דלקת סבוראית וסבוריאה

דלקת סבוראית הינה דלקת עור שכיחה המאופיינת על ידי אודם וקשקשת, הפוגעת בעיקר באזורי הקרקפת והפנים. קשקשת מפושטת בקרקפת אף ללא אודם אף היא צורה של דלקת סבוראית ומהווה בעיה שכיחה ביותר. לעתים קרובות, דלקת סבוראית מלווה בהפרשת חלב מוגברת (סבוריאה) אולם לעתים יש דלקת סבוראית אף ללא הפרשת חלב מוגברת.

סבוריאה (SEBORRHEA) הינה הפרשת חלב (SEBUM) מוגברת, ללא דלקת. חלב
(SEBUM) הינו תוצר הפרשה של בלוטות החלב (SEBACEOUS GLANDS) המופרש אל פני שטח העור. לעתים, הפרשת חלב מוגברת ודלקת סבוראית יכולות להופיע יחדיו אולם לעתים קרובות יש סבוריאה (הפרשת חלב מוגברת) ללא דלקת סבוראית.

בתינוקות בשנת החיים הראשונה, קיימת לעתים דלקת בקרקפת, בפנים וכן בקפלים. דלקת זו קרויה דלקת סבוראית של תינוקות אך לא ברור אם דלקת זו הינה אותה מחלה כמו דלקת סבוראית אצל מבוגרים או שהינה דלקת נפרדת לחלוטין.

דלקת סבוראית במבוגרים

דלקת סבוראית מופיעה באזור הקרקפת, הקפלים בצידי האף, הגבות, האוזניים, בעור שאחרי האוזניים ולעתים אף בעור אזור בית החזה, בבתי השחי ובמפשעות.

לעתים נפגעים מרבית האזורים הללו אולם בצורות הקלות, בדרך כלל תהיה הדלקת רק בקרקפת או בצידי האף ובגבות. בקרקפת הביטוי העיקרי הינו באודם, בקשקשים ובגרד. בצורה הקלה אין אודם (אין סימני דלקת) ויש רק קשקשים (DANDRUFF). בצידי האף הדלקת הסבוראית נראית כאזורי אודם וקשקשת. בצעירים בדרך כלל יש הפרשת חלב מוגברת (סבוריאה) עם דלקת סבוראית אולם בגילאים מבוגרים לעתים יש דלקת סבוראית אף ללא הפרשת חלב מוגברת.

מה גורם לדלקת סבוראית במבוגרים?

נראה, כי יש נטייה גנטית להופעתה של דלקת סבוראית אולם המנגנון להתפתחותה אינו ידוע.

ישנה גרסה שהמדובר בדלקת הקשורה להפרשת חלב (SEBUM) מרובה בעור. מכאן אף מקור השם דלקת סבוראית. מחשבה זו עלתה מאחר ואזורי העור העיקריים המעורבים הינם אזורים העשירים בבלוטות חלב כפנים, קרקפת או חזה. נגד תיאוריה זו עומדת העובדה כי למרות שהפרשת חלב מוגברת (סבוראה - SEBORRHEA) שכיחה בחולים הסובלים מדלקת סבוראית, דלקת זו יכולה להיווצר אף בנוכחות הפרשה תקינה של חלב. התיאוריה המקובלת ביותר גורסת ששמר מסוים, פיטירוספורום אובלה, המהווה תושב נורמלי של העור, הינו הגורם לדלקת הסבוראית. לפי תיאוריה זו, שמר זה משגשג וגורם לגירוי העור ישירות או דרך הפרשת מדיאטורים. גם לגבי תיאוריה זו קיימות תהיות. פיטירוספורום אובלה אמנם נמצא בריכוז גבוה יותר בעור חולים עם דלקת סבוראית, אולם התברר ששכיחותו עולה בעור עם הפרשת חלב מוגברת אף ללא קשר לדלקת הסבוראית.

בחולים עם איידס, יכולה להופיע דלקת סבוראית קשה הכוללת בדרך כלל גם את קפלי בתי השחי והמפשעות. הגורם לכך אינו ברור. גם בחולי פרקינסון ניתן לראות הופעה או החמרה של דלקת סבוראית.

מה גורם להחמרה בדלקת סבוראית?

ברבים מהחולים קיימת החמרה בעיתות של מתח רגשי, לעיתים עד כדי כך שהקשקשים בראש מהווים אצלם מעין ברומטר למצבם הנפשי. בחולים עם דלקת סבוראית מריחה או ניקוי עם חומרים מגרים (אלכוהול, קרמים מקלפים) עלול לעורר ולהחריף את הדלקת.

טיפול בדלקת סבוראית במבוגרים

בדלקת באזור הפנים, כולל הטיפול מניעת גירוי העור וטיפול תרופתי.

חשוב ביותר שלא לגרות את העור. אלכוהול ותכשירים מגרים אחרים עלולים לעורר דלקת סבוראית. מומלץ להימנע מלהשתמש במי פנים או באפטרשייב המכילים אלכוהול או מרכיבים איריטנטים. חשוב לזכור, שקרמים רבים "נגד קמטים" מכילים חומצה רתינואית או חומצות אלפה וביתה הידרוקסיות ועלולות לגרות את עור הפנים באזורי דלקת סבוראית.

רצוי להשתמש בקרם לחות "מרגיע" באופן קבוע. קרמים מיוחדים לכך הינם סבו-עור
(SEBO OR או SEBO OR FORTE) או סבו-קלם. סבו עור הינו ללא שומן ומתאים גם לאלו הנוטים לפתח "פצעי בגרות" או לבעלי עור שמן.

משחות עם חומרים פעילים: א) משחות על בסיס קורטיזון - מומלץ להשתמש במשחות עם קורטיזונים חלשים ולהימנע משימוש ממושך בקורטיזונים חזקים. סוגי קורטיזון חלשים - לנהקורט, הידרוקורטיזון, קורטיזון 5 או 10. קורטיזונים בעלי חוזק מתון - יומובט, יוקורטן, אולטרן, טופיקורטן. ב) משחות אנטי פטריתיות פועלות כנגד השמר פיטירוספורום אובלה. הידרואגיסטן ודקטהקורט הינם תכשירים המכילים תערובת של קורטיזון חלש עם חומר נגד פטריה. ג) תכשירים אנטידלקתיים שאינם קורטיזונים: אלידל (PIMECROLIMUS) ו-פרוטופיק (TACROLIMUS). שימוש במשחות אלו במקום משחות סטרואידיות עשוי לעזור בהמנעות מתופעות לוואי הכרוכות בשימוש ממושך במשחות הסטרואידיות. במקרים בהם יש צורך בטפול קורטיזוני מתמשך, כדאי לשקול מתן אלידל או פרוטופיק.

טיפול בקשקשים או בדלקת סבוראית בקרקפת

הטיפול בקשקשים בראש מורכב בעיקרו ממיני שמפו, תכשירים קורטיזונים וחומצה סליצילית.

קיימים סוגי שמפו עם חומרים פעילים שונים. חלקם בעלי פעילות כנגד השמר המעורב בדלקת סבוראית, חלקם בעלי פעילות להורדת קשקשת. בנוסף, יש ביניהם בעלי פעילות משמנת.

סוגי שמפו עם פיריתיון   (PYRITHIONE ZINC (head & shoulder  , פירידקס, דסקומן, ו-zp-11. סוגי שמפו עם תכשירים נגד שמרים - שמפו סבו–עור (SEBO-OR SHAMPOO), שמפו אגיספור, שמפו ניזורל, AXERA ו-U LACTIN SHAMPOO. סוגי שמפו עם סלניום (SELENIUM SULFIDE) - סלסן בלו, סבוסל. סוגי שמפו עם זפת
(TAR) פוליטר, טי-ג'ל שמפו (T-GEL SHAMPOO), דנורקס, CAPASAL SHAMPOO ושמפו אלפוסיל. חשוב לזכור כי בטיפול בשמפו (מכל הסוגים) מומלץ להשאירו על עור הקרקפת למשך מספר דקות.

תכשירים קורטיזונים שונים. תמיסת בטהקורטן, תמיסת בטנובט, תמיסת דיפרוסון, תמיסת אלוקום או תמיסת דרמובט. כולם מכילים קורטיזון חזק. תמיסת דרמובט הינה עם הקורטיזון החזק ביותר. תמיסת אלוקום מכילה קורטיזון חזק עם סיכון מופחת לתופעות לוואי. תכשירים אלו הינם נוגדי דלקת והינם הטיפול היעיל ביותר למקרים הקשים. לעיתים, משולב הקורטיזון עם חומצה סליצילית (תמיסת דיפרוסליק).

הגישה המומלצת הינה שימוש קבוע באחד ממיני השמפו ואם הדבר אינו מספיק, מוסיפים תכשיר המכיל קורטיזון לבד או קורטיזון עם חומצה סליצילית.

לסיכום: אין בידינו תרופות המרפאות את הדלקת הסבוראית מיסודה אולם יש בידינו תכשירים יעילים ונוחים לשימוש מתמשך.

בדלקת סבוראית בפנים חשוב להמעיט בשימוש במשחות קורטיזוניות ואם יש בהן צורך מומלץ להשתמש באלו המכילות קורטיזונים חלשים. אם יש צורך בטפול מתמשך, כדאי לשקול טיפול בתחליפי קורטיזון דוגמת קרם אלידל.

בקרקפת (קשקשים) מומלץ שימוש קבוע באחד ממיני השמפו והוספת תכשירים המכילים קורטיזון לפי הצורך.

דלקת סבוראית בתינוקות

זוהי דלקת עור המופיעה בפעוטות, בדרך כלל כבר בשלושת החודשים הראשונים לחייהם. שכיח שהיא מתחילה כקשקשת צהובה גסה בקרקפת. בנוסף לכך, לעתים קרובות יש דלקת בעור הפנים או הקפלים (עור הקפלים שאחורי האוזניים, בצוואר, בבתי השחי או במפשעות). הדלקת מתבטאת באודם וקשקשת. בדרך כלל אין גרד או שהינו קל.

הסיבוך העיקרי הינו זיהום משני, חיידקי או פטרייתי. מאחר ובקפלים אזור הדלקת לח, שכיח זיהום משני על ידי קנדידה.

לא ברור אם דלקת עור זו בתינוקות הינה אותה דלקת סבוראית של מבוגרים. הרושם כיום הינו, שמדובר במחלות שונות.

דלקת סבוראית בתינוקות נמשכת מספר חודשים עד כשנה וחולפת בדרך כלל לאחר מכן.

הטיפול בקרקפת הינו שימוש בחומרים משמנים להמסת הקשקשת ומשחה עם קורטיזון חלש, לעתים בתערובת עם חומצה סליצילית. ניתן להשתמש בקורטיזון חזק, במקרה הצורך, לפרקי זמן קצרים. לקפלי העור משתמשים במשחות עם קורטיזון חלש ותכשירים אנטיפטריתיים (דקטהקורט, הידרואגיסטן) או בתערובת המכילה בנוסף גם אנטיביוטיקה (פוליקוטן, טבהקוטן).

סבוריאה - SEBORRHEA

שומניות יתר של הפנים (סבוריאה) הינה ממצא שכיח בגיל ההתבגרות בשל ההשפעה ההורמונלית על בלוטות החלב. בגילאים אלו שכיח אקנה ולכן סבוריאה הינה ממצא מלווה שכיח לאקנה. סבוריאה שכיחה גם במחלות דוגמת פרקינסון, אפילפסיה ואקרומגליה. חשוב להבדיל בין סבוריאה (הפרשת יתר של חלב - SEBUM - מבלוטות החלב ושומניות יתר של הפנים) לבין דלקת סבוראית של הפנים. דלקת סבוראית אינה נגרמת מהפרשת חלב מוגברת.

לסובלים מסבוריאה (שומניות יתר של עור הפנים) חשוב להשתמש בתכשירים שהינם ללא שומן (OIL FREE). בדרך כלל תכשירים שהינם OIL FREE מורכבים ממים ונגזרות של סיליקון (SILICONE) דוגמת CYCLOMETHICONE או DIMETHICONE. תרכובות אלו הוכחו ככאלו שאינן יוצרות קומדונים (NON COMMEDOGENIC). תכשירי לחות שונים הטוענים לפעולה כנגד שומניות העור מכילים חומרים סופחי שומן דוגמת TALC, STARCH (עמילן) או פולימרים סינתטיים מסוימים. אפשרי טיפול להורדת שומניות העור גם על ידי תכשירים דטרגנטים שונים.

במקרים קשים ניתן אף לטפל באיזוטרטינואין (רואקוטן או קורטן) המפחית את הפרשת בלוטות החלב ומשמש בעיקר כטיפול לאקנה. איזוטרטינואין יעיל מאוד, אף במינונים נמוכים מאוד, בהפחתת הפרשת החלב מבלוטות החלב אולם בדרך כלל יש חזרת הסבוריאה זמן קצר לאחר הפסקת טיפול. איזוטרטינואין הינו טרטוגן חזק וכניסה להריון תוך נטילת התכשיר (ואף במשך חודש לאחר הפסקת נטילה שלו) מחייבת בצוע הפלה. טיפול באיזוטרטינואין עלול להיות כרוך בתופעות לואי שונות. חלקן שכיחות מאוד כדלקת שפתיים (CHEILITIS) ועלייה ברגישות העור לשמש, חלקן מופיעות בשכיחות נמוכה דוגמת עלייה חולפת בשומני דם בעת הטיפול וחלקן נדירות מאוד כדיכאון. חשוב לדעת כי לטיפול בסבוריאה מספיקים בדרך כלל מינונים נמוכים מאוד של איזוטרטינואין בהן אין כמעט תופעות לואי הקשורות במינון התרופה (דוגמת הרגישות לשמש והדלקת בשפתיים) אולם יש צורך בטיפול מתמשך שכן יש חזרת הסיבוריאה זמן קצר לאחר הפסקת טיפול.

לסיכום: דלקת סבוראית וסבוריאה (SEBORRHEA) הינן בעיות שכיחות הגורמות הפרעה משמעותית. בציבור הרחב לעתים מבלבלים בין שני מושגים אלו ולדלקת סבוראית קוראים סבוריאה. חשוב להבין שאלו שתי בעיות שונות לחלוטין וחשוב להפריד ביניהן. הטיפול בהן שונה לחלוטין. בדלקת סבוראית יש צורך להימנע מתכשירים איריטנטים ולהשתמש בתכשירים עדינים מורידי דלקת לעומת זאת, בסבוראה משתמשים לעתים בדטרגנטים להפחתת שומניות העור ואלו דווקא עלולים לגרום להחמרה בדלקת בחולים עם דלקת סבוראית.

תמונה מס' 1. דלקת סבוראית בצידי האף והגבות

תמונה מס' 2. דלקת סבוראית בגבול השיער בצד הפרונטלי. דלקת כזו היתה על פני כל עור הקרקפת



ד"ר אהוד ורנר, מומחה למחלות עור ומין