אקרבוז ומניעת סוכרת וסיבוכי מחלות לב וכלי דם

אקרבוז, תרופה פומית לטיפול בסוכרת, היא מעכב תחרותי של האנזים אלפא–גלוקוזידאז ברירית המעי הדק1. אנזים זה מעורב בתהליך הפירוק של הפחמימות במעי לצורך ספיגתן2.

על ידי הקטנת ספיגת הסוכר במעי, האקרבוז פועל בעיקר במישור ההיפרגליקמיה שלאחר הארוחה (Post Prandial Glucose) PPG ומאפשר ירידה ברמת הגלוקוז לאחר האוכל3. מחקרים רבים הראו קשר בין היפרגליקמיה שלאחר הארוחה (PPG) ושכיחות גבוהה של אירועים לבביים אצל חולים עם אי סבילות לגלוקוז (Impaired Glucose Tolerance) IGT וסוכרת מסוג 4,52. עלייה חדה ב-PPG גורמת לנזק בתפקוד האנדותל של כלי הדם וכן השפעה שלילית על זרימת הדם הלבבית6. היפרגליקמיה שלאחר הארוחה מביאה למצבי דחק חמצוני ומפעילה תהליכים דלקתיים הגורמים לפגיעה בכלי הדם ומובילים לתחלואה ולתמותה קרדיווסקולריות - אוטם בשריר הלב ואירועים מוחיים7.

היעילות הקלינית של אקרבוז בהורדת רמת הגלוקוז לאחר ארוחה בחולי סוכרת מסוג 2 ואצל חולים עם אי סבילות לגלוקוז (IGT) מוכחת ומעוגנת במחקרים קליניים רבים8,9.

מטא-אנליזה של כל המחקרים הראויים בשיטת Cochrane הראתה כי אקרבוז כתרופה יחידה הביאה לירידה של 0.8 אחוז בהמוגלובין מסוכרר, לירידה של כ-20 מ"ג לד"ל ברמת הגלוקוז בצום ולירידה של כ-40 מ"ג לד"ל ברמת הגלוקוז לאחר האוכל10. ירידה דומה נצפתה כאשר אקרבוז הוסף לתרופות אחרות דוגמת מטפורמין וסולפונילאוריה11.

ארגון הסוכרת הבינלאומי, כמו גם ארגוני סוכרת אחרים בעולם, מדגיש את חשיבות ההתערבות הטיפול המוקדמת בסוכרת ואת חשיבות הטיפול ברמת הגלוקוז בדם לאחר האוכל כגורם בלתי תלוי לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם3.

התועלת הקרדיווסקולרית של האקרבוז הוכחה במחקר 12STOP-NIDDM. מחקר רב לאומי זה, בהשתתפות ישראל, הראה כי שימוש באקרבוז לעומת קבוצת פלצבו הביא לירידה של 36 אחוז בשכיחות המעבר מאי סבילות לגלוקוז (IGT) לסוכרת מסוג 2 אצל חולים עם אי סבילות לגלוקוז. כמו כן, נצפתה במחקר ירידה של 49 אחוז בתחלואה הקרדיווסקולרית ובאופן משמעותי בהיארעות אוטם שריר הלב אצל מקבלי האקרבוז. מחקר STOP-NIDDM התנהל במשך שלוש שנים והדגים בטיחות שימוש באקרבוז, ללא עלייה במשקל, ללא היפוגליקמיה וללא הופעה של אי ספיקת לב. מטאנליזה של מחקרים נוספים אצל חולי סוכרת המטופלים באקרבוז הראתה ירידה של 35 אחוז באירועים קרדיווסקולרייםMERIA)14.

(Acarbose Cardiovascular Evaluation) ACE, מחקר מקיף המתנהל ב-150 מרכזים ביבשת אסיה ואשר תוצאותיו אמורות להתפרסם בשנת 2014, בודק את יעילות הטיפול באקרבוז במניעת אירועים קרדיווסקולרים בקרב חולים עם אי סבילות לסוכר ומחלה כלילית ידועה.

האקרבוז, תרופה ותיקה ובטוחה לשימוש, הושקה בראשית שנות ה-90. זו היתה התרופה הראשונה שנרשמה ב-25 מדינות להתוויה טיפולית באי סבילות לגלוקוז (IGT). בישראל היא רשומה כיום לטיפול בסוכרת מסוג 2. בהנחיות האגודה הישראלית לסוכרת (ינואר 2009), האקרבוז מופיעה כקו שני לטיפול, לאחר נסיון טיפול במטפורמין.

הטיפול באקרבוז יכול להינתן כמונוטרפיה או כתוספת לתרופות סוכרת מקבוצות אחרות. התוויות נגד לטיפול הן מחלת מעי דלקתית, מחלות כבד וקראטינין מעל 2 מ"ג%. מעשית, המגבלה בשימוש באקרבוז היא הסימפטומים במערכת העיכול, הנובעים מכמות גדולה של פחמימות המגיעה למעי הגס ויוצרת גזים בתהליכי פירוק. תופעות לוואי אלו תלויות במידה רבה במינון ההתחלתי של התרופה, בקצב עליית המינון וכן בכמות הפחמימות באוכל. עלייה הדרגתית במינון מקטינה את תופעות הלוואי של התרופה. קיים גם תהליך של הסתגלות לתרופה. המינון המירבי של אקרבוז הוא 100 מ"ג, שלוש פעמים ביום15.

לסיכום, היפרגליקמיה שלאחר האוכל קשורה לשכיחות גבוהה של אירועים לבביים אצל חולים עם אי סבילות לגלוקוז (IGT) וסוכרת מסוג 2. אקרבוז, שמנגנון פעולתו מביא לדחיית ספיגת הגלוקוז במעי ולהורדת רמת הגלוקוז לאחר האוכל, עשוי להקטין את התחלואה הלבבית בקרב חולי הסוכרת ולהיטיב עם החולים בתסמונת מטבולית.

ד"ר ברוך יצחק, מומחה לרפואת משפחה, שירותי בריאות כללית, מחוז חיפה