אחת מהתופעות השכיחות המאפיינות את הגיל המבוגר היא ירידת שמיעה. הבעיה הפכה להיות משמעותית עקב השינויים בתוחלת החיים במאה ה-20 האוכלוסיה בארצות הברית מתחת לגיל 65 גדלה פי שלושה ומספרם של אלה שגילם מעל גיל 65 גדל פי 11. כיום, בעיית ירידת השמיעה מוכרת כבעיה שכיחה ומשמעותית בתחום בריאות הציבור בחברה המערבית.
הנתונים מציגים תמונה ברורה. כ-60 אחוז מהאוכלוסיה מעל גיל 70 ומעלה סובלת מירידת שמיעה קלה לפחות, כלומר של 25 דציבל. ב-30 אחוז מהאוכלוסיה הבוגרת, ירידת השמיעה היא בדרגה כזו שמפריעה לתקשורת שוטפת. כשהבעיה ממשיכה ואינה מטופלת, היא גוררת בעקבותיה ירידה ברורה באיכות החיים ואפילו מובילה לבידוד חברתי. הבעיה חמורה עוד יותר לאור העובדה שבגילאים המתקדמים ירידת השמיעה לרוב אינה מבודדת ומלווה בירידה בראייה, בתחושה ובקצב עיבוד הנתונים של מערכת העצבים המרכזית.
הראשון שהתייחס ותיאר את התופעה היה Zwaardemaker שכבר בשנת 1891 קבע שפרסביאקוזיס מאופיינת בעיקר בירידת שמיעה בתדירויות הגבוהות וברוב המוחלט של המקרים היא משנית לפגיעת שמיעה מסוג תחושתי-עצבי ולא לירידת שמיעה מסוג הולכתי.
תמונה קלינית
הדרך שלנו לאבחן פרסביאקוזיס מאופיינת לרוב בשילוב של הרגל והגיון. כשאנו נתקלים בליקוי שמיעה תחושתי-עצבי שאין לו הסבר אחר (תרופות אוטוטוקסיות, חבלת ראש, חשיפה לרעש) באדם בן 70, זוהי אבחנתנו. אך אם אותם ממצאים בדיוק יופיעו בחולה בן 40, לא נתאר זאת כפרסביאקוזיס אלא כירידת שמיעה תחושתית-עצבית על רקע לא ידוע. במקרה של ירידת השמיעה בגיל צעיר מעורבים, ככל הנראה, גורמים גנטיים אך ברור לנו שלרקע הגנטי יש חשיבות גם בקביעת התפתחות פרסביאקוזיס גם בגיל 70 ומחקר גנטי רב מבוצע כעת על מנת לזהות את החשופים לפתח פרסביאקוזיס מבעוד מועד.
לפגיעה בשמיעה עם העלייה בגיל גורמים מרובים וביניהם הזדקנות ראשונית של המערכת השמיעתית עצמה (פרסביאקוזיס) ו/או ירידת שמיעה משנית למחלות ותופעות סיסטמיות כמו רמת כולסטרול, יתר לחץ דם, עישון, סוכרת, חשיפה לרעש ומקור גנטי. פעמים רבות קשה להבדיל בין ליקוי שמיעה ראשוני לבין משני למחלות והתנהגויות שונות ואז ייקרא המצב Age related hearing loss. ליקוי שמיעה זה שכיח יותר בגברים ובולט יותר בתדירויות הגבוהות.
פתופיזיולוגיה
במשך השנים נחקר הנושא רבות אך העבודה החשובה והבסיסית ביותר בתחום נעשתה על ידי פרופ' הרלד שוקנכט מ-Massachusettes Eye & Ear Infirmary בבוסטון (מחלקת אף, אוזן וגרון של בית החולים הכללי Massachusettes General Hospital) המסונפת לאוניברסיטת הרווארד. פרופ' שוקנכט יסד מעבדה גדולה של עצמות טמפורליות של בני אדם. לכל עצם טמפורלית מצורף גיליון רפואי מלא ומפורט המתאר את מחלותיו של התורם כמו את בדיקות השמיעה, בדיקות הדם ורשימת התרופות וכן כל פרט בריאותי נוסף שעשוי להיות רלבנטי.
במשך השנים נוצר מאגר של אלפי עצמות טמפורליות של בריאים וחולים. עצמות טמפורליות אלו נבחנו היסטופתולוגית והביאו מידע רב שמהווה את הבסיס העיקרי לכל הידוע לנו היום על מערכת השמיעה ושיווי המשקל בבריאים ובחולים. אחד מבסיסי המידע העיקריים הוא לגבי שינויים באוזן הפנימית בעקבות הגיל והקורלציה שלהם לבדיקות השמיעה. הממצאים של פרופ' שוקנכט הביאו לחלוקת הנזק שנגרם למערכת השמיעה בשל הגיל לארבעה מנגנונים:
1. Sensory presbycusis - הצורה השכיחה ביותר. כאן קיים אובדן תאי שערה מבסיס הקוכליאה עד לפסגתה. סוג זה מאופיין בירידת שמיעה מסוג תחושתי-עצבי בעיקר בתדירויות הגבוהות.
2. Neural presbycusis - ירידה בכמות הסיבים בעצב השמע. ירידה זו מובילה לירידה בדיסקרימינציה (מבחן הבנת המילים).
3. Vascular presbycusis - ירידה באספקת הדם לאזור תאי השערה, מצב המביא לירידת שמיעה מסוג תחושתי-עצבי בכל התדירויות. אין פגיעה משמעותית בדיסקרימינציה.
4. Conductive presbycusis - הסיבה הפחות שכיחה. כאן מופיעה ירידה בגמישות הממברנה הבזילארית שעליה מונח איבר החישה של האוזן הפנימית ותאי השערה. כתוצאה מכך יש הפחתה במעבר אנרגיית הקול לתאי השערה, המובילה לירידה בסף השמיעה התחושתי-עצבי בכל התדירויות.
אבחון
האבחון מבוצע בעזרת בדיקת שמיעה. בדיקת השמיעה הרגילה מבוצעת בתוך תא אטום לרעש ומחולקת בגדול לשני חלקים: החלק הראשון, בדיקת סף שמיעה בתדירויות טהורות. כאן מושמעות לחולה, בכל אוזן לחוד, סידרת תדירויות שונות (250, 500, 1,000, 2,000, 4,000, 8,000 הרץ) ועליו לסמן בכל אחת מהתדירויות את העוצמה הנמוכה ביותר שבה הוא שומע את הצליל. החלק השני של הבדיקה הוא בדיקת דיסקרימינציה (הבנת המילים). לנבחן מושמעת סדרת מילים,לכל אוזן לחוד, ברמה הגבוהה במעט מזו שנמצאה כסף שמיעה ממוצע בתדירויות הדיבור (500, 1,000, 2,000 הרץ) בחלק הבדיקה הקודם. מודדים את אחוז המילים שזוהו מתוך רשימת המילים הקבועה הנבדקת. בסיכום הבדיקה ייתכן שתאופיין שמיעה תקינה או שמיעה עם סף שמיעה לקוי בתדירויות הדיבור עם/ בלי הפרעה בדיסקרימינציה.
יש להדגיש שהבדיקה מבוצעת בתנאים סטנדרטיים אך לא פיזיולוגיים (בתא אטום, בדיקת תדירויות נפרדות). בחיי היום-יום שמיעתנו נבדקת בנוכחות רעש סביבתי וכן כמקבץ מילים ומנגינה ותנאים אלה לא נבדקים בבדיקת שמיעה סטנדרטית. למרות זאת, בשל היותה בדיקה עם אפיוני test-retest, עקביות וחזרתיות גבוהות, היא משקפת, אם כי לא מדייקת, את רמת השמיעה היום-יומית.
מניעה וטיפול
מניעה של פרסביאקוזיס היא אפשרית במידה על ידי הימנעות מחשיפה לכל הגורמים הידועים לירידת שמיעה, כגון: חשיפה לרעש, נטילת תרופות אוטוטוקסיות וכו'.יש לבצע לאוכלוסיה המבוגרת בדיקת שמיעה אחת למספר שנים על מנת לזהות את הלוקים בשמיעתם מוקדם ולטפל בהם בטרם יפתחו בידוד מסביבתם, אובדן ביטחון עצמי ודיכאון.
איך ניתן לעזור כשמתגלה ליקוי השמיעה?
עזרי שמיעה - מדובר בסדרה שלמה של מכשירים שנועדו להקל על ליקוי השמיעה בסביבות מסוימות: שעון מעורר רוטט במקום מצלצל, טלפון שבו מותקנת נורה מהבהבת עם או במקום צלצול, טלפון עם מגבר פנימי, מערכת שמע אישית לטלוויזיה שעובדת בשידור FM וכך לקוי השמיעה שומע היטב ובעוצמה מוגברת דרך האוזניות ושאר בני הבית שומעים בעוצמה הרגילה.
מכשירי שמיעה - במחקרים שונים ראו שרק עשרה אחוזים עד 20 אחוז מהאנשים הסובלים מליקוי שמיעה רוכשים מכשיר שמיעה, והסיבה העיקרית לאי רכישה הייתה מחירו הגבוה של המכשיר (בישראל, טווח המחירים של מכשיר נע מ-6,000 שקל עד ל-17 אלף שקל והמחיר מוכפל אם יש צורך בשני מכשירים).
בנוסף לסיבה הכלכלית, הימנעות משימוש במכשיר נבעה ממראה המכשיר המושך תשומת לב ומרמז על נכות/ מוגבלות; זיקנה וקושי בהפעלת המכשיר. סוד גלוי הוא שרק מכמחצית מרוכשי המכשירים מרכיבים ונעזרים בהם. כלומר, רק מחצית מהאנשים שכבר השקיעו במכשיר חשבו/ קיוו שהתגברו על הסטיגמה הטמונה, לדעתם, בשימוש במכשיר וגם יודעים להפעילו, משתמשים בו (בישראל, כל היבואנים מאפשרים תקופת ניסיון חינם עד שלושה שבועות במכשיר טרם רכישתו על מנת לוודא שהמטופל יודע להפעיל המכשיר ומרוצה מתרומתו).
מהי הסיבה לכך? עד לשנים האחרונות, תרומת מכשירי שמיעה לסובלים מפרסביאקוזיס, בעיקר בשלבים הראשונים כשהפגיעה היא רק בתדירויות הגבוהות, הייתה מעטה. כאמור, פגיעת השמיעה בתחילה היא רק בתדירויות הגבוהות ומכשירי השמיעה המקובלים מתקשים להגביר בתחום התדירויות שמעל ל-3,000 הרץ. בהמשך, כשירידת השמיעה מתרחבת לכל התדירויות, תרומת מכשיר השמיעה רבה יותר.
הנתונים הטכניים וההתנהגותיים שהיו ידועים גם לרופאי הא.א.ג, לאודיולוגים וליצרני מכשירי השמיעה הביאו לשינוי טכנולוגי ועיצובי משמעותי בשנים האחרונות. מאמצים רבים הושקעו בייצור מכשירים שאינם בולטים ומפריעים אסתטית, כמה מהם קטנים מאוד ו"מוחבאים" במלואם בתוך תעלת השמע החיצונית.
לגבי העיצוב, היות שמדובר במכשיר אלקטרוני שלא רבים השתמשו בו גם בשל עיצובו, הוכנסו בסוד העיצוב מספר מעצבי על וכמה מהמכשירים המוצעים היום הם אסתטיים ביותר. התפתחות נוספת היא מכשירי שמיעה בטכנולוגיה דיגיטלית (בניגוד לטכנולוגיה אנלוגית שהייתה נהוגה עד כה). בטכנולוגיה זו ניתן לדייק יותר בכיוון המכשירים, ניתן להפחית את רעשי הרקע שאותם איננו מעוניינים לשמוע, להתאים המכשיר לסביבות חיים שונות (כיתה, תיאטרון, רחוב), לשוחח בטכנולוגיית Blue-tooth בטלפון סלולרי וכן ל"אסוף" את התדירויות הגבוהות (מעל 3,000 הרץ), להעביר, לדחוס ולהשמיע אותן באותן תדירויות שבהן השמיעה טובה יותר.
לסיכום, המהפך העיצובי והטכנולוגי שחל בשנים האחרונות בתחום יגרום ככל הנראה לנזקקים רבים יותר להשתמש במכשיר. השלב הבא בהתפתחות מכשירי השמיעה יהיה כנראה יצירת מכשירי שמיעה מושתלים. המכשיר יוחדר לאוזן בניתוח פשוט יחסית והטעינה החשמלית תבוצע בעזרת מגנט דרך העור. לא יהיה צורך לכוון המכשיר, להוציאו בזמן רחצה או אף לנקותו.
ד"ר בני נגריס, מנהל השירות האודיולוגי, המרכז הרפואי רבין, פתח תקוה |