חיות ומחלות

מטרת מאמר זה היא לסקור בעיות רפואיות נפוצות בחיות מחמד ביתיות, בעלות השלכה על בריאות בעליהן, בדגש על ילדים.

חיות מחמד ובעיקר כלבים וחתולים, מהוות חלק בלתי נפרד מהתא המשפחתי. נוכחותן חיונית ומורגשת, חלקן אף חולקות את יצוען עם בני הבית. עם זאת, נוכחות חית מחמד עשויה לגרום להדבקה הדדית של פתוגנים, בין בעל החיים לבעליו.

סקירה זו מחולקת לפי פרקים הנוגעים לפתוגנים נפוצים ואינה מהווה רשימה מלאה של כלל הזואונוזות.

הטיפולים המצויינים להלן, מתייחסים לטיפול בבעלי חיים.

הלמינטים

Toxocara - נמטודה

תולעת עגולה שאורכה כבוגרות 8-19 ס"מ, נפוצה בגורי כלבים וחתולים. ההדבקה בתולעים נעשית בכלבים במעבר מהאם לעוברים במהלך ההריון ואצל חתולים בעת ההנקה. ההדבקה לבני אדם אפשרית בחדירה אוראלית של ביצי תולעים מיקרוסקופיות באמצעות מגע עם הצואה של גורים צעירים. על מנת למנע הדבקה נדרשת היגיינה בסיסית במגע עם גורי כלבים וחתולים, ומתן טיפול כנגד תולעים במרפאה וטרינרית לבעל החיים.

הטיפול בגורים חיוני, יעיל ומהיר בתכשירים כדוגמת Pyrantel-Pamoat. תופעות זואונוטיות נדירות כתוצאה מהדבקה בלרוות הינן:

OLM=Ocular Larva Migrans=Retinal inflamation & scaring.

VLM=Visceral Larve Migrans=Swelling of organs or in CNS.

Echinococcus - צסטודה

זואונוזה משמעותית אך יחסית נדירה בארץ. תולעת סרט זעירה שאורכה כבוגר 5 מ"מ, מועברת מצואת כלבים או מאכילת בשר נגוע, בעיקר של בקר וצאן. ההדבקה נעשית בעיקר ברקמת הכבד, אך תתכן גם בריאות, בכליות ובמערכת העצבים. התולעת יוצרת ציסטות באיברי המטרה שגודלן 2-30 ס"מ. הציסטות עשויות להיבקע בגוף הנשא ולהתפשט ליצירת ציסטות נוספות באיברים פנימיים ולגרם להלם אנאפילאקטי.

האבחון מאתגר, כיוון שחלק מהנשאים נותר אסימפטומטי במשך שנים. הסימפטומים עשויים להתפתח בהדרגה ובאיטיות וומתבטאים בעיקר בכאב בטן. נדרש אבחון אולטרא-סוני או באמצעות דימות מגנטית.

במספר מנות עוקבות. הטיפול היעיל לכלבים הינו Prazyquantel במספר מנות עוקבות.

Dipylidium Caninum - צסטודה

התולעת הנפוצה ביותר בכלבים וחתולים עם סימנים קליניים מתונים במערכת העיכול. ההדבקה מתבצעת באמצעות בליעת פרעוש נגוע בלרוות התולעת. הדבקה לילדים אפשרית, אך נחשבת לקלה ונדירה יחסית. התולעת חודרת לפרעוש בשלב הלרווה שלו ומהווה מקור הדבקה רק בהיות הפרעוש בוגר. אין העברה באמצעות עקיצת פרעוש. הטיפול יעיל ומהיר באמצעות .Prazyquantel


תמונה 2. Echinococcus - צסטודה


פרוקי רגליים

פרעוש

נפוץ ביותר בחיות הבית ובסביבה עירונית וכפרית כאחת. הפרעוש הוא בעל כושר תנועה רב וחודר לתוך בתים ודירות גם כשבעל החיים אינו נפגש עם הסביבה החיצונית. פרעוש יכול לאתר חתול ממרחק של עד 100 מטר. הוא ניזון מדם באמצעות מציצה ומהווה מטרד עם אפקט זואונוטי בעיקר כגורם אלרגיה, הנגרמת מחדירת מרכיבי רוק בעת מציצת דם.

קרציה

טפיל מוצץ דם המועבר בעיקר מכלבים וחיות משק. מסוגל להעביר קומפלקס מחלות-טפילי דם, יתכן אף שקרצית אחת נושאת מספר טפילי דם שונים הגורמים לשלל מחלות כדוגמת Rocky Mountain, Spotted fever ,Q Fever ,Anaplasmosis ,Lyme Disease ועוד. קומפלקס המחלות הללו ניתן להעברה גם בעירויי דם , עקב יציבותם ועמידותם של הטפילים.

מחלות אלו מהוות אתגר אבחוני גדול עקב הסימנים הקליניים הלא ספציפיים דמויי שפעת ויראלית בשלבי המחלה הראשוניים. נדרשת, על כן, בדיקה סרולוגית לאבחון מדוייק.

חשוב לציין, כי הקרציה אינה שוכנת על פני הגוף במשך זמן ארוך, היא ניידת ועשויה להיעלם לאחר מציצת הדם החיונית לשלבי חייה השונים.

הטיפול המהיר בדוקסיצילין, יעיל וחיוני. הדברת הקרציות יעילה וקלה לביצוע: קולרי צוואר המכילים חמרי הדברה יעילים לטווח זמן של כחצי שנה.

קרדית

הקרדית העיקרית והמדבקת ביותר היא Sarcoptes Scabiei - טפילי עור מיקרוסקופיים, בעיקר בבעלי חיים עם חיסוניות ירודה או כאלה החיים בתנאי מחייה ירודים. הטיפול בבעלי חיים נגועים הוא באמצעות הזרקה או טפטוף של חומרי הדברה בטוחים ושטיפות עור, אך רצוי גם ניקוי יסודי של הבית ושאיבת אבק עם כדורי נפטלין בתוך השק של השואב. בעלי חיים נגועים סובלים בדרך כלל מזיהום חיידקי משני ונדרשים לאנטיביוטיקה רחבת טווח.

תמונה 1. Sarcoptes Scabiei

חיידקים

ברטונלה והמוברטונלה:

שני חיידקים דומים: האחד, ברטונלה הינו חייידק זואונוטי הגורם למחלת שרטת החתול ונקרא היום מיקופזמה. החיידק המוברטונלה שייך גם הוא למשפחה זו אך אינו זאונוטי כי אם מועבר בין חתולים ומהווה מחלת חתולים.

הברטונלה מועברת בעיקר לחתולים באמצעות טפילים מוצצי דם, אולם במרבית החתולים אין מופע קליני של המחלה, בעוד שבנגיעות בהמוברטונלה יש תחלואה עם מופע קליני משמעותי בחתול.

הטיפול המונע כנגד שני החיידקים דורש טיפול נגד פרעושים. במקרים בהם החתול חי במחיצת בני אדם הסובלים מכשל חיסוני כדוגמת HIV, או מקבלים טיפולים כימותרפים, ניתן לתת לחתול האסימפטומטי טיפול מונע באזיתרומיצין היעיל ביותר או באריתרומיצין או דוקסיצילין היעילים מעט פחות.

Psittacosis - קלמידיה

חיידק תוך תאי, המועבר מבעלי כנף ובעיקר תוכים ותוכונים. ההדבקה היא בעיקר בדרכי הנשימה תוך שאיפת החיידק מרסס נשימה של בעלי הכנף או שאיפת אויר העשיר באבק שמקורו בהפרשות בעלי כנף. המחלה קשה לאבחנה וחמורה קלינית. כיום, יש אמצעי אבחון סרולוגים יעילים לבעלי כנף הנושאים את המחלה אסימפטומטית וזאת באמצעות בדיקת דם מציפורן התוכי וטיפול פרופילקטי יעיל (דוקסילין), המקטין את סיכויי ההדבקה.

פרוטוזואה - טוקסופלזה

טפיל הכרחי במשפחת החתוליים, המועבר בצואת החתול ליונקים כולל האדם. יחד עם זאת, מרבית ההדבקה בעולם המערבי קשורה בהיגיינה של המזון כאכילת בשר נא או נא למחצה וירקות לא שטופים ואינו קשור למגע ישיר עם חתולים. הטפיל עשוי לגרום להפלות בשליש הראשון להריון או למומים מולדים בשליש השלישי להריון. בדיקות סרולוגיות לחתול אינן מעניקות מידע מהימן ולכן אין בהן שימוש נרחב, אולם הסיכוי להדבקה מהחתול הביתי מוערך כנמוך ביותר.

החתולים מדביקים את סביבתם כשהם לרוב אסימפטומטיים ולכן מומלץ לשמור על הגיינה בסיסית במגע עם כלי הצרכים של החתול בבית ובודאי במצבים של הריון או ירידת תפקוד חיסונית.

הטיפול המונע בקלינדאמיצין נוח יחסית לחתולים ומהווה נדבך נוסף להגנה, בעוד שהטיפול האלטרנטיבי בסולפונאמידים בעייתי. שמירת היגיינה של המזון הינה ההגנה הטובה ביותר כנגד חדירת הטפיל לאדם הירוד מבחינה חיסונית.

Helicobacter Pylori - הליקובקטר פילורי

חיידק "חדש" יחסית, אשר נמצא במספר מחקרים כמאכלס גם את מערכת העיכול של כלבים, חתולים וחיות נוספות.

בבעלי חיים נמצאו מספר זנים של הליקובקטר, כאשר החתול היה הנשא היותר מובהק לזן הפוגע ברירית הקיבה אצל בני אדם, יחד עם זאת חומרת מקרי הפתולוגיה בבעלי חיים נמוכה יחסית.

מספר מקרי הפתולוגיה המאובחנים אצל כלבים וחתולים שאינם באים במגע עם בני אדם נמוך מאוד, בעוד שחתולים הנמצאים במגע עם בני אדם הסובלים מנגיעות בחיידק נתגלו כנשאי החיידק (הזן האנושי), בשיעור גבוה יחסית. לכן, מוערך כי המדובר בזואונוזה הפוכה, בה בעל החיים נדבק מהאדם.

לא ידוע על הדבקה מחתול או כלב נגוע לאדם. ההערכה היא כי האדם מהווה מאגר טבעי לחיידק ועשוי להדביק את סביבתו.

זני הליקובקטר חדשים נמצאים חדשות לבקרים במחקרי שדה של בעלי חיים שונים כולל אווזים ומכרסמים, אולם מידת נפיצותם אינה מקושרת לפתולוגיה כלשהי.

החיידק בחיה נגועה נמצא גם ברירית הקיבה, בדרכי המרה ובמקרים נדירים גם במעי הדק.

מחקר הבודק את הפוטנציאל הזואונוטי של החיידק נמצא עדיין בשלביו הראשוניים.

וירוסים

FIV - איידס של חתולים

וירוס בן למשפחת ה-HIV המצוי אצל בני משפחת החתוליים, כולל חתול הבית. הווירוס מועבר בנשיכות ותוקף את מערכת החיסון התאית. הנגיעות גבוהה אצל חתולים. רמת הנגיעות מוערכת בכ-15-20 אחוז אצל זכרים לא מסורסים הנמצאים ברחוב ויחסית נדירה אצל חתולי בית שגודלו מינקותם.

הווירוס אינו מועבר לבני אדם. עקב יציבותו היחסית, פותח חיסון בעל יעילות סבירה. תקופת החלון להדבקה נעה בין חודשיים לשלושה. המחלה מתבטאת בחתולים בעיקר בדלקות בחלל הפה ובדרכי הנשימה העליונות.

ניתן לגלות את נוכחות הנוגדנים בבדיקת דם פשוטה במרפאות וטרינריות, בעלת דרגת אמינות גבוהה.

Rabies - כלבת

הווירוס "הקלאסי", המדביק את כלל בעלי הדם-החם. הווירוס תוקף את מערכת העצבים ומועבר במסלולים עצביים אל מערכת העצבים המרכזית שם הוא מתמקם במערכת הלימבית ומתפשט בהליך דלקתי, הרסני ובלתי הפיך במח.

הווירוס מועבר מבלוטות הרוק של בעל חיים נגוע באמצעות חדירת העור של הנתקף ומשם במערכת העצבים הפריפרית עולה בקצב התפשטות של 1-7 ס"מ ביום. מכאן גם נגזר פרק הזמן החולף בין שלב ההדבקה לבין השלב הפטאלי של הופעת הסימנים הקליניים.

כיוון שהווירוס תוקף את מערכת העצבים אין הכרח לחדירה לתוך מחזור הדם ומכאן גם שאין ערך בבדיקת נוגדנים לנוכחות הנגיף. יש צורך לציין שמרבית ההדבקות המדווחות קשורות למגע עם משפחת הכלביים (כלבים משוטטים, תנים, שועלים וכד') אולם, יש חסר מהותי בבדיקתם של מכרסמים כחולדות ועכברושים. בנוסף, בשנים האחרונות יש עלייה מהותית במספר ההדבקות בבני אדם שמקורן בעטלפים, כולל מקרה נדיר בו חוקרי מערות הודבקו כתוצאה משאיפת אויר לח במערה בה שהו בנוכחות עטלפים.

מרבית מקרי המוות מכלבת בארצות הברית בשנים האחרונות, אירעו כתוצאה מחשיפה לעטלפים, כאשר בחלק ניכר מהמקרים, האדם הנגוע לא היה מודע לנשיכה, הואיל ושיני העטלפים הינן קטנות מאוד, סימני הנשיכה נעלמים בזריזות ועוצמת הנשיכה הייתה קלה.

ההדבקה מבעל חיים נגוע יכולה להתבצע גם ללא נשיכה ישירה אלא באמצעות מגע של רוק נגוע עם עור סדוק, פצעי עור ישנים וריריות חלל הפה, העיניים ועוד.

בעל חיים נגוע מתנהג בצורה חריגה מאוד. הוא עשוי לתקוף חפצים שונים ומאידך עשוי להיות אדיש לנוכחות אדם בשונה מהתנהגותו הרגילה , גם נשיכתו עשויה להיות תנועת עוית של השפתיים והלסתות, ולא נשיכה מהותית, כפי שהיא מצטיירת בעיני רוחנו.

החיסון הינו גם התרופה. יעילות החיסון בשלבי ההדבקה הראשוניים הינה מוחלטת ולכן חיוני לחסן במקרה של חשד במגע של אדם עם בעל חיים המתנהג בצורה חריגה, כולל מגע אקראי וקל. אין להתנות את החיסון בסימני נשיכה ברורים.

החיסון לכלבים הינו חובה ורישום מסודר מבוצע תחת פיקוח משרד החקלאות. יחד עם זאת, מומלץ מאוד לחסן חתולים כנגד כלבת למרות שאין חובה חוקית, וזאת בכל מקרה של אזור מחיה גאוגרפי המוגדר כנגוע בכלבת.

בעלי חיים מחוסנים מעניקים חגורת הגנה לאדם. סיכויי ההדבקה במחלת הכלבת לאדם יורדים בצורה דרסטית באזורים בהם כמות בעלי החיים המחוסנים גדולה.

נהוג לחשוב שהמחלה מתפתחת לפי תסמינים הדרגתיים של שיגעון-דמנציה, אולם, נמצאו מספר מקרים בהן מחלת הכלבת הוותה את הגורם לתמותה אקוטית, ללא סימנים מוקדמים.

ד"ר רובי תל-ארי, וטרינר, בעל קליניקה בתל אביב