אלימות כלפי הצוות הרפואי עולה לכותרות בתדירות גבוהה. המקרים של התקפה פיזית זוכים לכותרות בעיתון, אבל כל רופא או עובד רפואי אחר נחשף לאלימות מילולית כמעט כחלק מהשגרה. התופעה היא לא מקומית. סקר ב-BMJ, עיתון רפואי אנגלי נפוץ, מלפני חמש שנים, דיווח שחצי מכל הרופאים באנגליה חוו אלימות או התעללות מחולים, לרבות קללות, איומים והתקפות פיזיות. התעללות מילולית היא הסוג השכיח ביותר של אלימות. עוד מדווח הסקר כי כמחצית מהנשאלים הכירו את התוקף לפני האירוע. רוב הנשאלים אמרו שלא קיבלו כל הכשרה לגבי התמודדות נגד אלימות מצד המטופלים.
בעקבות סקר זה, ה-NHS (ארגון הבריאות הלאומי) הפעיל תכנית להכשרת 70 אלף עובדי בריאות, כדי לתת להם כלים נאותים להתמודדות עם מצבים שעלולים להביא לאלימות ואלימות בפועל. התכנית כללה, בין השאר, הגדרה משפטית של אלימות, הפעלה של רשומה של סוגי תקיפות וקביעת ממונה בכל אזור מינהלי שיהיה אחראי לחקירה של כל אירוע של תוקפנות.
סקר בסין מהשנה גילה שכ-60 אחוז מכלל הרופאים בסין או משפחותיהם חוו התקפות מחולים או שראו התקפה כזו אצל עמיתיהם. 40 אחוז מהרופאים טענו שהם סובלים מ"מתח קשה" הנובע מהרגשת חוסר אמון או חשדנות של החולים כלפיהם.
אז מה קורה למקצוע? בתוך כמה עשרות שנים, מאז הזמן שהרופא היה הקובע וה"תמיד צודק", הגענו למצב שחוסר אמון והכרה ברופא כסמכות הקובעת לגבי בעיות רפואיות הם כמעט הנורמה. אין לכן פלא שבזמן שתופעת האלימות בחברה עולה בכל מקום, היא מופיע גם במרפאת הרופא. כל זאת בזמן שהטכנולוגיות הרפואיות מתפתחות והולכות, יש יותר תחומי מומחיות ברפואה, יותר בדיקות לאבחון ויותר תרופות יעילות - התקדמות האמורה להבטיח לחולה יותר אפשרויות טיפוליות ולמנוע בעיות שונות ומרובות.
רוב הרופאים שחוו מקרה של אלימות מחולה או ממשפחת חולה מרגישים, ובצדק, השפלה, כאב והרבה כעס. התגובה של רופאים שנתקפו היא "אפס סובלנות" - תלונה למשטרה וסירוב לראות יותר את אותו החולה. על פניו, שני הצעדים האלה נראים נכונים ויעילים, שכן הם מיועדים להעביר את המסר של "עד כאן". אבל עמדה זו מעלה כמה תהיות: באילו מקרים מדובר - האם רק באלימות פיזית או גם קללות, הרמת יד, איום? האם התלונה למשטרה אכן תביא לטיפול בשורש הבעיה?
הבעיה האתית שמעלים אירועים אלה היא קשה ועיקרה הוא האם מותר לרופא לסרב לטפל בחולה? הנה למשל בן משפחה של חולה עם סוכרת קשה, שאיים לרצוח את הרופא בבוקר, מצלצל בערב ומדווח שהחולה מבולבל, ואתה כרופא יודע שיש כאן סכנה אמיתית לחולה עקב היפוגליקמיה. האם תוכל לעמוד בסירובך לטפל בחולה?
החיים שלנו כרופאים לא נותנים פתרונות פשוטים. אין ספק שכל מערכת רפואית צריכה לדאוג להגנה סבירה על הצוות הרפואי, כולל בדיקות של אורחים בבתי חולים וזמינות של איש ביטחון. אבל יחד עם זאת יש צורך לנקוט במספר צעדים, כגון:
תיעוד טוב של כל סוג אלימות כלפי רופאים.
הגדרות ברורות של "אלימות" על סוגיה השונים.
העלאת המודעות אצל חולים לגבי התנהגות מקובלת, ואחריות החולה לגבי אלה שמטפלים בו.
הכשרת הרופאים לגבי הטיפול במצבים אלימים, כולל החשיבות של תקשורת נכונה וטיפול נכון בתוקפנות.
ייתכן שבמקרים מסוימים לא תהיה ברירה אלא להרחיק את החולה ולדאוג לענישה משפטית, עם זאת הטיפול בשני צידי המשוואה שעיקרו חינוך והכשרה לשני הצדדים, הוא הכרחי אם רוצים לעצור את התופעה.
פרופ' בועז פורטר, porter_b@mac.org.il |