מחקר חדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת Cerebral Cortex שופך אור על תפיסת הפנים, שהינה ככל הנראה, היכולת הראייתית המפותחת ביותר שיש לבני האדם, כיוון שפנים מהווים קטגוריה ראייתית מיוחדת בעלת חשיבות אבולוציונית וחברתית.
ברמה העצבית, קיימות עדויות רבות לכך שפעילות של מספר אזורים, השייכים לרשת מוחית מבוזרת, הכוללת אזורי ליבה הממוקמים בחלקים אחוריים של המוח ואזורים מורחבים, הממוקמים באזורי מוח קדמיים, הינה הכרחית על מנת להבטיח עיבוד תקין של פנים בבני אדם.
המחקר החדש, של קבוצת חוקרים בראשותה של ד"ר גליה אבידן מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עורך אבחנה מבדלת בין תפקוד וקישוריות אזורי הליבה ואזורי רשת עיבוד הפנים המורחבת בליקוי הקרוי 'פרוסופגנוזיה מולדת', שמאופיין בקושי משמעותי בעיבוד וזיהוי פנים, אשר הינו מולד ואינו קשור בפגיעת ראש או נזק מוחי ברור כלשהו. שותפיה של ד"ר אבידן למחקר הם: מיכל טנצר, דוקטורנטית במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, דר' פאדילה האדג'-בואזין, דר' נינג ליו ופרופ' לזלי אונגרליידר מהמכון הלאומי לבריאות (NIH) בארה"ב, ופרופ' מרלין בהרמן מאוניברסיטת קארנגי-מלון בארה"ב, אתה יש לדר' אבידן שיתוף פעולה מחקרי ארוך שנים בנושא פרוסופגנוזיה מולדת.
זיהוי ראייתי של פנים הינו, לכאורה, תהליך המתבצע ללא מאמץ עבור רוב האנשים, אולם תהליך זה הינו קשה ביותר עבור אנשים הסובלים מליקוי הנקרא "פרוסופגנוזיה". פרוסופגנוזיה נרכשת, מתרחשת בעקבות פגיעת ראש בבגרות, בדרך כלל פגיעה הכוללת את אזורי הליבה. ליקוי זה, אשר נחקר לראשונה כבר במחצית המאה הקודמת, משמש כ"חלון ייחודי" לבחינת הבסיס הפסיכולוגי והעצבי של תפיסת פנים. בשנים האחרונות, הופנתה תשומת לב מדעית לליקוי נוסף הנקרא פרוסופגנוזיה מולדת. לאנשים הסובלים מליקוי זה קושי משמעותי בעיבוד וזיהוי פנים אשר הינו מולד ואינו קשור בפגיעת ראש או נזק מוחי ברור כלשהו. על כן, אנשים אלה מספקים זווית מחקרית ייחודית המאפשרת ללמוד מהם המנגנונים העומדים בבסיס תפיסת ראייתית תקינה של פנים.
"במחקרים קודמים", מסבירה ד"ר אבידן, "באמצעות ניסויים התנהגותיים, הראינו כי לאנשים בעלי פרוסופגנוזיה מולדת ישנו קושי משמעותי בקשת רחבה של יכולות הקשורות בעיבוד פנים. אולם, למרות הקשיים הללו, ובניגוד להשערות המחקר המקובלות, מחקרים שביצענו באמצעות תהודה מגנטית תפקודית (functional magnetic resonance imaging - fMRI), חשפו באופן עקבי, פעילות תקינה באזורי הליבה של רשת עיבוד הפנים אצל אנשים אלה".
במחקרם הנוכחי ניסו החוקרים ללמוד עוד על הבסיס המוחי לליקוי והראו כי אצל אנשים בעלי פרוסופגנוזיה מולדת, אזורי הליבה של רשת הפנים, אינם מקושרים באופן יעיל לאזורים המורחבים של רשת זו, אשר מעבדים את זהות הפנים ("מיהו האדם עליו אני מסתכל"). זאת, בניגוד לקישוריות של אזורי הליבה לאזורים אחרים כגון אזור האמיגדלה, המעבד את הרגש המובע בפנים ("מהו הרגש אותו מביע האדם עליו אני מסתכל"), יכולת שהינה תקינה אצל אנשים בעלי פרוסופגנוזיה מולדת.
"ממצאים אלה" מציינת ד"ר אבידן "מדגימים שהקושי המשמעותי בקרב אנשים בעלי פרוסופגנזיה מולדת, אינו נובע מתפקוד לא תקין של אזורי הליבה, אלא מבעיה בקישוריות ובמעבר המידע בין אזורי הליבה התקינים לבין אזורים מסוימים המצויים ברשת המורחבת וקשורים בעיבוד זהות הפנים. הוכחות מתכנסות אלה מאפשרות הגדרה של ליקוי זה ככזה הנובע מבעיה בקישוריות בין אזורים, ולא מבעיה מקומית הקשורה בתפקוד של אזורים מסוימים כפי שנהוג היה להניח בעבר. חשוב לציין עוד כי הסבר דומה ניתן לאחרונה גם עבור ליקויים עצביים-התפתחותיים אחרים כגון דיסלקציה מולדת. בפרט, בדומה לפרוסופגנוזיה מולדת, נטען כי הבסיס העצבי להפרעה זו קשור בקישוריות לא תקינה בין מספר אזורים מוחיים המשתתפים בתהליך הקריאה".