בשנת 2002 פורסם המאמר הראשון בסדרה של מחקר ה-WHI, ששינה באופן דרמטי את הגישה לאישה המנופאוזלית. פרסום המאמר גרם לנשים רבות לסבול מסימני גיל המעבר ומפגיעה משמעותית באיכות החיים. תופעות כמו גלי חום, הפרעות שינה, שינויים במצב הרוח וירידה בתפקוד המיני מהווים רק חלק מהמגוון הרחב של התופעות.
בנוסף, מצטברים יותר ויותר נתונים על פעילות מניעתית של טיפול הורמונלי, אם ניתן נכון, בהקשר של מחלות כרוניות כמו מחלות לב, דמנציה, אוסטיאופורוזיס ואחרות. אפשר לסכם את מה שהתרחש מאז 2002 כפגיעה משמעותית בבריאות האישה המנופאוזלית, שלא בצדק.
במהלך השנים מאז פרסום מחקר ה-WHI התבררו המגבלות והיתרונות של המחקר ונלמדו המגבלות הסטטיסטיות שלו, הבעיות בתכנון המחקר והרלוונטיות של התוצאות.
קיימים גם צדדים חיוביים למחקר ה-WHI: המחקר נתן תנופה לביצוע מחקרים רציניים רבים נוספים הראויים להתייחסות. היבט נוסף הוא שנושא גיל המעבר זוכה לחשיפה תקשורתית רפואית ופופולארית עצומה. ריבוי המידע גרם לבלבול רב בקרב המטופלות והרופאים המטפלים. בעקבות כך, הכינה האגודה הישראלית לגיל המעבר בחסות האגודה הישראלית למיילדות וגינקולוגיה נייר עמדה, המנסה לסכם את העובדות וההתייחסות העולמית לנושא ולהציע הנחיות לטיפול.
במקביל, עקב הירידה המאסיבית בשימוש בטיפול הורמונלי חליפי בקרב נשים בפרי מנופאוזה ופוסט מנופאוזה, לאחר פרסום מחקר ה-WHI בשנת 12002 והמשך מגמה זו גם לאחר שהתפרסמו עבודות המראות את הבעייתיות שבמתודולוגיה המחקרית ובממצאים של מחקר ה-WHI, החליט ועד האגודה לגיל המעבר לברר את המצב בארץ בנוגע לתלונות ולגישה לטיפול בקרב הנשים בגיל המעבר.
המטרה הייתה לברר את שיעור הנשים הסובלות, את אופי התלונות ואת השפעתן באמצעות סקר על חייהן. הסקר ניסה גם לברר מהי גישתן לטיפולים שונים ומהם הגורמים המשפיעים על האישה המנופאוזלית הישראלית בהחלטתה לבחור בטיפולים השונים הקיימים.
ניתוח ממצאי הסקר
בכדי לבחון סוגיה זו, בוצע מחקר חתך בקרב מדגם ארצי ומייצג של 1500 נשים יהודיות, בגילאים 45-70 (טווח שגיאה סטטיסטית 2.5303 אחוזים -/+ ברמת מובהקות של 95 אחוז). המחקר בוצע ע"י מכון גיאוקרטוגרפיה, באמצעות סקר טלפוני ממוחשב, בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2008.
הממצאים האפידמיולוגיים מראים כי חמישית מהנשים בנות 45-70 הינן עם מחזור סדיר, שלושה רבעים מהן הינן לאחר הפסקת המחזור החודשי מעל שנה, ול-8 אחוזים יש אי סדירות במחזור החודשי, כאשר בקבוצת הגיל 45-49 קרוב ל-70 אחוז מהנשים הינן פרה-מנופאוזליות, בגיל 50-54 רק כרבע הינן פרה-מנופאוזליות ולאחר גיל 55 שיעור הפרה-מנופאוזליות יורד לאחוזים בודדים.
קרוב למחצית מהנשים בנות 45-70 חוו את גיל הפסקת המחזור בגילים 45-50, למעלה משליש מהן חוו זאת בין הגילאים 51-55, לעשירית מהנשים הפסיקה הווסת בין הגילאים 40-44 ול-5 אחוזים מהנשים הווסת הפסיקה בגילאים 56-60.
האם יש קשר בין גיל הפסקת הווסת למוצא? שיעור הנשים ממוצא מערבי, שגיל הפסקת הווסת שלהן 40-44, נמוך באופן מובהק משיעור הנשים ממוצא מערבי שגיל הפסקת הווסת שלהן 45 ומעלה. לעומת זאת, נשים ממוצא מזרחי ונשים שהינן ילידות הארץ דור שני, שיעורן גבוה באופן מובהק בקבוצת גיל הפסקת הווסת של 40-44 מאשר שיעורן בקבוצות גיל אחרות.
בחינה לעומק של הסימפטומים של גיל המעבר מעלה כי 53 אחוז מהנשים היהודיות בישראל בנות 45-70 סובלות מגלי חום, כאשר 62 אחוז מהן סובלות באופן בינוני עד קשה. 47 אחוז מהנשים אינן סובלות מגלי חום, כאשר 75 אחוז מהן הן בנות 45-49. בקבוצות הגיל המבוגרות יותר, 50-64, 40 אחוז מהנשים טוענות כי אינן סובלות מגלי חום ואילו בקבוצת הגיל 65-70, 46 אחוז מהנשים טוענות כי אינן סובלות. כלומר- בין הגילאים 50-65 שיעור הנשים הסובלות מגלי חום הוא 60 אחוז.
ככלל, 37 אחוז מהנשים היהודיות בישראל בנות 45-70 סובלות מהזעות לילה, כאשר 2/3 מהן סובלות באופן בינוני עד קשה. בין גיל 50 ל-59 נמצא השיעור המירבי של נשים הסובלות מהזעות לילה - כ-40 אחוז ולאחר מכם השיעור יורד.
מחצית מהנשים היהודיות בישראל בגיל 45-70 סובלות מהפרעות שינה, כאשר בקבוצות הגיל 60-70 השיעור עולה ל-60 אחוז. 62 אחוז מהסובלות מהפרעות שינה, סובלות באופן בינוני עד קשה.
שליש מהנשים היהודיות בישראל בנות 45-70 סובלות מעצבות, דיכאון, חרדה, כאשר 49 אחוז מהן סובלות באופן בינוני עד קשה. בגילאי 50-70 בין 31 אחוז ל- 35 אחוז סובלות מתופעות אלו, ללא הבדל בין קבוצות הגיל.
38 אחוז מכלל הנשים בנות 45-70 סובלות מכאבים בעת יחסי מין וירידה בחשק המיני, כאשר בקבוצות הגיל 55-64 42 אחוז מהנשים סובלות מתופעות אלו ולאחר מכן השיעור יורד ל-34 אחוז. מקרב הסובלות שליש סובלות באופן קל, שליש סובלות באופן בינוני, 18 אחוז סובלות באופן קשה ועוד 19 אחוז סרבו לציין, אולי כי הן סובלות ברמה כלשהי.
ככלל, כל אישה סובלת בממוצע מ-2.5 עד 2.7 תופעות הקשורות לגיל המעבר, בעת ובעונה אחת. מחצית הנשים בגילים אלה סובלות מאי שקט/עצבנות ו-2/3 סובלות מעייפות ומחוסר אנרגיה.
בתופעות הבאות ניכרת עלייה בשיעור הסובלות, עם העלייה בגיל: עלייה מתונה בשיעור הסובלות מעצבנות/אי שקט, מעייפות, מחוסר אנרגיה, מבריחת שתן ומכאבי פרקים.
ניכרת עלייה חדה, עם העלייה בגיל, בשיעור הסובלות מאוסטיאופורוזיס ומשברים אוסטיאופורוטיים וניכרת ירידה עם העלייה בגיל בכאבי ראש/מיגרנות.
נשים בישראל נשאלו עד כמה פוגעות תופעות גיל המעבר בתפקודן היומיומי. נמצא, כי שיעור הפגיעה בפעילויות: נוכחות ותפקוד בעבודה, בילוי עם המשפחה וטיולים, עומדת על כ-20 אחוז כאשר דווקא הפגיעה באיכות החיים גבוהה כמעט פי 2 מאשר פגיעה בפעילויות הללו (37 אחוז).
מקרב הנשים המדווחות על פגיעה באיכות החיים, באופן כללי, (n=259), כמעט פי 2 יותר סובלות קשה מגלי חום (32 אחוז מול 17 אחוז), יותר מפי 2 סובלות קשה מהזעות לילה (27 אחוז מול 13 אחוז), יותר מפי 2 סובלות קשה מהפרעות שינה (34 אחוז מול 14 אחוז), כמעט פי 4 יותר סובלות קשה, מתחושת עצב/דיכאון/חרדה (16 אחוז מול 4 אחוזים), ופי 4 יותר סובלות קשה מכאבים בעת יחסי מין וירידה בחשק המיני (22 אחוז מול 5 אחוזים).
10 אחוזים מהנשים בנות 45-70 נוטלות כיום הורמונים לטיפול בתופעות גיל המעבר, זאת בהשוואה ל-17 אחוז מהנשים היהודיות בגילאים אלה שנטלו הורמונים ב-11998. בחלוקה לפי קבוצות גיל, 7.3 אחוזים מקבוצת הגיל 45-49 נוטלות טיפול הורמונלי, 13.2 אחוז מקבוצת הגיל 50-54 , 9 אחוזים מקבוצות הגיל 55-64 ו-10 אחוזים מבנות 65-70. הנוטלות טיפול הורמונלי נוטות להיות יותר בעלות השכלה והכנסה גבוהות, כמעט פי 2 יותר חילוניות ממסורתיות ודתיות; הנוטלות נוטות להיות יותר ממוצא מערבי וילידות הארץ דור שני ונוטות יותר להיות מבוטחות יותר בקופת חולים מכבי.
ממצאים סוציו-דמוגרפיים דומים נמצאו גם בשנת 1998 במחקר שבוצע ע"י המרכז הלאומי לבקרת מחלות1.
רבע מהנשים בגיל 45-70 נטלו בעבר טיפול הורמונלי, כאשר פרופיל הנוטלות בעבר דומה לזה של הנוטלות כיום. החלוקה בקבוצות הגיל מעניינת: בקרב בנות 45-49, 10 אחוזים נטלו טיפול הורמונלי בעבר, 15 אחוז מבנות 50-54, 22 אחוז מבנות 55-59, 38 אחוז (!) מבנות 60-64 ו-30 אחוז מבנות 65-74.
טיפול טבעי נוטלות 10 אחוז מבנות 45-49. נתון זה ירד ל6-7 אחוז בגיל 50-64 ול- 5 אחוז בגיל 65-70.
שיעור שביעות הרצון בקרב הנוטלות טיפול הורמונלי היה והינו גבוה באופן מובהק מאשר בקרב הנוטלות טיפול טבעי.
באופן כללי, איכות החיים של 41 אחוז מהנשים שנטלו/נוטלות הורמונים השתפרה, כאשר שיעור דומה ציינו כי לא השתפרה כלל. כחמישית מהנשים ציינו כי רוב הפרמטרים כגון תפקוד ונוכחות בעבודה, בילוי עם המשפחה וטיולים, שופרו.
לסיכום, נשים רבות סובלות מתופעות גיל המעבר, חלקן באופן בינוני עד קשה, אולם הן נמנעות מליטול הורמונים. כפי שהוצג קודם, בין הגילים 50-65 שיעור הנשים הסובלות מגלי חום הוא 60 אחוז ושיעור הסובלות מתופעות גיל המעבר האחרות, נע בין 35 אחוז ל-50 אחוז, אולם, רק 10 אחוז מנשים אלו נוטלות כיום טיפול הורמונלי ורק 24 אחוז נטלו טיפול בעבר.
נשים רבות הסובלות מתופעות גיל מעבר קשות אשר מפריעות להן בחיי היום-יום, לא נוטלות טיפול, וככלל למרות המודעות הגבוהה לבריאות (3/4 מהנשים ביצעו ממוגרפיה ו-2/3 מהנשים ביצעו בדיקה אצל גינקולוג), רק מחצית הנשים פנו לרופא כאשר הרגישו אי-סדירות במחזור החודשי או הפסקתו לחלוטין, הווה אומר כי מנפאוזה אינה סיבה עבור נשים אלה להגיע לרופא, כך שממילא הן לא תקבלנה טיפול.
המסקנה העיקרית העולה ממחקר זה היא שקצרה כאן היריעה להראות ממצאים נוספים, המוכיחים פחד לא מוצדק, מנטילת הורמונים. תחושת הפחד היא כה חזקה, עד שאחוז גבוה מהנשים ומהרופאים שלהן, בוחרים בירידה משמעותית באיכות החיים וכנראה גם בפגיעה בריאותית, על פני טיפול הורמונלי נכון בתקופת המעבר, שאין בו כמעט סיכונים והתועלת שלו רבה מהנזק.
אנו מקווים שמסקנות הסקר, המדגימות את היקף הבעיה וחומרתה, יעוררו דיונים ולמידה של נושא גיל המעבר לעומק כדי לתת לנושא זה ולטיפול ההורמונלי את ההתייחסות המדעית הראויה, כמו לכל נושא רפואי אחר.
פרופ' ברי קפלן, סגן מנהל ביה"ח לנשים ע"ש הלן שניידר במרכז הרפואי רבין, נשיא האגודה הישראלית לגיל המעבר, חבר הוועד המנהל של העמותה הישראלית לאוסטאופורוזיס
ד"ר גדעון קופרניק, מרפאת גיל המעבר, בית החולים קפלן, רחובות ומרפאת רמת מרפא, רמת גן
ד"ר מיכאל הירש, אחראי מרפאת גיל המעבר, ביה"ח לנשים ע"ש הלן שניידר,
מרכז רפואי רבין. חבר ועד האגודה הישראלית לגיל המעבר
ד"ר משה זלוצובר, מכון אנדוקריני ומחלקת נשים ויולדות, הקריה הרפואית רמב"ם, חיפה
גב' יהודית ברקו-בל, MA אפדימיולוגית וביוסטטיסטיקאית, מומחית במחקר, מנהלת משותפת בחברת פארמקווסט למחקרים רפואיים
ד"ר רוית נחום, רופאה בכירה, מרכז בריאות האישה שילה, רמת גן. חברת ועד האגודה הישראלית לגיל המעבר
ד"ר עמוס בר, חבר ועד החברה הישראלית לגיל המעבר
פרופ' אמנון בז'זינסקי, מנהל המרכז לקידום בריאות האישה, מח' נשים ויולדות, מרכז רפואי הדסה עין-כרם, ירושלים