דף הבית דעות
דעות

האצילות מחייבת

ה"מעמד" המיוחד והסטטוס שהחברה מעניקה לרופא נראים לעתים ככלוב זהב, כשבעזרת הציפייה למחויבות למטופל, החברה יכולה לכפות על הרופאים לעשות בהם כרצונה

ד"ר צפניה קורח | 08.05.2014

עד שלא נתקלתי בדיון הזה, מעולם לא חשבתי על הנושא כך. עמותה כלשהי חיפשה רופא לליווי משלחת בני נוער לפולין. עד כאן, בקשה לגיטימית וסטנדרטית. הדיון התעורר כאשר התברר שכל מלווי המשלחת, מהנהג ועד המאבטח, מקבלים שכר, פרט לרופא, שממנו ציפו כי יתנדב ללא תמורה. ניתן להבין מדוע במשלחת למדינת עולם שלישי, שבה גביית תשלום תבוא על חשבון מזון ומחסה בסיסיים, רופא יספק את שירותיו חינם, אולם מדוע במשלחת שבה כולם, מחברת התעופה ועד מארגן המשלחת, מקבלים תשלום, דווקא הרופא צריך לשאת את דגל האלטרואיזם?
גם בשביתת הרופאים, ההסתדרות הרפואית נאלצה להתכסות באצטלה של מאבק להצלת הרפואה הציבורית. חס וחלילה לא מאבק (המעוגן בחוק!) לשיפור השכר ותנאי העבודה (ולו למימוש תנאי ההסכם הקודם שכבר נחתם). המאבק על השכר, על אף שתפס את מרבית המשא ומתן והיווה את עיקר ההסכם, הוצנע במהלך השביתה. ומדוע? הרי שביתות על רקע שכר קיימות במגזרים אחרים והדרישה לשיפור השכר אינה נחשבת לפסולה (במיוחד כשפעמים רבות מדובר בפיצוי על האינפלציה, המתפתחת בחסות הממשלה). מדוע ההסתדרות הרפואית אינה יכולה לומר, אנו ארגון עובדים יציג ואנו דואגים לאינטרסים של חברי הארגון? 
 
בין מחויבות מקצועית למחויבות חברתית
 
מקובל לחשוב שרופאים הם, או לפחות אמורים להיות, אלטרואיסטים - העדפת טובת האחר על פני טובתך האישית נחשבת לתכונה רצויה אצל הרופא האידיאלי, וכחלק מהחוזה החברתי שבו החברה מעניקה לרפואה אוטונומיה, גמול כספי וכבוד, ובתמורה מצפה להעדפה גורפת של אינטרס המטופל והחברה על פני זה של הרופא ומקצוע הרפואה. בין אם זה הרצוי ובין אם זה המצוי, התנהגות זו נחשבת לצעד "אצילי" מצד הרופא הראוי לתגמול בצורת מעמד, שכר או כבוד, התנהגות המצופה מכל רופא, אולם עדיין כזו שאינה ברורה מאליה וראויה להערכה. 
בניגוד לכך, יש הרואים התנהגות זו בצורה אחרת. גלנון1 טוען שהתנהגות זו אינה אלטרואיסטית, שהרי במקורו, אלטרואיזם עוסק בעזרה לאדם זר שאינו קשור אליך, בעוד שבין המטופל לרופא שורר קשר מוצק ומחייב. התנהגות "נאצלת" זו של הרופאים אינה סיבה להערכה או ציון לשבח - זו היא מחויבותם הבסיסית. דווקא המטופלים, המשלמים לעתים מחיר אישי על בעיות וחולאי מערכת הבריאות הם האלטרואיסטים. הרופאים? הם מחויבים לתפקידם ולהתנהגות זו. זה בדיוק המצופה מהם. לא פחות (ובדרך כלל יותר). אפילו בהלכה היהודית, לדוגמה, הרופא מחויב, חובה דתית, לספק טיפול רפואי ללא קשר לתגמול עבורו. השכר הוא רק "שכר בטלה". החובה על הרופא לספק טיפול רפואי מעוגנת גם בחקיקה במדינות שונות, המחייבת מוסדות רפואיים להעניק טיפול (לפחות טיפול ראשוני) לכל אדם באשר הוא.
כמובן, אף אחד לא יטען שרופא צריך (או יכול) להיות אנוכי. מהיום הראשון בבית הספר לרפואה מוסבר לנו ש"רפואה אינה עוד עבודה - היא דרך חיים", שכסף נחפש במקום אחר ושלרופא חייבת להיות תחושת מחויבות למקצוע ולמטופלים. הבעיה מתחילה כשאחרים מנסים להפוך את תחושת המחויבות למחויבות חברתית, על גבול החוקית. מגמות כאלו מתבטאות באמירות כגון "הרופאים ידעו על תנאי העבודה כשהלכו ללמוד ולכן אסור להם לשבות", על משקל "חתמת - אל תתפלא" המוכר ממערכות טוטליטריות יותר. אמירות כאלו, נוסף על כך שהן מנוגדות לזכות החוקית לשבות, אירוניות במיוחד כשהן מגיעות מהציבור הרחב, שארגוני העובדים שלו לא מהססים לשבות פעם אחרי פעם (גם אם מדובר על שובר לסטקייה). 
 
ביורוקרטיה מול מצפון 
 
לפעמים התחושה היא שבהרשמה ללימודי רפואה נתת מרצונך ל"חברה" שליטה על כמה מהזכויות הבסיסיות שלך. לעתים, תחושת המחויבות מלווה ב"גאוות יחידה" על החשיבות המיוחסת לעבודת הרופא, אבל ההתפכחות מגיעה כאשר רואים שמחויבות זו מנוצלת בצורה צינית. כך, רופאים מסכינים לתנאים המנוגדים לעתים אפילו לסטנדרטים של המערכת עצמה, אשר נכפים לא פעם על ידי ביורוקרטיים אשר אינם שותפים למחויבות מקצועית זו. וכי מה תעשה? תעזוב בבוקר אחרי תורנות ותשאיר את המחלקה בלי מספיק מתמחים? תשאיר את החולים בלי בדיקות סוכר? כאשר הצד השני יודע מה הקו האדום של הרופאים ומתי הם יוותרו, קל הרבה יותר לצד השני לכפות על הרופאים את רצונו. כך תקינת כוח האדם יכולה להידרדר מדחי אל דחי, ציוד ותקציבים יכולים להתעכב ולהילקח - אבל כרופא אתה תישאר על משמרתך. 
ה"מעמד" המיוחד והסטטוס שהחברה מעניקה לרופא נראים לעתים כ"כלוב זהב", כשבעזרת הציפייה למחויבות למטופל החברה יכולה לכפות על הרופאים לעשות בהם כרצונה, שהרי גם כשהרופאים שובתים, פעם בעשור, מימדי השביתה לא מתקרבים לאלה של השביתות הנערכות על ידי ועדי עובדים אחרים במשק. 
ובחזרה למקורות: בתלמוד, במסכת קידושין, יש דיון בשאלה מי גדול יותר - זה המקיים מצוות מתוך חובה או זה המקיים מצוות מרצונו החופשי. לסיכום, נפסק שזה המקיים מצוות מתוך חובה גדול יותר מזה המקיים מצוות בהתנדבות. בתקווה שזו תהיה התחושה גם במשא ומתן הבא.
 
ד"ר צפניה קורח, רופא צבאי, בוגר אוניברסיטת תל אביב, משרת כרופא ראשוני בבסיס הכשרות 
 
 
מקור:
 
 Glannon W, et al.Are doctors altruistic? Show all J Med Ethics. 2002 Apr;28(2):68-9; discussion 74-6.

מאמרים מומלצים