופ יסרוק הרופא המטפל את הכליה ויזהה את האבנים הבעייתיות. לאחר מכן, ירסק את האבנים באמצעות מכשיר ייחודי המאפשר גם את שאיבת השאריות.
במקרים מסוימים, לא ניתן יהיה לפנות את כל אבני הכליה דרך נתיב ההחדרה, ויהיה צורך במציאת נתיב נוסף. בסוף הניתוח, ישאיר המנתח צינור זעיר לניקוז הפירורים.
ניתוח זה נחשב פשוט למדי, וסיבוכים במהלכו הם נדירים וכוללים דימום, ניקוב השופכן ולעיתים נדירות במיוחד פגיעה באברים פנימיים קרובים (כליות, כבד או טחול). חשוב לציין שמדובר במקרים נדירים בלבד, ושיעור ההצלחה של הניתוח המלעורי הוא גבוה מאוד ונע בין 85%-100%.
ד"ר ניר קליינמן, מנתח ומומחה לאבנים בכליות ומנהל היחידה לאנדואורולוגיה במרכז הרפואי "שיבא".