רובנו חווים אירועים שיכולים לעורר מתח נפשי כמעט על בסיס יום-יומי. יותר מכך, מחקרים אפידמיולוגים מצאו שכ-40% מהאוכלוסייה הכללית יחוו חוויית דחק משמעותית אחת לפחות במהלך חייהם4. בעקבות חוויה שלילית כזו, יכולה להיות ירידה זמנית באיכות חיינו אך לבסוף תחול התאוששות באיכות החיים שתשוב לרוב למצבה הקודם. אולם, בעקבות חשיפה לחוויית דחק משמעותית אצל כ-8%-10% מהאנשים באוכלוסייה הכללית, תתפתח תגובה נפשית פתולוגית כרונית כגון תסמונת דחק בתר חבלתית PTSD
(Post Traumatic Stress Disorder) שתלווה בירידה משמעותית באיכות חייהם1,5. מה הגורם לשונות האישית בתגובה לדחק?
ישנה השערה שהשונות הבין-אישית בחוויה רגשית מושפעת מהדרך שבה כל אדם קולט אירועים ומגיב אליהם בעולמו1,2. נטייה אישית זו להפעלה או דיכוי של מנגנוני קשב ומודע, יכולה להוביל לעיבוד מוגבר של סמנים רגשיים דרך מהירות בהיקשרות או האטה בהינתקות מגירוי3. לפיכך, נטיות אלו יכולות להשפיע על יכולת הוויסות והבקרה הרגשית ובהתאם על העמידות הרגשית לאירועי דחק. אכן, ידוע שאותו הגירוי יכול להוביל אצל אדם אחד לתגובה חלשה ו/או התאוששות מהירה בעוד אצל האחר יכול להוביל לתגובה חזקה ו/או מתמשכת. כיום ישנה הכרה בכך שפרופיל אישיותי מסוים יכול להשפיע על דפוס התגובה האישי לאירועי דחק בכלל ומשמעותיים בפרט. מחקרים הראו כי נטיה לנוירוטיות, ספקטרום של תכונות אישיות הכולל סף תגובה נמוך ותגובתיות יתר לגירוי שלילי, עצבנות ותנודתיות במצב רוח12 קשורה בירידה ביכולת להתמודד עם סיטואציות חברתיות יום-יומיות13. בנוסף, נוירוטיות נמצאה קשורה להתפתחות PTSD אצל אנשים הנחשפים למצבי דחק משמעותיים כמו כבאים7 וחיילים8, ואצל ניצולים מארועים מסכני חיים כמו שריפות9 ותאונות דרכים10. יותר מזה, נמצא שנוירוטיות גבוהה קשורה לעלייה בסבירות להיחשף לדחק במהלך החיים16. נוירוטיות אם כן היא סממן אישיותי התנהגותי רלוונטי לאפיון של דרך ההתמודדות האישית עם אירועי חיים. האם יש סמן מוחי לנטיה האישיותית לתגובת דחק?
זיהוי הסמן המוחי לרגישות לדחק
בכדי לזהות את הסמן המוחי לרגישות לדחק יש לאפיין תחילה את התגובה המוחית בעקבות תגובה פתולוגית לדחק. אחת הדרכים להתמודד עם סוגיה זו היא השוואה בין קבוצות דומות מבחינת מרכיב הדחק האובייקטיבי אך שונות במרכיב הסובייקטיבי. למשל, השוואה בין שתי קבוצות נבדקים שעברו חוויות טראומתיות דומות, אך הגיבו באופן שונה לחוויה (כלומר, בריאים וחולי PTSD). גישה זו יושמה במעבדה לחקר תפקודי המוח בעזרת שיטות מתקדמות למיפוי מוח האדם6. המחקר במעבדה מיישם הדמיה תפקודית בתהודה מגנטית
(functional magnetic resonance imaging fMRI) כדי למדוד את תגובת המוח לגירויים ומצבים שונים המבוקרים באופן ניסיוני. השיטה מאפשרת למפות את תגובת רקמת המוח לגירויים השונים באופן לא פולשני, ברזולוציה מרחבית של מילימטרים בודדים ובתזמון של שניות בודדות. השיטה מבוססת על זיהוי בתוך שדה מגנטי של שינוי בחימצון הרקמה המוחית תוך התבססות על התגובה ההמודינאמית לאזור הפעיל. ידוע כי עלייה בפעילות חשמלית באזור מסוים במוח קשורה לעלייה יחסית בזרימת הדם המחומצן לאזור זה (מוכר כחוק פיסיולוגי על שם שרינגטון)18.
במחקר המתואר נבדקה תגובת המוח לתכנים הקשורים באירוע דחק משמעותי בקרב 20 חיילים משוחררים שעברו חוויות קרביות משמעותיות וחלקם
(10 נבדקים) סבלו מ-PTSD. לכל הנבדקים הוצגו תמונות בתוכן נייטרלי או הקשור לאירוע הטראומתי. כדי לבדוק את רגישות תגובת המוח לתכנים השונים התמונות הוצגו עם או ללא מיסוך. מיסוך של תמונה על ידי תמונת-רעש גורם לקושי משמעותי בתפיסה של תוכן התמונה, כלומר מעלה את סף התפיסה. המחקר הראה הבדל בין הקבוצות בתגובת המוח הראייתי לתמונות ממוסכות כאשר הן בעלות תוכן הקשור לטראומה הקרבית (ראה איור 1).
איור 1. השפעה של תוכן הגירוי על הפעילות במוח הראייתי. מפות פרמטריות של קבוצת ה-PTSD (שורה עליונה) והבריאים (שורה תחתונה). הפעילות במפות נאספה על ידי מודל לינארי שבו תנאי תוכן (קרבי או ניטרלי) שימשו כמשתנים ומוצגים כאן בשני צבעים ובנפרד לכל זמן הצגה (20, 40 ו-60 מילישניות). אזורי פעילות מוצגים במבט מלמטה על מוח "מנופח". אדום מסמל אזורים שהגיבו ביתר לתוכן צבאים וירוק לתוכן נייטרלי. נלקח מ Hendler6
יתרה מכך, בעוד אצל הבריאים נמצא יתרון לעיבוד תוכן לא-קרבי, אצל החולים נראה יתרון בעיבוד תוכן קרבי. כלומר, שתי הקבוצות מציגות נטיה הפוכה של המוח בעיבוד מידע הקשור לחוויות דחק קרבית שאולי קשורה ליכולת ההתמודדות עם החוויה. בנוסף, באזור הקשור לעיבוד רגשי במוח - גרעין השקד (האמיגדלה) נמצאה פעילות מוגברת לכל התמונות בקבוצת החולים בהשוואה לקבוצת הבריאים (ראה איור 2).
איור 2. פעילות באמיגדלה. (A) שינוי ממוצע באחוז הפעילות בתגובה לתוכן קרבי (אדום) וניטרלי (ירוק). פעילות של קבוצת הבריאים (n = 10) מסומנת על ידי עמודות חלולות ופעילות של קבוצת ה-PTSD (n = 10) מסומנת על ידי עמודות צבועות. סימני השגיאה הם של שגיאת תקן ממוצעת. כוכבית מסמנת מובהקות סטטיסטית. (B) מפות פרמטריות של פעילות האמיגדלה בקבוצת ה-PTSD (ימין) והבריאים (שמאל). הפעילות במפות נאספה על ידי מודל לינארי שבו תנאי תוכן (קרבי או ניטרלי) שימשו כמשתנה חיובי ותנאי ללא תוכן (מטושטש) שימש כמשתנה שלילי. המלבנים הם הגדלה של אזור האמיגדלה ובהם מודגם השוני בפעילות בין הקבוצות. נלקח מ-Hendler6
כלומר, בעוד אזורי ראייה מראים סלקטיביות לתוכן, האזורים הרגשיים במוח מראים תגובתיות יתר לא סלקטיבית לתוכן, מה שיכול להצביע על נטייה מוקדמת שאינה קשורה לאירוע הייחודי שהוביל לטראומה. בנוסף, ממצא דומה התקבל ממעבדות אחרות שהראו עלייה בפעילות האמיגדלה אצל הסובלים מ-PTSD ללא תלות בתוכן הגירוי6 או בתגובה לגירוי שלילי כללי כמו תמונות של פרצופים מפוחדים11,14. תוצאה זו אינה מפתיעה לאור הידוע על תפקידה של האמיגדלה בתפיסה ועיבוד של רגשות שליליים15. בנוסף, במחקר הדמיה מוחית עדכני נמצא קשר מובהק בין פעילות האמיגדלה בזמן צפייה בגירוי שלילי לרמת הנוירוטיות באישיותו של הנבדק17. האם ההבדלים שנצפו קשורים לאישיות הפרהמורבידית?
כדי לחקור באופן ממוקד את ההשפעה של הנטיה האישית על התגובה המוחית לאירוע דחק בוצע מחקר נוסף שמטרתו היתה לעקוב לאורך-זמן (פרוספקטיבית) אחרי השינוי בתגובת המוח אצל אנשים בריאים העלולים לחוות חוויות דחק עקב עיסוקם היום-יומי, כמו במקרה של עבודה רפואית. מוחם של הנבדקים נסרק
ב-MRI התפקודי בשתי נקודות זמן: בתחילת ההכשרה לעיסוק הקשור ברפואה וכשנה וחצי מאוחר יותר כאשר הם כבר עסקו במקצוע הרפואי. בנוסף, נבדקה מידת הנוירוטיות של כל הנבדקים בעזרת שאלונים. תוצאות ראשוניות של המחקר המתואר הראו בברור שככל שהנבדק דורג כיותר נוירוטי, מוחו הגביר את תגובתו לתמונות הקשורות לתוכן הרפואי. קשר זה נמצא חזק במיוחד בבדיקה השנייה לאחר שהנבדקים נחשפו למצבי דחק הקשורים לעיסוק הרפואי. התגובה המוחית המוגברת נמצאה ברשת של אזורים המעורבים בתגובה ובבקרה על התגובה הרגשית לגירוי כולל אמיגדלה וונטרו- מדיאל פרהפרונטל קורטקס20,19 (ראה איור 3).
איור 3 - ההבדל בפעילות האמיגדלה בין הנקודה הראשונה לשנייה בעת צפייה בתוכן הקשור לדחק עלה ככל שהנוירוטיות של הנבדק עולה על פי שאלון מתוקף ומקובל לאישיות. מימין נראה האזור עם הקורלציה הגבוהה באמיגדלה (44 נבדקים , P<0.05). משמאל נראה גרף הקורלציות שהתקבל מאזור האמיגדלה הימנית (מסומנת בחץ).
לסיכום
בהתחשב בקשר המובהק בין רמות נוירוטיות גבוהות והתפתחות PTSD, אנו מציעים שישנו קשר הדדי בין פעילות מוחית, תכונות אישיותיות ותגובה פתולוגית לדחק. בנוסף, אנו מציעים שלפחות חלק מההבדלים בפעילות המוחית בין חולי PTSD לבריאים נובע מהבדל אישיותי בין הקבוצות, הבדל אשר מלכתחילה ייתכן וגרם לרגישות מוגברת לדחק אצל אלו שבסופו של דבר פיתחו PTSD. לפיכך, ניתן להניח שדפוסי פעילות מוחית מסוימים מעלים את הסיכון לפתח PTSD בעקבות חשיפה לאירוע דחק משמעותי. לדעתנו יש לשים דגש בעתיד על שיטות מחקר שייתנו לנו מידע לגבי דגם הפעילות ברשת אזורים הקשורה לעיבוד מידע בעולם ומושפעת מחוויית הדחק האישית. כיום מחכים מספר חודשים עד שקובעים אבחנה של PTSD על בסיס קליני בלבד. יתכן שזיהוי מוקדם סמוך לאירוע של נטייה מוחית אישית לתגובת דחק (כלומר, פרופיל מוחי) יקדם התערבות טיפולית מוקדמת שתשפר גם את הפרוגנוזה של ההפרעה הקשה הקשורה בחוויית דחק טראומתית.
ד"ר תלמה הנדלר3 ,1,2, רואי אדמון1,2,3
1-המחלקה לפיסיולוגיה ופסיכיאטריה, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב
2- המחלקה לפסיכולוגיה, הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת תל אביב
3-המרכז לתפקודי המוח-המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי
תודות:
1. סיוע בניסוי PTSD: פרופ' אבי בלייך, יערה ישורון, ד"ר טל ויצמן, ד"ר חגי הררי, ד"ר רז אבן.
2. סיוע בניסוי הדחק: ד"ר גדי לובין, ד"ר פזית פיאנקה, קרן רוזנברג, לי סלע.
3. מענקים: מכון אדמס לחקר המוח אוניברסיטת תל אביב, תוכנית תשתיות (מרכבה) של משרד המדע והספורט וחיל רפואה, צה"ל.
4. לכל הנבדקים שהתנדבו להשתתף בפרויקטים השונים
(רשימת מקורות שמורה במערכת) |