טיפול רפואי נועד לשפר תסמינים בהווה, למנוע תחלואה בעתיד ולשפר את תוחלת חיים. איתור מחלת לב בחולים א-תסמיניים נועד למנוע תחלואה בעתיד ולשפר תוחלת חיים. חולי סוכרת נוטים יותר לאוטמים שקטים ולאיסכמיה שקטה. למרות זאת, לאחר הופעת אירוע לבבי כאוטם, מהלך המחלה של חולים הסוכרתיים גרוע במיוחד הן בעת האשפוז בבית החולים והן בטווח הארוך. יתר על כן, הסיכון להופעת מחלה כלילית בחולי סוכרת א-תסמיניים שווה לסיכון של חולי לב ללא סוכרת (חולים שכבר עברו אירוע כלילי). לפיכך, יש חשיבות מיוחדת למניעת מחלה כלילית ואירועים כליליים חריפים בחולי סוכרת.
מהנ"ל ניתן לכאורה להסיק שיש לסקור את כל חולי הסוכרת ללא תסמינים לבביים כדי לאתר מחלה כלילית ולטפל בה טרם התבטאה קלינית. מאידך, ייתכן שהתהליכים בבסיס המחלה הכלילית בחולי סוכרת הם כה אגרסיביים, שכל טיפול המוכר לנו היום אינו יכול לעכב את התהליך באופן ממשי. לשיקולים אלה יש להוסיף את תופעות הלוואי והסיבוכים הפוטנציאליים הטמונים בכל טיפול, תרופתי או פולשני, השכיחים אף יותר בחולי סוכרת.
בשנים האחרונות הוחל בביצוע מחקרים המנסים לענות על השאלה באם יש לסקור חולי סוכרת א-תסמיניים או חלקם למחלה כלילית. כדי לענות על השאלה בעידן ה-Evidence Based Medicine נחוץ:
1. להבין את הפתופיזיולגיה והייחוד של מחלה כלילית בחולי סוכרת.
2. לנסות להעריך על פי הפיזיולוגיה את הסיכוי התיאורטי לעכב מחלה כלילית בסוכרתיים על ידי הטיפולים המצויים בידינו.
3. לבדוק האם אמצעי האבחון של מחלה כלילית יעילים באיתור מחלת לב בחולי סוכרת ומהי ההשקעה הכספית הכרוכה בכך.
4. לבדוק האם הטיפול בחולי סוכרת א-תסמיניים משנה בפועל את מהלך המחלה ואת תוחלת החיים.
פרופ' מוריס מוסרי, מנהל מערך הלב, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא