לראשונה בישראל: השתלת סטנט-גרפט מפוצל לטיפול במפרצת של עורקי האגן

לאחרונה ולראשונה בישראל השתילו מומחי המחלקה לכלי דם בסורוקה סטנד-גרפט מפוצל הקרוי  ILIAC BIFURCATION DEVICE לטיפול במפרצת גדולה של עורק הכסל המשותף (האגן), תוך שימור זרימת הדם לעורק הכסל הפנימי היוצא מהמפרצת.

הניתוח בוצע על ידי פרופ' גבריאל סנדרו, מנהל המחלקה, ד"ר  ג'ורג' גרינברג, ד"ר ויקטור גינזבורג וד"ר אולגה מייזלר ובנוכחות צוות רפואי מאנגליה שהיה שותף לפעולה המורכבת שבוצעה בפעם הראשונה בישראל.

פעולת הצנתור בוצעה בחדר ניתוח תחת שיקוף רנטגן. הניתוח בוצע באישה בת 82 שסבלה ממפרצת גדולה של עורק האגן המשותף מצד ימין. בשל גילה המתקדם ומחלות רקע נלוות, לא ניתן היה לנתחה בניתוח רגיל והיה צורך בפתרון מיידי למפרצת שהיוותה סיכון לקרע ולדימום בלתי נשלטים. מאז כבר בוצעה הפעולה גם באופן עצמאי בחולים נוספים.

לדברי פרופ' גבריאל סנדרו, מנהלת המחלקה לכירורגיית כלי דם בסורוקה, "ברוב המקרים שבהם מטופלת מפרצת באמצעות סטנט-גרפט, מצליחים לשמר לפחות את אחד משני עורקי האגן הפנימיים ולהותירם פתוחים תוך שימור אספקת הדם לעורק האגן הפנימי. לעתים אף חוסמים את אחד משני העורקים הנ"ל באופן רצוני במהלך הפעולה. אולם בחלק מן המקרים יש צורך בשימור אספקת הדם דרך עורק זה במטרה להפחית את שיעור הסיבוכים העלולים להתפתח באם לא שומרים על העורק פתוח. לשם השגת המטרה משתמשים בסטנט- גרפט מפוצל שצורת כאות Y מהופכת. השימוש בתותב זה מתאים רק לחלק מן המקרים".

מפרצת היא מצב של הרחבה פתולוגית של העורק כתוצאה מחולשת הדופן שלו. מפרצת בטנית מתפתחת כאשר קיימת חולשה בדופן אבי העורקים (אאורטה), שעלולה להוביל להתרחבות העורק, לקרע ולדימום מסכן חיים המתרחש לא פעם ללא סימנים מקדימים.

"אבי העורקים הבטני, המכונה ותין" (או מאנגלית – אאורטה), מסביר פרופ' גבריאל סנדרו, מומחה הכללית ומנהל המחלקה לכירורגית כלי דם במרכז הרפואי סורוקה, "הוא כלי הדם הראשי שיוצא מהלב, עובר בחלל בית החזה ובבטן, ממנו יוצאים ענפים לכיוון מערכת העיכול והכליות ובהמשכו לעורקי האגן והרגליים".

אצל קבוצת הסיכון, בעיקר גברים מעשנים או שעישנו בעבר, בגילאי 65 ומעלה הסובלים מאחד או יותר מגורמי הסיכון הבאים: לחץ דם גבוה, סוכרת, שומנים בדם, טרשת עורקים וכמו כן, במקרים של עישון, עלול להתפתח תהליך של הרס דופן העורק. כלומר, חלק  מצינור האאורטה מאבד את גמישותו הטבעית, הופך רופס ומתנפח כמו בלון. האזור השכיח שבו נוצרת ההרחבה הזאת הוא באאורטה הבטנית, ואולם יש מקרים שבהם מתרחש התהליך גם באאורטה בחזה, בעורקי הרגליים, האגן והברכיים.

ברוב המקרים אין כל תלונות נלוות ולכן הגילוי אקראי במסגרת בירורים שונים שעוברים החולים. לעתים נוצרים סיבוכים שונים כגון: קרישים קטנים הסותמים את כלי דם הקטנים ברגליים, סתימה מלאה של הותין הבטני הגורמת להפסקת אספקת הדם לעבר הגוף התחתון, והסיבוך העיקרי והדרמטי ביותר - קריעתו של דופן הצינור הגורמת לדימום קשה. לקליניקה זו נלווית התעלפות, איבוד הכרה וכאב עז בבטן במותן ובגב.

מוסיף פרופ' סנדרו: "סטטיסטית, סיבוך כזה שכיח יותר ככל שקוטר המפרצת גדול יותר - אצל נשים, כאשר קוטר המפרצת הוא חמישה ס"מ ומעלה, ואילו אצל גברים כאשר קוטר המפרצת גדול מחמישה ס"מ וחצי. משהתרחש סיבוך כזה, גבוהים מאוד סיכויי התמותה וקטנים סיכויי ההצלה. על כן מומלץ לנסות ולזהות את הבעיה עוד בטרם מגיע פוטנציאל הסיבוכים לכדי מימוש".

עד לפני כעשר שנים, הטיפול המומלץ היה טיפול ניתוחי: ניתוח גדול הכולל פתיחתה של הבטן והחלפת החלק הפגום של הצינור שבו חלה התרחבות. בעשור האחרון מקובל השימוש בטכנולוגיה חילופית לניתוח, המתאימה לכ–60 אחוז מהמקרים: דרך חתכים קטנים במפשעה, מחדירים לתוך כלי הדם סטנט גרפט (תומכן) שבעזרתו חוצצים בין שק המפרצת לחלל החדש שיוצרים בעורק. מכיוון שבמקרים של מפרצת  המטרה היא  למנוע דליפה מהעורק, הסטנט מצופה באריג בלתי חדיר לדם.