הסתכלות פסיכיאטרית מהיציע המרכזי

"הסתכלות פסיכיאטרית" לחשוד ברצח - היכן וכיצד היא מבוצעת?

האדם נשלח למחלקה בבית חולים לחולי נפש, תכופות ב"אברבנאל", שמנהלו אמר בטלוויזיה כי האינטראקציה עם המאושפזים במחלקה חשובה ועוזרת לאבחון המצב הנפשי, הכשירות לעמוד למשפט או לשאת באחריות פלילית.

מה בדבר הסיכון הפיזי למאושפזים ולסגל (שרובו עובדי סיעוד) מאדם שנמצא בהסתכלות במחלקה שאיננה פועלת כמחלקת ביטחון מרבי? והיו מקרים בעבר של פגיעות ואלימות מצד פציינטי "הסתכלות".

אבל הנזק התדמיתי הכבד שנגרם למאושפזים, לבתי החולים הפסיכיאטריים, לכלל חולי הנפש ולמקצוע, חמור אף יותר מהסיכון הפיזי. יש כאן תגבור הסטיגמה הציבורית האיומה, והשגויה, כי החולים המאושפזים בבית החולים הפסיכיאטרי הם מסוכנים בצורה חריגה מהרגיל והם החברה והסביבה ההולמת למי שנשלח להסתכלות בעקבות אירוע רצח, וכך הרתיעה ופחד מאשפוז נפשי במקום כזה הולכים ומתעצמים.

הייתכן כי הנוחות בלבד, של הפסיכיאטרים ועוזריהם שמופקדים על ההסתכלות, ואולי גם תג המחיר, הם הסיבות לסידור הפסול הזה?

שום מסגרת אנושית נורמטיבית לא תסכים לארח "הסתכלות" כזו, אבל את חולי הנפש לא שואלים ואין בכוחם למחות.

אסור שהסתכלות פסיכיאטרית תהיה מלווה בסיכונים ובנזק תדמיתי. הכרחי למצוא סידור ומסגרת אחרת לביצוע צווי הסתכלות פסיכיאטריים לחשודים ברצח או באלימות קשה.

החרגת מחלות הנפש מביטוח סיעודי וביטוחים אחרים

רוב חברות הביטוח שמוכרות ביטוח לאשפוז (או לטיפול בית) סיעודי, כולל החברות שנותנות שירות זה לביטוחים המשלימים של קופות החולים, מחריגות במפורש את חולי הנפש, אפילו אם שולמה עבורם פרמיה במשך שנים רבות. ציטוט מאחד החוזים:

סעיף 8 - הגבלות באחריות החברה: "החברה לא תהיה אחראית לתשלום פיצויים חודשיים על פי סעיף 4 לפוליסה זו, אם מקרה הביטוח נגרם במישרין או בעקיפין על ידי או עקב... תת סעיפים א' עד י', תת סעיף ד'... מחלות נפש או הפרעות פסיכונוירוטיות או הפרעות פסיכוטיות שאינן בתחום הגריאטרי".

תלונות על כך הועברו לממונה על הביטוח באוצר, אך טרם נעשה דבר בנדון. לא מיותר לציין כי בארצות הברית, שדי מפגרת בהנהגת ביטוח בריאות ממלכתי לאזרחיה, נחקק השנה "חוק פריטי" שמחייב את חברות הביטוח הפרטיות והציבוריות להשוואת תנאים מלאה בין תחלואות הגוף לתחלואות הנפש ואוסר אפליה מכל צורה שהיא.

נקווה שלא יהיה צורך להיזקק להסתכלות פסיכיאטרית לקבוע מי כשיר לשאת באחריות למצב הביטוח הזה ותוצאותיו הקשות או שחולה נפש שיזדקק לאשפוז סיעודי (או טיפול בית) לא יקבל אותו, או שהנטל הכספי יוטל על משפחתו/ אחיו/ אחיותיו (או ההורים אם הם בחיים, או ילדיו, אם יש כאלה), או שמשרד הבריאות ייתן לו קוד גריאטרי.

דרך המלך שהמדינה אמורה לתמוך ולעודד לכלל אזרחיה - תשלום פרמיה במשך שנים רבות על ידי המשפחה, כך שאם יהיה צורך, חברת הביטוח תשלם את חלקה - דרך המלך הזו חסומה בפני כל מי שמוגדר כחולה נפש.

outreach לחולים שמכחישים או מתרשלים (רציפות הטיפול)

חבר מסור בעמותת המשפחות פנה אלי. בנו (בשנות ה-30 לחייו) שוחרר מאשפוז נפשי שלישי, וכמו בקודמים, אין הוא מתמיד בטיפול התרופתי והקשר עם המרפאה קלוש. הרופאים אומרים, איננו יכולים לעזור.

יש גם חולי סרטן או חולי לב שמסרבים לטיפולים שמוצעים להם. האם האנלוגיה תקפה? ואם לא, מהו ההבדל?

ככלל, חולה סרטן או לב אינו מתכחש למחלתו ולסיכוניה (אלא אם הסתירו ממנו) וסירובו לטיפול המוצע נעשה במודעות, תוך חופש בחירה והסתמכות על כבוד האדם וחירותו. אבל במחלות הנפש, הכחשה וסירוב והתרשלות בטיפול הם חלק מהותי מהתסמינים של המחלה, שהם בעיקרם תצפיתיים והתנהגותיים ולא פיזיולוגיים. לכן, חובת הרופא והמערכת לתת מענה הולם כחלק אינטגרלי מהטיפול. באופן מעשי מדובר בעיקר ב-outreach, במאמץ מכוון וממוקד של המרפאה (או לפעמים בית החולים) להגיע לביתו של החולה, לשכנעו להתמיד בטיפול ולשמור על רציפות הטיפול. במקרים קיצוניים (שלא נדון בהם כאן), אפילו כפיית טיפול.

כולנו יודעים כי השירות הקהילתי בתחלואת הנפש חנוק במשאבים (בוודאי בהשוואה לתחלואות הלב והסרטן) וכי הפתרונות ("הרפורמה") מעוכבים 15 שנה ויותר, ויותר משנתיים חקיקת הרפורמה תקועה בכנסת. וזאת אולי הסיבה העיקרית לכשלים ברציפות הטיפול. אך האנלוגיה המובאת לסירוב טיפול ברפואה הסומאטית היא שגויה ומקוממת וזקוקה ל"הסתכלות פסיכיאטרית" שתוביל לקביעה ברורה: הכחשה והתרשלות במשטר הטיפול הן חלק מהותי מתסמיני המחלה, ומאמץ ממוקד לפתור אותן הוא חלק אינטגרלי מהטיפול.

פרופ' אלי שמיר, יו"ר עמותת עוצמה, פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש. פרופ' אמריטוס באוניברסיטה העברית. חבר במועצה הלאומית לבריאות הנפש