שתל השבלול - לעקוף את מכשול אי השמיעה

שתל השבלול, הידוע גם בכינוי "שתל קוכליארי", הוא פיתוח אלקטרוני ייחודי המיועד ללקויי שמיעה בדרגות קשות ואף לחרשים שאינם מצליחים להפיק די תועלת ממכשירי השמיעה הסטנדרטיים. השתל יוצר מעקף לתאי השיער הפגועים שבשבלול והוא שולח גירוי חשמלי ישיר אל סיבי עצב השמע הנותרים. המידע הנקלט בסיבי עצב השמע עובר לפענוח במוח כתחושת שמיעה לכל דבר.

המכשיר מורכב מארבעה חלקים שונים לרבות מעבד דיבור, יחידת ראש, שתל ומערכת אלקטרודות הממוקמת בשבלול. מעבד הדיבור הינו החלק האחראי על קליטת הצלילים בעזרת מיקרופון ייעודי, ולאחר מכן, הוא מעבד אותם למידע דיגיטלי פרטני. יחידת הראש היא זו המשדרת אל השתל את המידע הדיגיטלי שהתקבל, כאשר התקשורת בין החלק החיצוני והפנימי של השתל מתרחשת הודות לחיבור מגנטי המחבר בין יחידת הראש לבין החלק המושתל. השתל ממיר את המידע הדיגיטלי והופך אותו לאותות חשמליים, אשר נשלחים אל מערכת האלקטרודות הממוקמת בשבלול. בשלב זה, מערכת האלקטרודות מעבירה את האותות החשמליים שהתקבלו אל עצב השמיעה, והוא, בתורו, מעביר אותם היישר אל מרכז השמיעה במוח, שם הם זוכים לפענוח כתחושת שמע סטנדרטית של צלילים.

 

שתל השבלול מתאים לסובלים מירידת שמיעה עמוקה או חמורה הנובעת מבעיה בשבלול (האוזן הפנימית) ולחרשים, אשר אינם מצליחים לתקשר בהצלחה עם הסובבים אותם בעזרת מכשירי השמיעה הסטנדרטיים. השתל מתאים למבוגרים, לילדים ולתינוקות והוא מספק מענה לתינוקות שנולדו חרשים כמו גם לילדים ולמבוגרים שחוו אובדן שמיעה בפתאומיות או בהדרגתיות. ככלל, ככל שהמושתל צעיר יותר, תועלת השתל תהיה רבה יותר, והגם שעל פי הנחיות ה-FDA השתלות מסוג זה אמורות להיערך רק בקרב מושתלים מעל גיל שנה, בפועל, השתלות מסוג זה מבוצעות גם בקרב תינוקות קטנים יותר, ולמעשה, מרבית המושתלים כיום הינם תינוקות שנולדו חרשים.

 

את השתל ניתן להשתיל בשני אופנים שונים:

השיטה הקלאסית מבוססת על הגישה הניתוחית הנפוצה בתחום האוזניים- ניתוח מסטואידקטומי, כאשר האלקטרודה מוכנסת אל השבלול דרך המסטואיד, העצם הממוקמת מאחורי אפרכסת האוזן ומהווה חלק מהאוזן התיכונה. בגישה זו בוצעו ואף מבוצעים נכון להיום 95% מכלל ניתוחי השתל וקיים בה סיכון אפסי לפגיעה בעצב. במטרה למנוע את הפגיעה האפשרית, הניתוח מתקיים תחת ניטור מיוחד של העצב.

בין יתר השיטות שפותחו במטרה לספק תחליף לשיטת הניתוח הסטנדרטית, מוצעת כיום שיטת ניתוח אלטרנטיבית אשר פותחה בידי פרופ' קרוננברג מהמרכז הרפואי תל השומר המקצרת במידת מה את הליך הניתוח ואף מאפשרת ביצוע ההשתלה שלא בסמיכות לעצב הפנים. עם זאת, הודות לניסיון הרב שנצבר בעולם בביצוע השתלות בגישה הקלאסית, היא נחשבת כיום לבחירה המועדפת בכל מקרה.

- ליקוי שמיעה עמוק או חמור, כשסף השמיעה עומד על 70 דציבלים ומעלה.

- חוסר תועלת שמיעתית בשימוש במכשירי שמיעה רגילים אשר הותאמו באופן מקצועי.

- קיומה של שפה דבורה.

- כאשר קיימת הבנת דיבור ברמה נמוכה או חלקית השווה ל-50% במהלך שימוש במכשירי שמיעה המותאמים באופן מקצועי ובתנאי רעש שבהם היחס בין האות לרעש עומד על 10+ דציבל.

- במידה וקיימת גם לקות ראייה תשקל השתלה של שתל שבלול גם במקרים בהם לא מתקיימים כל הקריטריונים הנ"ל.

גורמים אחרים הנלקחים בחשבון לפני ביצוע ניתוח הם מגוונים ושונים וביניהם, תיבדק כשירותו הרפואית הכללית של המטופל לניתוח, ייבדקו בעיות רפואיות או התפתחותיות אחרות, אם קיימות, ותיבדק השפעתן על ביצוע הניתוח. כמו כן, ייבדק לעומק מצבה של מערכת השמיעה מבחינה אנטומית ומבחינה תפקודית לרבות בדיקה של האוזן התיכונה, של מבנה השבלול ושל המערכת הווסטיבולרית. כמו כן, תיבדק סוגיית קיומם של שאריות סיבי עצב שמיעה. גילו של המועמד לניתוח, גיל התחלת חירשותו, הסיבה לחירשות, משך הזמן שעבר מאז אובדן כושר השמיעה, רמת השימוש במכשירי שמיעה ורמת התרומה שלהם ואפילו רמת המוטיבציה של המנותח או של סביבתו, במידה וגילו צעיר - מהווים גם הם חלק בלתי נפרד מהשיקולים הנלקחים בחשבון בדרך להחלטה המכרעת העשויה לפתוח בפני המועמד עולם חדש של צלילים ותקווה לעתיד טוב בהרבה.