הנתונים לא משקרים

מהו מספרן הכולל של מיטות האשפוז בישראל? מהו היחס בין מספר מיטות האשפוז לבין גודלה של האוכלוסיה ומה קרה ליחס זה במהלך העשורים האחרונים? באילו אזורים בארץ עולה שיעור מיטות האשפוז על הממוצע הארצי ובאילו מהם נמדד שיעור נמוך בהרבה? באיזה בית חולים נרשמת השהייה הממוצעת הגבוהה ביותר? מי מתאשפז יותר - גברים או נשים, וכיצד מתחלקים ימי האשפוז לפי גיל המאושפזים? את התשובות לשאלות אלו ולשאלות רבות אחרות ניתן למצוא בדו"ח עב כרס ועתיר נתונים סטטיסטיים, שמפרסם מדי שנה משרד הבריאות. הדו"ח השנתי האחרון, שפורסם לפני מספר שבועות, כולל מידע רב ומפורט על כל סוגי שירותי האשפוז הרפואי בישראל, ולדברי מחבריו, הוא נועד לסייע לקובעי המדיניות ולמקבלי ההחלטות בנושאי תכנון, בקרה ומחקר של מערכת האשפוז בארץ.

פריסה לא מוצלחת של בתי החולים

בסוף שנת 2006 פעלו בישראל 372 מוסדות אשפוז רפואיים. מרבית המוסדות (310) הם מוסדות אשפוז למחלות ממושכות. 46 מוסדות מיועדים לאשפוז כללי, 14 מוסדות מטפלים בבריאות הנפש ושניים נוספים פועלים כמוסדות שיקום. בנוסף למוסדות אלה, פעלו בישראל בסוף 2006 גם 18 מוסדות אשפוז מוכרים לטיפול בגמילה מסמים ו-38 יחידות יום בקהילה. במהלך השנה המדווחת נפתחו בארץ חמישה מוסדות אשפוז למחלות ממושכות. מנגד, נסגרו בתקופה זו ארבעה מוסדות דומים אחרים ושני מוסדות אשפוז פרטיים נוספים. כתבה זו, הראשונה בסדרת כתבות, עוסקת בתיאור מצב האשפוז הכללי כפי שהוא מצטייר מדו"ח משרד הבריאות.

מכלל 46 המוסדות לאשפוז כללי הפועלים בארץ, 11 נמצאים בבעלות ממשלתית או עירונית-ממשלתית. שמונה מוסדות אשפוז נוספים שייכים לשירותי בריאות כללית, שניים מופעלים על ידי ארגון נשות הדסה, שבעה נמצאים בבעלות ציבורית אחרת ומוסד אחד שייך לקופת חולים מאוחדת. 11 מוסדות אשפוז מוגדרים כבתי חולים פרטיים ושישה מוסדות קטנים אחרים נמצאים בבעלות המיסיון. מכלל מוסדות האשפוז הכללי הפועלים בארץ, 11 הם מוסדות גדולים מאוד, בני 500 מיטות אשפוז ויותר בכל אחד. ב-13 מוסדות נוספים נע מספר מיטות האשפוז בין 300 ל-500 ואילו 22 מוסדות האשפוז הנותרים הם מוסדות קטנים ובינוניים, המונים עד 200 מיטות בכל מוסד.

הנתון הראשון הבולט לעין בדו"ח משרד הבריאות הוא הפריסה הלא מוצלחת של בתי החולים בארץ. במחוז תל אביב, שאוכלוסייתו מנתה בסוף שנת 2006 כ-1.2 מיליון נפש, פועלים שניים מהמרכזים הרפואיים הגדולים בארץ (שיבא בתל השומר וסוראסקי בתל אביב), בית חולים נוסף (וולפסון בחולון) ולצידם עוד חמישה בתי חולים קטנים (מעייני הישועה בבני ברק, אסותא וסניטס בתל אביב, מרכז רפואי הרצליה ומ.ר.ב - מרכז רפואי בבת ים). לעומת זאת, במחוז הצפון, המשתרע על כל השטח רחב הידיים שמצפון וממזרח לחיפה ומספר הנפשות המתגוררות בו זהה לחלוטין לזה של מספר התושבים במחוז תל אביב, פועלים ארבעה בתי חולים לא מאוד גדולים (נהריה, זיו בצפת, פוריה בטבריה והמרכזי בעמק בעפולה) ומספר המיטות הכולל בהם נמוך בהרבה מזה של המרכזים הרפואיים הגדולים של מחוז תל אביב.

במחוז ירושלים התגוררו בסוף 2006 כ-870 אלף נפש ומספר דומה של נפשות התגורר גם במחוז חיפה. מספר בתי החולים העומדים לרשות התושבים בשני מחוזות אלה גדול בהרבה ממספרם של מוסדות האשפוז במחוזות הפריפריה. בירושלים מדובר בלא פחות מ-11 בתי חולים, מהם שלושה מוסדות גדולים למדי (הדסה עין כרם, הדסה הר הצופים ושערי צדק), בית חולים בינוני (ביקור חולים) ושבעה בתי חולים קטנים, משגב לדך ושישה של המיסיון ושל הסהר האדום הפועלים במזרח העיר. במחוז חיפה פועלים שמונה בתי חולים: רמב"ם, בני ציון, הכרמל, האיטלקי, אלישע, מרכז רפואי חורב ואסותא בחיפה, ובתי החולים הלל יפה בחדרה. בצידה השני של מפת המדינה, במחוז הדרום, המשתרע מאשדוד עד אילת ומספר תושביו הסתכם בסוף 2006 בקצת יותר ממיליון נפש, פועלים רק שלושה בתי חולים גדולים (ברזילי באשקלון, סורוקה בבאר שבע ויוספטל באילת) ולצידם בית חולים קטן אחד (אסותא באר שבע). את ההשלכות של עובדות אלו נראה מיד, בנתונים על התפלגות שיעור מיטות האשפוז.

ירידה ברמת השירות

בסוף שנת 2006 כללו מוסדות האשפוז הכללי בארץ 14,582 מיטות אשפוז, בדומה מאוד למספרן הכולל בחמש השנים הקודמות. יציבות זו באה בהמשך לעלייה מתונה, בשיעור שנתי ממוצע של כ-1.2 אחוזים, שנרשמה במספרן של מיטות האשפוז במהלך העשור הקודם. כ-46 אחוז מהמיטות לאשפוז כללי היו בבתי חולים ממשלתיים, כ-30 אחוז בבעלות שירותי בריאות כללית והשאר בבעלות ציבורית אחרת, ארגון הדסה והמיסיון. אולם, הנתון החשוב בהקשר זה הוא שיעור המיטות לאשפוז, שהוא היחס בין מספר המיטות לאוכלוסיה.

מנתוני משרד הבריאות עולה כי הגידול המתון במספרן המוחלט של המיטות לאשפוז כללי לא הצליח להדביק את הגידול הרב יותר באוכלוסיה. כתוצאה מכך נמצא שיעור המיטות לאשפוז בירידה מתמשכת מאז סוף שנות ה-70. בעשר השנים האחרונות הצטמצם שיעור המיטות ביותר מעשרה אחוזים (שיעור של 2.05 מיטות לאלף נפש בסוף שנת 2006, לעומת שיעור של 2.33 באמצע שנות ה-90), ובהשוואה לאמצע שנות ה-70 מדובר כבר בירידה של יותר מ-35 אחוז (בסוף שנת 1975 היה שיעורן של מיטות האשפוז 3.27 לאלף נפש).

החלוקה הגיאוגרפית של מיטות האשפוז מצביעה על שונות רבה גם בין המחוזות השונים של משרד הבריאות וגם בין הנפות בכל מחוז. בארבעת המחוזות המשופעים בבתי חולים נרשם שיעור מיטות אשפוז גבוה מהממוצע הארצי: חיפה (2.68 מיטות לאלף נפש), תל אביב (2.62), ירושלים (2.37) ומחוז המרכז (2.18). לעומת זאת, בשני מחוזות הפריפריה הגדולים היה שיעורן של מיטות האשפוז נמוך מהממוצע: 1.55 מיטות לאלף נפש במחוז הצפון ורק 1.47 מיטות לאלף נפש במחוז הדרום.

מהשוואת שיעור מיטות האשפוז בתוך המחוזות השונים עולה התמונה הבאה: במחוז הצפון נמדד שיעור מיטות אשפוז גבוה בנפת צפת (2.95) ובנפת כנרת (2.44). לעומת זאת, בנפת יזרעאל נמדד שיעור מיטות של 1.8 ואילו בנפת עכו הסתכם שיעור מיטות האשפוז ב-1.06 מיטות בלבד לאלף נפש. מצב דומה נרשם גם במרבית מחוזות הארץ האחרים: במחוז חיפה נמדד שיעור מיטות של 3.55 בנפת חיפה, לעומת שיעור של 1.3 בלבד בנפת חדרה. במחוז הדרום נמדד שיעור מיטות של 1.85 בנפת באר שבע, לעומת שיעור של 1.0 בנפת אשקלון. השונות הרבה ביותר נמדדה במחוז המרכז. בנפת פתח תקוה, שבה פועלים שני בתי חולים גדולים, הסתכם שיעור המיטות ב-3.43, לעומת שיעור של 1.2 בנפת רחובות ושל 0.8 בלבד בנפת השרון.

בתפוסת המיטות לאשפוז כללי נרשמת בשלוש השנים האחרונות יציבות יחסית, סביב רמה ממוצעת של כ-95 אחוז. יחד עם זאת, בחלק ממחלקות האשפוז בבתי החולים נרשמה בתקופת הדו"ח תפוסה שנתית גבוהה מהממוצע: במחלקת השהיה הייתה התפוסה הממוצעת 283 אחוז, במחלקת עור ומין היא הגיעה ל-123 אחוז, באונקולוגיה - 105 אחוז, מחלקה פנימית - 102 אחוז, מחלקת נשים - 101 אחוז, מחלקת גריאטריה חריפה ומחלקת יולדות - 100 אחוז ומחלקת כירורגיה כלי דם - 99 אחוז.

ירידה מתמשכת גם במספר ימי האשפוז

סדרת נתונים חשובה נוספת המפורטת בדו"ח משרד הבריאות כוללת את מספרם המוחלט של ימי האשפוז הכללי במערכת הבריאות הישראלית, את היחס בינם לבין גודל האוכלוסיה ואת התפלגות שיעורם לפי אגפי האשפוז השונים. בשנת 2006 נרשמו בכלל המוסדות לאשפוז כללי בארץ כ-5.1 מיליון ימי אשפוז. אולם, נתון זה מוטה מעט כלפי מטה, שכן במהלך ימי מלחמת לבנון השנייה, בחודשים יולי ואוגוסט 2006, הייתה התפוסה בחלק מבתי החולים בצפון נמוכה מהתפוסה בימים רגילים. בדומה לשיעור מיטות האשפוז, גם שיעור ימי האשפוז (היחס בין מספר ימי האשפוז לגודל האוכלוסיה) נמצא כבר תקופה ארוכה בירידה מתמשכת. בשנת 2006 היה שיעור ימי האשפוז במוסדות האשפוז הכללי 717 ימים לאלף נפש. זאת בהשוואה לשיעור של 730 ימים בשנה הקודמת ושל 762 ימים בשנת 2000. בהשוואה לשנת 1975, מדובר כבר בירידה מצטברת של יותר מ-30 אחוז. שיעור ימי האשפוז הגדול ביותר (284 ימים לאלף נפש) נרשם בשנת 2006 ביחידות האגפים הפנימיים של בתי החולים השונים. שיעור גבוה יחסית של 239 ימי אשפוז לאלף נפש נרשם בתקופה זו גם באגפים הכירורגיים. בשאר אגפי האשפוז הכללי נרשמו השיעורים הבאים: אגף ילדים - 94 ימים לאלף נפש, אגף יולדות - 72 ימים לאלף נפש והאגף לטיפול נמרץ - 28 ימים לאלף נפש.

קטע ארוך ומפורט מוקדש בדו"ח משרד הבריאות למשך השהייה הממוצעת במוסדות האשפוז. מנתוני הדו"ח מתברר כי השהייה הממוצעת באשפוז הכללי שומרת על יציבות מאמצע שנות ה-90. יחד עם זאת, בהשוואה לאמצע שנות ה-70, נמוכה כיום השהייה הממוצעת בבתי החולים בכ-50 אחוז. בשנת 2006 הסתכמה השהייה הממוצעת בבתי החולים ב-4.1 ימים ללא העברות ממחלקה למחלקה באותו מוסד, וב-3.5 ימים כולל העברות. כמו בנתונים האחרים, גם כאן קיימת שונות רבה בין מחלקות האשפוז השונות. שהייה קרובה לממוצע, ללא העברות, נמדדה במחלקות הפנימיות, נוירולוגיה, נוירו-כירורגיה, אורטופדיה, טיפול נמרץ ילדים וכירורגיה חזה ולב. לעומת זאת, שהייה ממוצעת גדולה מהממוצע, בין שישה לעשרה ימים, נרשמה במחלקות אשפוז כמו טיפול נמרץ כללי וטיפול נמרץ נשימתי, גריאטריה חריפה, אונקולוגיה, ריאות ועור ומין. שהייה ממושכת אף יותר, של יותר מעשרה ימים, נרשמה במחלקות השתלת מח עצם וטיפול מיוחד ביילוד. מצידה השני של הסקאלה נמדדה שהייה נמוכה יחסית, של שלושה ימים ופחות בשורה של מחלקות, כגון: כירורגיה כללית, כירורגיה פלסטית, טיפול נמרץ לב, עיניים, ילדים, כירורגיה ילדים, נשים ויולדות.

בחינת נתוני השהייה הממוצעת באשפוז הכללי, ללא העברות, לפי הבעלות על המוסדות הרפואיים, מגלה עובדה מעניינת למדי: בבתי החולים הפרטיים השהייה הממוצעת נמוכה בהרבה גם מהממוצע הארצי וגם מזו שנרשמת בבתי החולים הממשלתיים והציבוריים. בשנת 2006 הסתכמה השהייה הממוצעת בבתי החולים הממשלתיים ב-4.6 ימים ובבתי החולים של הדסה ב-4.7 ימים. בבתי החולים של שירותי בריאות כללית ובבתי החולים הציבוריים האחרים הגיעה השהייה הממוצעת ל-4.1 ימים. לעומת זאת, בבתי החולים הפרטיים הייתה השהייה הממוצעת בתקופת הדו"ח רק 1.5 ימים. השהייה הנמוכה ביותר (יום אחד בלבד) נמדדה בבית החולים היחידי שמפעילה קופת חולים מאוחדת.

בפירוט נתוני השהייה לפי מוסדות האשפוז השונים יורד דו"ח משרד הבריאות עד לרזולוציה של מוסד אשפוז בודד, וממנו עולה התמונה הבאה: בראש הרשימה ניצבים המרכזים הרפואיים סוראסקי בתל אביב, עם 5.2 ימי שהייה בממוצע, הדסה עין כרם (5 ימים), שיבא בתל השומר (4.9 ימים) ורמב"ם והכרמל בחיפה (4.8 ו-4.7 ימים, בהתאמה). שהייה גבוהה מהממוצע נמדדה גם בבתי החולים וולפסון בחולון (4.6 ימים), ביילינסון בפתח תקוה (4.5 ימים), שערי צדק בירושלים (4.4 ימים), סורוקה בבאר שבע (4.3 ימים) ואסף הרופא בצריפין, ברזילי באשקלון ובית החולים בנהריה (4.2 ימים בכל אחד). מצידו השני של נתון השהייה הממוצע נמצאים בתי החולים הלל יפה בחדרה, מאיר בכפר סבא, בית החולים בעפולה והדסה הר הצופים (4 ימים בכל אחד), לניאדו בנתניה (3.9 ימים), פוריה בטבריה, השרון בפתח תקוה, ביקור חולים בירושלים ובני ציון בחיפה (3.8 ימים בכל אחד), קפלן ברחובות (3.6 ימים) וזיו בצפת (3.5 ימים). את הרשימה בקרב בתי החולים הגדולים והבינוניים סוגר בית החולים יוספטל באילת, עם 2.2 ימי שהייה בלבד.

שוויון במספר האשפוזים בין גברים לנשים

את הבסיס לפרק התפלגויות האשפוזים במוסדות האשפוז הכללי לפי גיל ומין מהווים הנתונים שמעבירות למשרד הבריאות מרבית המחלקות לאשפוז כללי בבתי החולים הציבוריים. מניתוח נתונים אלה עולה התמונה הבאה: קרוב ל-27 אחוז מכלל האשפוזים בשנת 2006 היו של ילדים, בני נוער וצעירים עד גיל 25. כ-20 אחוז מהאשפוזים היו של אנשים צעירים בקבוצת הגיל 44-25. שיעור אשפוזים דומה נמדד גם בקרב הקשישים בני 75 ומעלה. שיעור אשפוזים מעט גבוה יותר נמדד בקרב קבוצת גיל העמידה, שבין 45 ל-64 שנים. יותר מ-35 אחוז מכלל האשפוזים בשנת 2006 היו של בני 65 ויותר, בדומה לשיעור האשפוזים שנרשם בקרב קבוצת גיל זו לפני עשר שנים. בחלק מאגפי בתי החולים נרשמו בקבוצת גיל זו שיעורי אשפוז גבוהים יותר: 57 אחוז באגפים למחלות פנימיות ו-51 אחוז באגפים לטיפול נמרץ.

אחרי כל השונויות הרבות והגדולות בנתוני האשפוז, לפחות נתון מרכזי אחד בדו"ח של משרד הבריאות מצביע על התפלגות פחות או יותר שווה. סך האשפוזים באשפוז הכללי מתחלקים בין המינים בצורה כמעט זהה: 51 אחוז אשפוזי נשים ו-49 אחוז אשפוזי גברים. הנתון הכולל מצביע אמנם על רוב גדול יחסית (57 אחוז) לאשפוזי נשים לעומת 43 אחוז בלבד לאשפוזי גברים, אולם הנתון של אשפוזי נשים מוטה כלפי מעלה בשל העובדה שהוא כולל גם נשים יולדות. ללא הנתונים על הנשים היולדות, חלוקת האשפוזים בין שני המינים, כאמור, כמעט זהה.