הנוירופסיכיאטרים הרוסים בשירות ההיסטוריה

מאי 1922: השליחים יצאו בבהילות מהקרמלין. מנהיג מהפכת אוקטובר וברית המועצות, ולדימיר איליץ' לנין (אוליאנוב, יליד 1870) לקה בשבץ מוחי. טובי הנוירופסיכיאטרים מתבקשים לבדוק ולייעץ. עוד ב-1900 לקה לנין בעצבנות, רגזנות, רגישות לרעש ולמוסיקה. קדמו לשבץ המוחי התקפי איבוד הכרה, כבדות ביד ימין והפרעות בדיבור.

הפעם, המומחים אבחנו: המיפרזיס ואפזיה. ראשית, לנין נבדק על ידי המומחים הרוסים Osipov V ,Kramer VV. הם המליצו להתייעץ עם הגרמנים Otfried Foerster מברסלאו [1873-1941] ופרופ' גאורג קלמפרר מברלין. כולם הסכימו בעת הקונסיליום שמקור הבעיה הוא תשישות ועומס העבודה הקשה שנפל על המנהיג הנערץ: מהפכת אוקטובר, מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים נתנו בו את אותותיהן. הקרמלין שילם סכומי עתק ליועצים ולנין נשלח להחלמה בעוד שמיליוני רוסים סובלים מרעב. לפי אוסיפוב: ממרס עד דצמבר 1922 - סבל לנין מהתקפים תכופים של איבודי הכרה, כבדות ביד ימין והפרעה בדיבור. קרמר חשב על מחלת כלי דם כגורמת לכל התסמונת.

לנין הולך ודועך

באוקטובר 1923 שוב סבל לנין מאיבודי הכרה, פרכוסים, אדישות. אפזיה, הפרעות זיכרון ואי יכולת לבצע פעולות חשבון. הדבר הוסתר מהציבור. לנין רצה להתאבד וביקש שימנו את ליאון טרוצקי במקומו והזהיר מאישיותו הקשה של סטלין.

רשימת היועצים שבדקו את לנין התארכה. היו בה רופאים רוסים כמו: קרמר, אליסטרטוב, גוטייה, רוסולימו, רזנוב, לוין, בכטרב, קרול [MB Krol], סימשקו, לזרב, מינקובסקי, דרקשביץ.

גם רופאים גרמנים השתתפו בבדיקה: אוטפריד פורסטר, בורקרט, בומקה, גאורג קלמפרר, שטרומר, נונה, קפשר, שטרומפל ועוד.

חלל הקרמלין התמלא בשלל אבחנות: עייפות, עומס עבודה (פורסטר, קלמפרר), בעיה נפשית (דרקשביץ), הרעלת עופרת (פורסטר, קלמפרר) מהקליעים בגופו שירתה פניה קפלן. בורקהרט ניתח והוציא קליע, אך לא חל שיפור במצב.

אולי כבוד המנהיג חטא בעבר ולקה בעגבת, שאלו Kozhevnikov, A. M, רוסולימו, שטרומפל, נונה [Max Nonne 1861-1959,Hamburg], בומקה, ואחרים.

ולבסוף הוצע, כי לנין אולי חולה בפקקת (תרומבוזיס) עורקית מוחית (קרמר, פורסטר, אליסטרטוב). נתיחה נוירופתולוגית שביצעו זוג הפתולוגים הגרמנים Oskar & Cecilia Vogt , אישרו שמדובר בטרשת עורקית קשה.

קוז'בניקוב א.מ. Kozhevnikov, A. M, שהיה פרופסור מומחה לפגיעות מוח במחלת העגבת, לקח מלנין דגימות דם ונוזל שדרה לבדיקת ווסרמן. הפריבט-דוצנט קוז'בניקוב ל.מ. ופרופ' קרמר היו הרופאים המטפלים של לנין, אך נמנע מהם להשתתף בנתיחתו, עד למותו ב-1924.

תרומת הרופאים הרוסים לרפואה העולמית ולתחומי תרבות אחרים, לא תמיד זוכה למקום הראוי לה. העליות הברוכות של רופאים רוסים לארץ הביאו בין השאר מודעות לתרומת רופאים רוסים להיסטוריה של הרפואה והתרבות.

פריצת הדרך

בתקופת ימי הביניים כמעט ולא הייתה קיימת ברוסיה רפואה מסודרת. רשימת הרופאים או המדענים הרוסים שעל שמם נקראות מחלות או תסמונות (eponyms) הוא קטן בהשוואה לצרפתים, גרמנים, אוסטרים או אנגלים. פריצת הדרך קרתה במאה ה-19. ישנו מספר גדול של רופאים או מדענים רוסים, יהודים ולא יהודים, שהיגרו לארצות המערב ושם התפרסמו. הספרות הרשמית הסובייטית, מעלה על נס מספר רב של רופאים נוספים שלדעתם תרמו להיסטוריה של הרפואה, אך רק מיעוט זכה להירשם בספר דברי הימים הרפואי-היסטורי. נזכיר במאמר זה את הבולטים בין הנוירופסיכיאטרים הרוסים.

(1836-1902) Alexis Yakovlievich Kozhevnikov - נחשב למייסד הנוירולוגיה הרוסית. הוא סיים לימודי רפואה במוסקווה ב-1865, השתלם אצל שרקו, גריסינגר, דה-בוא- ריימון ואחרים בצרפת ובאנגליה. התזה שלו דנה על: ataxia locomotoria progressive. קוז'בניקוב פרסם ב-1895 את מאמריו בעיתונות הרוסית, הגרמנית והצרפתית על amyotrophic sclerosis, אופתלמופלגיה (1887), אפזיה, פוליומיאליטיס וולטיריזם. הוא לימד דורות של נוירופסיכיאטרים במוסקווה. ב-1890 ייסד את החברה המדעית הנוירולוגית של מוסקווה ומאוחר יותר את האיגוד הרפואי ע"ש הכירורג הידוע פירוגוף. בזמנו, הפקולטה לרפואה במוסקווה הפרידה בין קליניקות נוירולוגיות ופסיכיאטריות. על שמו שתי תסמונות:

אפילפסיה חלקית מתמשכת, המתאפיינת בהתכווצויות מתמידות של חלק גוף מוגבל (epilepsia partialis continua).

ניוון של שרירי הצוואר והכתפיים ובהמשך שרירי הלעיסה.

הוא הקים את המרפאה הראשונה לנוירופסיכיאטריה ב-1887 בכספי תרומות. סביבו הוא איגד את גדולי הנוירולוגיה הרוסית של אותה תקופה: SS Korsakov, VK Rot, GI Pribytkov, VA Muratov, GI Rossolimo, LS Minor, LO Darkshevich ורבים אחרים.
 
Lazar Solomonovich Minor (1855-1942) - סיים את לימודי הרפואה במוסקווה ב-1879 והשתלם אצל שרקו, ווסטפל, ומנדל. על שמו הסימן המבדיל בין "לומבגו" לסכיאטיקה. הוא לחם נגד תופעת האלכוהוליזם ובין תלמידיו הבולטים היו VV Kramer, MB Krol, LG Chlenov, AM Grinshtein ואחרים.

Liverii Osipovich Darkshevitch (1858-1925) - היה מהבולטים בין תלמידיו של קוז'בניקוב. גם הוא ינק אצל ענקי הנוירולוגיה האירופית (מיינרט, פלכסיג, גולץ, שרקו ועוד). יחד עם בכטרב ייסדו את החברה הנוירופסיכיאטרית בקזאן (1893). "הגרעין ע"ש דרקשביץ" הוא הגרעין העליון של עצב האוקולומוטוריוס. דרקשביץ פרסם עבודות על הפגיעות הספינליות בעגבת.

Vladimir Karlovich Rot (Roth) (1848-1916) - ירש את קוז'בניקוב בניהול המחלקה. גם הוא למד אצל שרקו, וולפיאן, אך נדד גם לברלין ווינה. קרלוביץ' נודע כמרצה מעולה וכ"אנציקלופדיה מהלכת". הוא חקר את מחלות השרירים הניווניות ואף הציע שיטת סיווג למחלות השרירים. הוא תאר לראשונה את תסמונת מרלגיה פרסטטיקה (מחלת רוט). Bernhardt-Roth meralgia paraesthetica או Roth-Lhermitte's syndrome הקרויה כיום אופתלמופלגיה בין גרעינית internuclear ophthalmoplegia או MLF syndrome.

Sergei Sergeievich Korsakov (1858-1900) - החל את לימודיו האוניברסיטאיים בגיל 14! ב-1892 מונה כפרופ' לפסיכיאטריה. הוא ייסד את ביה"ס המוסקוואי לפסיכיאטריה והראשון שעמד בראש המחלקה הקלינית הפסיכיאטרית.

קורסקוב תרם לידע על סיווג מחלות הרוח. תרומתו ההיסטורית הייתה בתיאור השיתוק האלכוהולי- פסיכוטי (תסמונת קורסקוב - 1887). מעניין לציין, שהקליניקה שלו שכנה בבית הסמוך לביתו של לב טולסטוי. הסופר ביקר תכופות במחלקה ושוחח עם החולים והצוות. קורסקוב לחם לזכויות חולי הרוח, וטען שמחלות הרוח יכולות לפגוע באנשים מכל שכבות העם, למרות שעוני ותת-תזונה יכולים להשפיע על הופעת המחלות. הוא טיפח את תלמידיו ובמיוחד את יורשוVP Serbsky (1858-1917). מחלת לב קשה הכריעה אותו בגיל 46.


Vladimir Mikhailovich Bechterew (1857-1927) - סיים את לימודי הרפואה בגיל 21. הוא היה זה שתאר גם את מחלת הספונדיליטיס המקשחת ועל שמו ידועים 13 אפונימים, ביניהם הגרעין הקרוי על שמו (the superior nucleus of the vestibular nerve), והניסטגמוס הנגרם לאחר פגיעה בלבירינט. גם הוא מוזכר כמי שסיווג את מחלות הרוח ומחלות נוירולוגיות. בכטרב היה תלמידו של Paul Flechsigבלייפציג, ווסטפל, לודוויג, וו. וונדט, דה-בוא-ריימון, ת. מיינרט בווינה ועוד. בכטרב היה זה שמצא שלהיפוקמפוס יש תפקיד בשימור הזיכרון, העביר את עיקר ממצאי הפיסיולוג איון פבלוב לרפואת בני-אדם על הרפלקס המותנה, ייסד את המכון לנוירופסיכיאטריה בסנט פטרסבורג ב-1907 וייסד את העיתון Survey of Psychiatry, Neurology and Experimental Psychology.

כנראה שהוזמן לטפל בדיכאונו של סטלין, אותו אבחן כפרנויה ושילם על כך בחייו. בנו, המהנדס והממציא פיוטר בכטרב, הוצא גם הוא להורג בפקודת סטלין. נכדתו נטליה בכטרבה, התפרסמה כמדענית במדעי העצב. מעניין לציין, שבכטרב היה מעורב במשפט בייליס, אשר הואשם בעלילת דם אנטישמית. הוא בדק את בייליס וטען לחפותו. מאותו רגע חלה הידרדרות במעמדו של הרופא האמיץ. הוא פוטר ממספר משרות אקדמיות, אך מלחמת העולם הראשונה נתנה לרוסים הזדמנות לראות בו פטריוט ורופא מוכשר. מעמדו לאחר המהפכה היה איתן.
 
Ludvig Martinovich Pussep 1875-1942)) - היה אחד מתלמידי בכטרב. ב-1902 מונה פוספ כמנהלה של המחלקה לנוירוכירורגיה ונוירופתולוגיה. ב-1907 קיבל את המינוי של פריבט-דוצנט לנוירולוגיה ושלוש שנים אח"כ מונה כפרופ'. ב-1917 פרסם פוספ את Surgery of the Peripheral Nervous System. בעקבות ניסיונו במלחמת העולם הראשונה פרסם עבודות רבות ביניהן: A Report on the Infirmary Activity; Surgical Treatment of Traumatic Lesions of the Nervous System; Traumatic Neurosis of Wartime, etc.

Kramer Vasilyi Vasilyevich (1876-1935) - היה בין רופאיו של לנין. סיים רפואה בשנת 1900 והשתלם אצל אופנהיים, מנדל, ארב ואחרים. עבד עם רוט, מינור ועם ברנשטיין, ייסד עיתון נוירופסיכיאטרי. מ-1922 היה כאמור יועץ נוירולוגי של הקרמלין וייסד עם בורדנקו ב-1929 שירות ראשון נוירוכירורגי במוסקווה, על שם מספר אפונימים שלא היו ידועים במערב.

Gregory I Rossolimo (1860-1928) - נוירולוג רוסי ממוצא יווני, יליד אודסה. ב-1888 סיים את לימודי הרפואה במוסקווה. חברו הקרוב לספסל הלימודים היה ד"ר אנטון צ'כוב. בין מוריהם אפשר למצוא את קורסקוב. על שמו קיים רפלקס המופק על ידי הקשה על השטח הפלנטרי של האצבעות 2-5 ברגליים, הגורם לכיפופן בייחוד בחולים עם נזקים פירמידליים [1902]. המחלה דיסטרופיה מוטונית ידועה ברוסיה בשם: Rossolimo-Steinert-Kurshman-Bratten Myotonia Dystrophica.

הוא ניהל מחלקה לנוירולוגיה ומכון מחקר על שם קוז'בניקוב, פתח קליניקה מיוחדת לניורופדיאטריה והכליל את הנושאים הפסיכולוגים והפסיכופתולוגים בתהליך האבחון. כן פרסם עבודות על טרשת נפוצה, גידולי מוח, שיתוק ילדים ועוד. הוא פיתח מספר מכשירים רפואיים והיה מעורב במאמצים לשיפור מצב הבריאות בארצו.

Robert Wartenberg (יליד 1886) - סיים רפואה ברוסטוק ב-1919, עבד עם Nonne ופורסטר ומונה כמנהלה של הקליניקה הנוירולוגית בפריבורג. עם עלות הנאצים ברח לסן פרנציסקו. על שמו מספר אפונימים:

סימן וורטנברג: אבדוקציה של הזרת, המעידה על שיתוק של העצב האולנרי.

תסמונת וורטנברג I (הקרויה במערב תסמונת Putnam): הפרעה וזומוטורית המתבטאת בנימול, כאב או הפרעת תחושה בכל היד, המופיעים בעיקר בשינה, יתכן כביטוי ללחץ על העצב האולנרי.

תסמונת וורטנברג II: נאורופתיה תחושתית הפוגעת בענפים השטחיים של העצב הרדיאלי וגם פראסתזיות, דיאסתזיה או היפראסתזיה סמוך לשורש האגודל.

Constantin von Monokow (1853-1930) - יליד רוסיה. למד אצל Eduard Hitzig (1839-1907) בציריך. פון מונקוב תאר את הקשרים בין האזורים התחושתיים למוטורים במוח. הוא היה הראשון שתאר את גרעין הקונאטוס הצדדי ואת הפסיקולוס הרוברו-ספינלי.

ב-1914 הוא טבע את המונח diaschisis: זהו תיאור התהליך בו מגיב איזור אחד במוח לפגיעה באיזורים אחרים. זהו הבסיס להתאוששות קלינית ותפקודית. הוא תאר את הפגיעה במוח בהרעלת עופרת. ב-1917 ייסד בשוויץ את העיתון Swiss Archives of Neurology and Psychiatry. הוא נחשב כאבי הגישה הרב מקצועית במדעי העצב ויחד עם קורט גולדשטיין כתבו ספר בסיסי בנוירולוגיה.

וולדימיר מיכאלוביץ' קרניג ((Vladimir Mikhailovich Kernig - למד רפואה בדורפט, סיים ב- 1864, עבד כל חייו כרופא פנימי בסנט פטרסבורג. מלבד היותו מנהל מחלקה בביה"ח Obuchow Women’s Hospital, עבד כרופא יועץ לבי"ס לחרשים-אילמים. הוא לימד רפואה פנימית במוסדות הרפואה של הקיסרית מארי. על שמו הסימן המאפיין את דלקת העוצבה. ולהלן תרגום תיאורו המקורי:

"צפיתי במשך מספר שנים במקרים של מנינגיטיס, סימפטום אשר אינו מוכר היטב למרות שלדעתי הוא בעל חשיבות מעשית. אני מתייחס לפלכסיה של הרגליים, ולעתים גם של הזרועות, המופיעה כשהחולה מתיישב. קשיון העורף והגו יחמירו, ויגרמו לכיפוף הברכיים ולעתים המרפקים. לא ניתן ליישר את הברכיים מעבר לזווית של בערך °135 ובמקרים חמורים הזווית תישאר בת °90".

נסיים רשימה חלקית זו בתרומתו היסטורית של א, ר. לוריא לנוירולוגיה, נוירופסיכולוגיה ולשיקום נפגעי המוח.

Alexander Romanovich Luria (1902-1977). ההיסטוריה המחקרית שלו ארוכה ומעניינת. ממייסדי הפקולטה למדעי ההתנהגות במוסקווה, עסק בחינוך, אך בעיקר נודע בהעמקת הידע על תפקודי המוח הקוגניטיבים-התנהגותיים-אינטלקטואלים יחד עם לב ויגוצקי ואלכסי לאונטייב. שורת המבחנים שחיבר לאבחון הליקויים הקוגניטיביים לאחר פגיעות ראש, מצויים בשימוש עד היום. ספריו על עולמם של נפגעי המוח תורגמו לשפות רבות ברחבי העולם, ובכך תרם להעמקת הידע על תפקודי המוח האנושי במצבי מחלה רבים.

יבגני גולצמן, אנטולי ליבשיץ ופרופ' אבי עורי, אגף לרפואה שיקומית, מרכז רפואי "רעות", תל-אביב