אחת השאלות החשובות ביותר של הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז המטופלים בתרופות (ריטלין, קונצרטה וכיו"ב) היא האם ממשיכים או מפסיקים את הטיפול התרופתי בחופשת הקיץ.
אחד המיתוסים הנפוצים הוא שיש להפסיק את הטיפול ללא קשר לחומרת התסמינים ואחת מהסיבות העיקריות הינה לתת לגוף להתאושש מהטיפול התרופתי. במקביל רווחת הסברה שהטיפול התרופתי נועד לשפר את התפקוד האקדמי בביה"ס בלבד. נתונים סטטיסטיים משנאספו במדינות מערביות, בעיקר בארה"ב, מראים ירידה בשימוש בסטימולנטים בחופשות. ירידה זו נצפית בעיקר בילדים המטופלים ע"י רופאי ילדים ורופאי משפחה ופחות בילדים המטופלים על ידי נוירולוגים או פסיכיאטרים.
נושא הפסקת הטיפול בחופשת הקיץ נבדק לאחרונה בארץ . יוזם העבודה היה פרופ' אבנר כהן, מנהל המרפאה לבריאות הילד של קופת חולים כללית בפתח תקוה. בתכנון העבודה, המוגשת בימים אלו לפרסום מדעי, נטלתי חלק גם אני. בעבודה זו נאספו נתונים סטטיסטים בשנים 2010-2012 מכ-800,000 ילדים בגילאים 6-17 המטופלים בקופח כללית. כ-100,000 ילדים אובחנו כלוקים ב-ADHD, מתוכם 70% בנים (נתונים צפויים). כ-47% מכלל המאובחנים טופלו או רשום שקיבלו מרשמים לריטלין. הנתונים מראים שבחודשים יוני עד אוגוסט הייתה ירידה של פי שתיים וחצי בשימוש בריטלין.
מה ידוע לנו על אי שימוש בתרופות אלו בילדים ומתבגרים הסובלים מהפרעת קשב?
מהספרות הרפואית הענפה בנושא העדר ו/או הפסקת הטיפול התרופתי, עולה כי קיימים במקרים רבים קשיים ביחסים בין-חבריים, עלייה בשימוש בסמים, עלייה בהתנהגות אנטיסוציאלית וקרימינלית. בנוסף קיימת נטייה לנטילת סיכונים מיותרים וביקורים תכופים יותר בחדרי מיון עקב פציעות (גם במבוגרים שאינם מטופלים בתרופות יש עלייה בעבירות תנועה ובמעורבות בתאונות דרכים).
האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצה להתייחס ל-ADHD כאל בעיה כרונית ועל כן יש לטפל בה באופן רציף כפי שמטפלים בבעיות כרוניות אחרות. הדבר נכון עבור רוב המאובחנים, אך ישנם ילדים שניתן להפסיק את הטיפול בהם בחופשות. מדובר בילדים ללא בעיות חברתיות, המסוגלים לתפקד מחוץ לבית הספר ללא קשיים מרובים. האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה של הילד גורסת שהפסקת טיפול קומפולסיבית אינה מומלצת, ויש להתייחס לכל מקרה בנפרד ובהתאם, לשקול למי ניתן להפסיק את הטיפול התרופתי ולמי הפסקת הטיפול אינה רצויה. נתון מעניין נוסף מגיע מהולנד שבה הייתה קיימת נטייה דומה להפסיק טיפול תרופתי בחופשות, אך מאז שנכנסו לשימוש תרופות ארוכות טווח נטייה זו פחתה באופן משמעותי.
בארץ קיימות תרופות ארוכות טווח ביניהן ריטליןLA , קונצרטה וכן תרופות אחרות המיובאות באופן אישי עם טופס 29ג. היתרונות של תרופות אלו הינו שמשך השפעתן ארוך טווח, שאין תנודתיות ברמת התרופה בדם, ושאין צורך לחזור על מתן התרופה מספר פעמים ביום. דבר זה מאפשר שיפור ביכולת הקשב והתנהלות הילד בצורה עקבית.
הטיפול העקבי במקרים הנדרשים מאפשר שליטה מלאה של הילד בהתנהגותו, דבר המשפר את רמת הביטחון העצמי. ילדים הזקוקים להמשך טיפול גם מחוץ לבית הספר ואינם מטופלים תרופתית, עשויים להיגרר להתנהגות אימפולסיבית וכתוצאה מכך עלולים לספוג ביקורת שלילית ממבוגרים ולחוות דחיה חברתית.
הורים רבים סבורים שהם מסוגלים להתמודד עם בעיות ההתנהגות של ילדיהם מחוץ לבית הספר, וזאת כדי שיוכלו להפסיק את הטיפול התרופתי בחופשה הקיץ. תשובתי להורים אלו היא שהנקודה העיקרית הינה יכולתו של הילד להתמודד עם החוויה החברתית והסביבה של המשפחה ולא כושר עמידותם של ההורים מול התנהגות לא הולמת. במקרים בהם הילד מתפקד היטב והטיפול התרופתי הינו לצורך אקדמי בלבד, אפשר להפסיק את הטיפול בחופשה או לחילופין להפחית את המינון לרמה שתשרת את הילד כאשר הוא מחוץ לבית הספר. חשוב לציין שמומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע הבקיאים בתחום זה, כדי להתאים את הטיפול הנכון לכל ילד, בהתאם לצרכיו האישיים.
לדעתי, האיזון ההתנהגותי מחוץ לכותלי בית הספר הינו חיוני עבור הילד. המטרה היא להביא את הילד או הנער לאיזון רגשי ותפקודי בבית הספר, בבית ובחברת ילדים במשך כל ימות השנה. גישה זו מאפשרת שיפור ביכולת האקדמית בבית הספר, שיפור בקשרים החברתיים וכתוצאה מכך שיפור ניכר בדימוי העצמי ובתפקוד היומי.
ד"ר אריה אשכנזי, מומחה לנוירולוגית ילדים ורפואת ילדים, סגן מנהלת המכון להתפתחות הילד, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר