כסף לא תמים

ביו-רפואה המודרנית מבוססת, בין היתר, על פיתוח של תרופות חדשות וחדישות ועל כן קיים קשר הדוק בין מקצוע הרפואה לבין תעשיית התרופות. עם זאת, קיים מתח בלתי פתיר ואפילו ניגוד ממשי בין המטרות של המקצוע מכאן והתעשיה מכאן. מטרתנו כאנשי רפואה - וכך מעוגן בקודים האתיים של הרפואה - היא טובת המטופלים: לרפא כשאפשר, להקל על הסבל והכאב במקרים אחרים ולפעמים רק להיות שם בשביל המטופלים שלנו. תרופות הן אחד האמצעים העוזרים לנו לממש את יעדנו. לעומת זאת, מטרת תעשיית התרופות היא להגדיל את רווחיהם של בעלי המניות ואת שוויין של המניות באמצעות מכירת תרופות המשמשות ככלי עיקרי להשגת מטרתם של תאגידי התרופות. מבחינתם, הצלחה טיפולית עוזרת להצלחתם הכלכלית אך אינה היעד המרכזי. כפי שהיטיב לתאר דובר של אחד אותם תאגידים: "התעשיה אינה פילנטרופית. היא מייצרת מוצרים כדי לקבל החזר על ההשקעה" (בעצם אין מדובר רק ב"החזר" אלא ברווח נאה).

על אף ניגוד האינטרסים בין הרפואה לתעשיית התרופות, הקשרים בין השתיים הולכים ומתחזקים. אנחנו מושפעים יותר ויותר מחברות התרופות. בדרכים שונות, ישירות ועקיפות, מצליחים תאגידי התרופות להשפיע על המחקר הקליני בכל שלביו, על תוכן ה-guidelines בתחומים רבים, על החינוך הרפואי (בזמן הלימודים בבתי הספר לרפואה ולאורך הקריירה) ועל ההתנהגות של כל אחד ואחת מאיתנו. תעשיית התרופות משקיעה בשיווק ובאדמיניסטרציה 33 אחוז מהכנסותיה, יותר ממה שהיא משקיעה במחקר ובפיתוח. חלק ניכר מסכום זה מושקע, באופנים שונים, ביצירת קשר עם רופאים.

רופאים נוטים להאמין שהפעילויות השיווקית של תעשיית התרופות אינן משפיעה על התנהגותם המקצועית, אך חברות שמטרתן להרוויח ומצליחות בכך לא היו משקיעות סכומים כה גדולים בקשר עם רופאים אילו ההשקעה לא הייתה מחזירה את עצמה. מחקרים רבים מראים שהתנהגות הרופאים מושפעת מהתועמלנות הרפואית. אמנם תופעות אלו הן משמעותיות הרבה יותר בארצות הברית (בשל גודלה, בשל אופייה של מערכת הבריאות שם ובשל העובדה שחלק משמעותי מתעשיית התרופות הוא אמריקאי), אך התופעות האלו קיימות גם אצלנו.

השפעת התעשיה מתחילה עוד בשלב המחקרים הקליניים. כתוצאה מהקיצוצים בהשכלה הגבוהה ובמחקר האקדמי, הכסף של התעשיה מממן חלק הולך וגדל של המחקר הקליני. אך כסף זה אינו תמים. מימון המחקרים מקנה לתעשיה השפעה בעיצוב המחקר ובכתיבת המאמרים ובמקרים רבים גם זכות וטו על פרסום התוצאות. בארצות הברית, שני שלישים מבתי הספר לרפואה מקבלים מימון מחברות התרופות ושני שלישים מהמרכזים האקדמאיים, שיש להם בתי ספר לרפואה, מחזיקים מניות של חברות תרופות. מחקר אחד מצא כי כ-90 אחוז מפעילויות החינוך המתמשך לרופאים (continual medical education) ממומנים על ידי תעשיית התרופות. מחקר אחר הראה שלשליש מהרופאים שיושבים בוועדות שכותבות את ה-medical guidelines יש קשר פיננסי עם תעשיית התרופות, קשר הנוגע לתרופות שעליהן הם ממליצים באותם guideline.

רופאים בכירים רבים, אשר להם השפעה על הקהילה הרפואית, הידועים בשם KOL's (key opinion leaders), עובדים כיועצים של חברות תרופות. מחקרים רבים, לא רק בארצות הברית, מראים שביקורים של תועמלני רפואה וקבלת מתנות (אפילו צנועות יחסית) משפיעים על ההתנהגות הרופאים בבואם לרשום תרופות. האינטראקציה בין חברות התרופות לבין הרופא הפרטני משתרעת ממה שנראה כטריוויאלי (מתנות קטנות למשרד), דרך ארוחות פאר ומימון כנסים ועד "כותבי סתרים" מטעם התעשיה של מאמרים שחתומים על ידי רופאים שחלקם בכתיבת המאמר היה מזערי.

לנו, לרופאים הפועלים בחברה הקפיטליסטית העכשווית שמקדשת את ההצלחה הכלכלית לפני כל דבר אחר, לא תמיד קל לעמוד בפיתויים שבמקרים רבים משמעותם אינה לכאורה ברורה. לכן, כפי שמציעה מארסיה אנג'ל (העורכת לשעבר של ה-New England Journal of Medicine), העמדה האתית הנכונה היא להיגמל באופן מוחלט מכספיה של תעשיית התרופות. על המוסדות השונים (בתי חולים, בתי ספר לרפואה, אוניברסיטאות והסתדרויות ואיגודים של המקצוע) לנקוט מדיניות המצמצמת עד למינימום (אם לא בכלל) את הקשרים הכספיים (כולל מתנות) עם תעשיית התרופות.

עמדה זו מציבה בפנינו דילמות שאינן תמיד פשוטות: האם לדחות כל מתנה שאנחנו מקבלים מתועמלן/נית רפואי/ת? האם עלינו לדרוש מהאיגודים המדעיים השונים להתנתק מחברות תרופות בכל הנוגע לארגון כנסים? ובמידה שכנס מאורגן על ידי (ובנוכחות) חברות תרופות, האם עלינו להימנע מלהשתתף בו? האם לכלול בדיונים על מאמרים ומסקנותיהם דיון מפורש על הקשרים הפיננסיים בין מחברי המאמרים ותעשיית התרופות (כי מחקרים מראים שלגילוי הנאות בסוף המאמר השפעה מוגבלת)? איך להביא לשקיפות מלאה בנוגע לקשר בין אנשי המקצוע וחברות התרופות?

הדאגה למטופלינו מחייבת התמודדות מתמדת עם שאלות אלו, תוך מודעות לכך שעם כל תרומתן החשובה של תרופות חדישות ליכולתה של הרפואה לתת מענה לצורכיהם של המטופלים, לרופאים ולתעשיית התרופות מטרות שונות בתכלית.

ד"ר דני פילק, יו"ר רופאים לזכויות אדם