ארגון מוריה-אפריקה, בראשות ד"ר גילה גראווי, פנה ליו"ר החטיבה האורטופדית, פרופ' סודרי, בבקשה לסייע בארגון משלחת רופאים אורטופדים שיצאו לנתח באזור מוכה הקרבות במזרח קונגו. אזור זה הוא ליבו של קונפליקט שבטי ופוליטי שהתרחש במרכז אפריקה על הגבול שבין קונגו ורואנדה בשני העשורים האחרונים. כיום, קונגו מלקקת את פצעיה ונמצאת בתחילתו של תהליך שיקום שנראה כתהליך איטי הצפוי להתרחש שנים רבות. בקונגו מוצב כוח או"ם, הגדול ביותר בעולם, המונה 11 אלף חיילים ומורכב מהודים, מפקיסטנים ומסינים. במדינה פועלים ארגוני סיוע בינלאומיים ולאומיים רבים המנסים לתת מענה לצורכי האוכלוסיה המונה 56 מיליון תושבים. בקונגו יש 560 שבטים ומדברים בה 400 שפות שונות. גיאוגרפית, האזור נמצא בחלקו הדרומי של השבר הסורי-אפריקאי, המכונה אזור האגמים (טנגניקה, בוקבו, אלברט, אדוארד וויקטוריה) ומנוקד בהרי געש פעילים, שהבולט בהם הוא ה-Nyragongo שבהתפרצות צידית בשנת 2002 שטף את העיר גומא בלבה וגרם לחורבנה.
המשלחת לקונגו כללה את כותב השורות, מנהל היחידה לארתרוסקופיה וחבלות ספורט מבית החולים רמב"ם, ד"ר בן יחזקאל מבית החולים פוריה, ד"ר גראווי מארגון מוריה-אפריקה ויעל כהן, דיאטנית, אף היא מבית החולים רמב"ם.
ביקור המשלחת הרפואית במזרח קונגו היה טלטלה תרבותית קשה לחבריה אם כי בהדרגה ניתן היה לזהות "סדר בבלגאן". סיוע באזורים אלה הוא יקר מפז ולמרות תחושת האפסות לנוכח ממדי הצרכים ומגבלות היכולת, עדיין קיים סבל אישי של חולים אשר להם ניתן לסייע ולהפיח תקווה. ההצלחות האינדיבידואליות במתן הסיוע והיכולת לעזור ולקדם אדם מתחתית הקיום לחיים רגילים מקבלות בסביבה זו משמעות רחבה מאוד וזהו שכרנו.
הרושם הראשון
הגעה ישירה למזרח קונגו בדרך האוויר אינה אפשרית והמשלחת נחתה בבוג'מבורה, בירת בורונדי, ומשם בדרך היבשה לאורך חופו של אגם טנגניקה הגענו למזרח קונגו. זוהי פיסת ארץ המשאירה את המבקר משתאה לנוכח המרחב, עומק הצבע, גדלות הטבע ועושרו, קביעותן של שעות האור, המונוטוניות והנוחיות של מזג האוויר, ענוות האנשים, סקרנותם ושמחת החיים למרות הנסיבות הקשות.
כמבקרים לראשונה ביבשת השחורה היה לחלוטין ברור שהמשלחת תחווה הלם תרבותי, אולם ככל שהרגעים נקפו הסתגלנו למציאות ועד מהרה המשלחת הפנימה את עובדות היסוד של החיים באפריקה. התברר לנו כי מוסדות המדינה אינם קיימים למעשה, כמו גם תשתיות בסיסיות. עוד מצאנו כי הכנסיה מעורבת בכל תחומי החיים שבהם מתבקש מתן סעד רוחני-חברתי והקניית יכולות חיים לאוכלוסיה.
מצאנו אזור במצב של הרס תשתיות טוטלי, בלטו במיוחד העדר מים זורמים, חשמל, מערכת ביוב וכבישים. כתוצאה מכך, האוכלוסיה מתנהלת על פי סדרים שבטיים מסורתיים בדרכי חיים שעיקרם מן היד אל הפה, אם בשל זמינות המזון מן הטבע ואם בגלל העדר אמצעי קירור או אחסון.
הרושם הוא שמשפחות שלמות, על ילדיהן, עסוקות במשך רוב שעות היום בליקוט מזון והכנתו לארוחת הערב ובסיפוק צורכי יסוד מינימליים. בולטת נוכחותם של אלפי רוכלים וסוחרים זעירים המוכרים את תוצרתם הביתית. אלפי נשים מובילות על ראשיהן וגבן מטענים "חורגים" במסע יומיומי עתיר קילומטרים. כל המלאכות מבוצעות באופן ידני והסחורות משונעות רגלית ומובלות על פלטפורמת הראש האנושי. ברבות מחצרות הבקתות באפריקה ניתן להבחין ביריעות יוטה גדולות שעליהן עורמים אבקה לבנה, קמח הקסבה, שמקורו בשורש הקסבה, צמח מקומי גדול ממדים. את השורש עוקרים מן האדמה, מובילים בסלי נצרים על הגב, מייבשים בשמש ולאחר מכן כותשים את השורש בעלי ומכתש מסורתיים. כל המאמץ הזה מניב בסופו של דבר "קמח" עמילני חסר כל ערך חלבוני, ממנו אופים דברי מאפה שצריכתם כמקור אנרגיה עיקרי מובילה לתת תזונה הנובעת ממחסור בחלבון.
הצוות הרפואי המקומי
רבים מעמיתינו הרופאים באפריקה הם גם נושאי תארים תיאולוגיים ומשמשים ככמרים ומנהיגי קהילה באחת. מנהלו של המתחם הרפואי-שיקומי בגומא, ד"ר ג'ו לוסי, השייך לארגון Heal Africa הפועל בחסות כנסייתית, כיבד אותנו מדי יום השכם בבוקר בביקור בכנסיית המתחם, שמיעת דרשה וקינוח עם שירת מקהלה המורכבת מבעלי כשרון מזדמנים מקרב השוהים במקום. שירה, מוזיקה, קצב וכשרון מוזיקלי הם טבע שני שחיבר כחוט השני את כל המקומות בהם ביקרנו והאנשים שפגשנו. במהלך התנועה בדרכי הג'ונגל הנידחות, ההגנה למשלחת נגד חורשי רעה לא כללה כוח מלווה חמוש בניגוד למצופה, אלא את הכומר גקונזי (Gakunzi), האיש המעודן הזה שפעילותו רבת השנים באזור בקרב האוכלוסיה המקומית ביישוב סכסוכים, החזרת פליטים למקומותיהם ובעיקר השבת ילדים חיילים-יתומים למסלולי חינוך
(Demillitarization), הוכחה כמטריית הגנה יעילה יותר מכל נשק.
אל מול הסבל הרב והעוני בלטו האנשים שאותם פגשה המשלחת, שהיו חדורי רצון לשנות ולתרום לקהילה. הצוות הרפואי המקומי זוכה להערכה רבה מצד הקהילה, עבודתם נעשית בתנאים לעתים בלתי אפשריים ועדיין מתקיימת פעילות רפואית שוטפת. התקשורת בין האנשים באפריקה נראית בלתי אמצעית וחסרת סממני מעמד ואולם תופעות כגון ניצול לרעה של כוח ומעמד ניתנים לזיהוי ומקוממים את המבקרים. ככל שההיכרות בין חברי המשלחת לאוכלוסיה המקומית העמיקה, בלטו הרצון לתקשורת, נפילת החומות והעידון הרב שבני השיחה הפגינו כלפי סוגיות חיים והאנשים העומדים מולם.
נשות אפריקה הן תופעה שבחזקת "זר לא יבין זאת". מדי יום ביומו ראינו שיירות אינסופיות של נשים בכל הגילים נושאות על גביהן וראשיהן משאות בנפח ובמשקל שלא היו מביישים את גברתני סלוניקי. מדובר במסעות הנמשכים לפעמים קילומטרים רבים בתנאי דרך גרועים ובמזג אוויר גשום. רובן נועלות כפכפים ואחרות יחפות. מקורות האנרגיה למסעות אלה הם שורשי קנה הסוכר הנמכרים על ידי רוכלים בצידי הדרכים ונמצצים במהלך הצעידה. התבוננות בנשים הללו השאירה אותנו ברגשות שנעו בין חמלה להערצה.
המסע שלנו באפריקה כלל חוויות קיצוניות בכל תחום אפשרי - מקצועי, תיירותי, אנושי וחווייתי. סיומו של המסע היה בטיפוס מפרך אל לועו הפעיל של הר הגעש Niyragongo שהיווה שיא מסוים, וברגע של התעלות הנפש נטבע המושג "ראיתי את האצבע הקטנה של אלוהים...". נועם דרכיהן של הגורילות במרומי יער הגשם ההררי הצליח להקפיא ולהדהים את כולנו. כל זאת רק כדי לקרוא בלב נחמץ על טבח של חמישה מחברי המשפחה שבה פגשנו במרומי ההרים בשמורת Virunga חודשיים לאחר ביקורנו.
המערכת הרפואית
המערכת הרפואית רעועה, זמינות הידע והמכשור מוגבלת ביותר והתשתיות המשקיות וההנדסיות זעומות, דבר שבא לידי ביטוי בתחזוקת הבניינים, החצרות והשירותים השונים, שלמעשה לא קיימים כלל. חדרי אשפוז ממוקמים חלקם באוהלים שנתרמו על ידי יוניצ"ף, יש חדרים שבהם קיימת רק מיטה ולפעמים סדין. חצר בית החולים נראה כאתר פיקניק משפחתי גדול וכאן נעשית הכביסה, כאן מבשלים וכאן נמצא מרכז חיי החברה המתנהלים בקולקטיב.
חדרי הניתוח פועלים בסרבול רב ובתנאים תברואתיים ירודים ובולטת במיוחד חוסר האחידות בפעילות הרוטינית של חדרי ניתוח על פי המתכונת המוכרת לנו. כאורטופדים, הנושא הפריע במיוחד כיוון שהאורטופדיה היא ענף עתיר מכשור, כלים ועזרים, שחסרונם אילץ אותנו למצוא פתרונות אלטרנטיביים ולנקוט באלתורים לרוב.
בעיות רפואיות בולטות
שתי סוגיות רפואיות כבדות משקל מעסיקות את החברה בקונגו, שתיהן קשורות בהיבטים מוסרים ורפואיים כאחד. הבעיה הראשונה היא ילדים הנמצאים במצב של תת תזונה על רקע מחסור בחלבון ועתידם לוט בערפל לנוכח העדר האמצעים, הידע והנגישות לטיפול רפואי. הבעיה האחרת היא נשים שעברו אונס קבוצתי אלים ולידות עם סיבוכים, הסובלות מפיסטולות בין מערכת המין למערכת השתן והמעי. נשים אלו נאלצות לשאת את בושתן זמן רב תוך כדי נידוי חברתי והעדר נגישות לטיפול. המשלחת ביקרה במעון שבו נשים אלו מנותחות, מטופלות ומשוקמות על מנת לנסות להחזירן למשפחותיהן ולקהילה.
המשלחת פעלה בשתי ערים גדולות, האחת בבוקבו (Bukavu) הנמצאת על חופו הדרומי של אגם קיוו (Kivu) שהוא גם שם המחוז, ובעיר גומא (Goma) הנמצאת על חופו הצפוני של האגם. הקריאה לאוכלוסיה לבוא לבדיקות הרפואיות נעשתה בעזרת שידורי הרדיו, דבר שגרם לכך שחלק גדול מהפונים סבל מפתולוגיות לא רלוונטיות לתחום עיסוקנו ואחרים נבדקו, אך בהעדר אמצעים הסתפקו בעצה בלבד או במה שהגדרנו "כמחווה רפואית". העשייה הרפואית של חברי המשלחת כללה טיפול בסיבוכים קשים על רקע העדר טיפול או הזנחה של שברים בעצמות ארוכות, פריקות וזיהומים במערכת השלד והתנועה. לנוכח פתולוגיות כה חריגות בסביבה נטולת אמצעים מודרניים, המשלחת נזקקה לבצע ניתוחים נרחבים תוך גיוס מקסימלי של יכולת אלתור ויצירתיות בפתרון הבעיות בפניהן ניצבה.
ד"ר גבריאל נירנברג, מנהל היחידה לארתרוסקופיה וחבלות ספורט, הקריה הרפואית רמב"ם |