ליקויי הפריון מהווים בעיה גופנית והשפעתם הנפשית משמעותית מאוד. לא פלא, על כן, שליקויי הפריון והטיפול בהם זוכים להתעניינות מרובה. ליקוי פריון מוגדר כהעדר הריון למרות קיום יחסי מין מתוזמנים במשך שנה תמימה, ושיעורו כ-15 אחוז מכלל הזוגות המנסים להרות. ב-40-50 אחוז מהזוגות הסיבה לליקוי הפריון קשורה לפוריות הגבר. אי הפריון בגבר מייצג הפרעה שמקורה במספר גורמים עימהם נמנה גם הגורם הגנטי. כשבעה אחוזים מהגברים סובלים מאי פריון ובכעשרה אחוזים עד 24 אחוז מהם ניתן לזהות גורם גנטי לאי הפריון. בחלקם ניתן לזהות שינויים כרומוזומליים מבניים או מספריים, בחלק אחר שינויים באזורים קטנים בכרומוזומים ובחלק נוסף מוטציות בגן בודד.
עד לפני מספר שנים שינויים אלה לא היו מועברים לצאצאים, כיוון שגבר שסבל מליקוי פוריות נכשל בהבאת צאצאים. כיום, בשל התפתחות השיטות להפקת זרעונים ובידודם ישירות מרקמת האשך ושיפור הטכניקות הטיפוליות ברפואת הפריון, כדוגמת הפריות מבחנה (IVF) ומיקרומניפולציות ICSI (intracytoplasmic sperm injection), בהן מופרית ביצית על ידי זרעון בודד המוחדר לתוכה, מונצחות המוטציות, מועברות לצאצאים בתורשה ואף יכולות להחמיר במעבר מדור לדור. עקרות הגבר, אפוא, יכולה לעבור בתורשה.
בירור גנטי
בהערכת פוריות נדרשת בדיקת זרע. בחלק מבדיקות הזרע נמצאות הפרעות בכמות, באיכות, בתנועה או שילוב שלהן. ברוב המקרים בהם קיימת איכות זרע לקויה והעדר הריון, לא ניתן להצביע על גורם אטיולוגי. אולם, כיוון שמצב זה עלול להיגרם, בין היתר, בשל פגם גנטי, יש טעם לבצע בירור גנטי.
היקף הבדיקות המומלצות לבצע במסגרת בירור גנטי הוא פונקציה של שכיחות הפגמים הגנטיים. שכיחות זו גבוהה במיוחד כאשר בדיקת הזרע מדגימה מיעוט זרעונים קיצוני - "severe oligozoospermia", המוגדר כנוכחות חמישה מיליון זרעונים ומטה לסמ"ק בנוזל המירוק, או העדר זרעונים - "azoospermia". הבדיקות הגנטיות שנהוג לבצע כוללות בדיקת כרומוזומים - קריוטיפ, בדיקת חסרים קטנים על כרומוזום Y, ובדיקת CFTR mutations - נוכחות מוטציה בגן הגורם לציסטיק פיברוזיס.
הפגמים שיכולים להתגלות כוללים: מספר לא תקין של כרומוזומים (aneuploidy), פגם במבנה הכרומוזומים הניתנים לזיהוי בשיטות ציטוגנטיות (translocation ,inversion ,macrodeletion) ופגמים "קטנים" במבנה הכרומוזום הניתנים לזיהוי רק על ידי שיטות מולקולריות (point mutations, microdeletions).
קיימות מחלות גנטיות נדירות המשפיעות על פריון הגבר דוגמת מחלת קלמן Immotile cilia, Androgen insensitivity ,Myotonic dystrophy ,Polycystic kidney disease ,Usher’s disease ועוד. מפאת נדירותן, לא מקובל לבצע בדיקות שגרה לאיתורן אלא במקרים שבהם קיים חשד בשל רקע משפחתי מתאים או תסמינים מיוחדים.
השיקולים העיקריים לביצוע הבדיקות הגנטיות הם:
› העמדת אבחנה נכונה, ממנה ניתן יהיה להעריך פרוגנוזה והגדרת הסיכוי למציאת זרעונים באשך במקרה של אזואוספרמיה.
› בחירה נכונה של הגישה הטיפולית, כולל בידוד זרעונים מוקדם ככל שניתן והקפאתם בבנק הזרע לצורך פריון עתידי.
› הערכת הסיכוי להורשת הפגם הגנטי לצאצאים והאפשרות למנוע זאת על ידי שימוש באבחון טרום השרשתי או פרהנטלי. לעומת אלה המצדדים בצורך לבצע בירור גנטי, יש הטוענים כי מאחר שאחוז הזיהוי מגיע לכ- 15-25 אחוז מהמקרים בלבד, ובהעדר ריפוי גנטי אפקטיבי - gene therapy, אין טעם לבצע בירור גנטי. לפי גישה זו יש לנסות ולהשיג הריון בשיטות המקובלות מבלי להתלבט באשר להורשת הפגם.
פגמים כרומוזומליים
פגמים כרומוזומליים המזוהים בשיטות ציטוגנטיות בקרב גברים תת פוריים:
שכיחות אנאפלואידיות ופגמים כרומוזומליים מבניים באוכלוסיה הכללית עומד על 0.4 אחוזים. באוכלוסיה הסובלת ממיעוט זרע קיצוני עולה השכיחות לשבעה אחוזים ואילו באוכלוסיית הגברים האזואוספרמים מגיעה השכיחות ל-15 אחוז, שכיחות אשר בהחלט מצדיקה בירור הולם.
הבדיקות העיקריות לזיהוי פגמים כרומוזומליים הן תמונת הכרומוזומים הכוללת, הקריוטיפ, שבה מתקבלת תמונה מבנית ומספרית של כל הכרומוזומים ו -FISH שבה בוחנים כרומוזומים ספציפיים בעזרת סימונם בגלאים פלורוסנטיים. בדיקת ה-FISH מספקת מידע על תקינות מספרם של הכרומוזומים שסומנו בלבד, אך אינה מאתרת ליקויים מבניים בכרומוזומים.
בדרך כלל הופעת מספר לא תקין של כרומוזומים היא תוצאה של היפרדות לא תקינה של כרומוזומים בזמן חלוקת המיוזה (nondisjunction). הפרעה זו ייתכן ותיגרם גם כתוצאה מחיבור כרומוזומים זה לזה כמו בטרנסלוקציה רוברטסונית, שעליה נרחיב בהמשך.
תסמונת קליינפלטר
ב-60 אחוז מהגברים הסובלים מליקוי פוריות עקב aneuploidy (מספר כרומוזומים לא תקין) תאותר תסמונת XXY47) Klinefelter). זוהי דוגמה למספר לא תקין של כרומוזומי מין, ללא פגיעה בכרומוזומים האוטוזומליים וללא פגיעה משמעותית בחיות העובר או בהתפתחותו.
במקרים אלה, בנוסף לכרומוזום ה- Y יימצאו שני כרומוזומי X או יותר. ב-80 אחוז ממקרי הקליינפלטר נמצא קריוטיפ XXY, בשישה אחוזים מהמקרים קיימת מוזאיקה, בהם לחלק מהתאים מטען כרומוזומלי תקין ורק בחלקם קיים כרומוזום X עודף. ביתר המקרים יופיעו שלושה-ארבעה כרומוזומי X או בחלקם מוזאיקה, בהם לא יימצא כלל כרומוזום Y בחלק מהתאים. הפנוטיפ הקלאסי של התסמונת כולל קומה גבוהה, פיזור שומן נשי, גינקומסטיה וגנטליה לא מפותחת הכוללת אשכים קטנים ורכים.
שכיחות התסמונת באוכלוסיית הגברים הכללית מוערכת בין 1:500 ל -1:2,500השכיחות גבוהה יותר בגברים הסובלים מאי פריון ומגיעה לשלושה אחוזים. בקרב גברים לא פוריים עם תסמונת OTA oligo - terrato-asteno zoozpermia)), שכיחותה 0.7 אחוזים ובקרב גברים אזואוספרמים מגיעה השכיחות עד ל11- אחוז!
כיום, בשל התפתחות האבחון במהלך ההריון הכולל בדיקת סיסי שליה או מי שפיר,כ-70 אחוז מההריונות שבהם מאובחנת התסמונת מסתיימים בהפסקת הריון על פי בקשת האם. הפסקות הריון אלו מורידות את שכיחות אבחון הקליינפלטר באוכלוסיה מ-1:500 תוך רחמית, ל-1:7,000בגילאי 14-10 ול- 1:2,500 בגילאי 54-25.
מרבית מקרי הקליינפלטר מתגלים במהלך בירור עקב אי פריון, מיעוט המקרים יאובחנו בגיל ההתבגרות בשל תסמינים והפרעה בהתפתחות המינית. התפתחות בגיל ההתבגרות תקינה לכאורה, עם רמות טסטוסטרון תקינות אך בנוכחות רמות אסטרוגנים ו-FSH גבוהות, בהמשך עצירה בהתפתחות האשכים בנוכחות רמות טסטוסטרון בתחום התחתון והנמוך. רמת האסטרוגן גבוהה ללא קשר לנוכחות או אי נוכחות של גינקומסטיה. במתבגרים, הטיפול בטסטוסטרון ניתן לצורך יצירת סימני מין משניים, הגדלת הפין והעמקת הקול.
בעבר פורסמו מחקרים על גברים הסובלים מתסמונת קליינפלטר, אשר הצביעו על ירידה במנת משכל של כעשר יחידות מהממוצע באוכלוסיה בת גילם, הפרעות לימודיות בכיתות נמוכות, בעיקר אלו הקשורות לרכישת מיומנות קריאה ושפה וכן מיומנות מתמטיות וצורך בסיוע בגילאים הצעירים בלימודים. הסברה הרווחת היום היא כי אין הפרעה מנטלית או קוגניטיבית.
באוכלוסיית הגברים עם תסמונת קליינפלטר הודגמה עלייה משמעותית בסרטן אשכים (NSGCT). מקובל כי גורם הסיכון העיקרי באותם מקרים הוא קיום אשכים טמירים. בנוסף, נצפתה עלייה ב-Breast cancer בשל הגינקומסטיה.
כאמור, אחת הבעיות המרכזיות המאפיינת את הלוקים בתסמונת קליינפלטר היא אי פריון. בעבר הלא רחוק גברים אלה הוגדרו ונותרו עקרים בשל העדר זרעונים בנוזל המירוק. הסבר אפשרי לתופעה זו הוא הפרעה מתמשכת ופרוגרסיבית באבוביות האשך הפגוע מלכתחילה, המידרדרת עד לעצירה מוחלטת של ייצור הזרעונים. בהתאם, התמונה ההיסטולוגית בביופסיית אשכים מדגימה טובולים קטנים והיאלינים וריבוי תאי ליידיג לצד טובולים אחדים תקינים. בחלק מהמקרים, אפוא, מצויים זרעונים ברקמת האשך אשר ניתן כיום לבודדם ולהיעזר בהם לשם השגת הריון.
באשר לתקינותם הגנטית של הזרעונים, רווחה בעבר הדעה כי תאים גרמינלים באשך שאינם מוזאיקה, קרי נושאים XXY, לא מסוגלים להתחלק וליצור תאי זרע הפלואידים, כלומר זרעונים בעלי כרומוזום X או Y. על פי דעה זו, חלוקות של תאים כאלה ייתנו מוצא לתאים דיפלואידים (חלוקה מיטוטית רגילה ולא מיוזיס). מכאן רווחה הגישה כי פריון במקרים של קליינפלטר אפשרי בעיקר או רק במצבים שבהם קיימת לפחות מוזאיקה ברמת התאים הגרמינלים, כלומר תאים שמטענם XY46 לצד תאים שמטענם XXY47.
מאידך, עבודות של COZZI ב-94' ושל Chevret ו-Martini ב-96' מראות כי אצל גברים אלה, כעשרה אחוזים מתאי הזרע נושאי XX או XY, דבר שמרמז על כך שקרוב לוודאי הם תוצרי חלוקה מיוטית של תאים עם מטען של XXY.
בספרות של השנים האחרונות קיימים רמזים לכך שהסיכוי למציאת זרעונים ברקמת האשך בגברים אזואוספרמים הלוקים בתסמונת גבוה יותר ככל שגיל המטופל נמוך יותר. לאור זאת, בידוד זרעונים מהאשך בגברים עם קליינפלטר מקובלת כ-common practice הן במוזאיקות והן בגברים ללא מוזאיקות ושיעור מציאת הזרעונים מגיע עד ל- 60 אחוז. מזרעונים אלה מושגים הריונות ולידות לאחר שביציות בת הזוג מופרות על ידי מיקרומניפולציה ICSI. במספר סדרות שפורסמו, רוב הצאצאים הם בעלי מטען כרומוזומלי תקין.
באשר ליתרת הגברים שבאשכיהם לא נמצאו זרעונים כלל בביופסיות, מועלות מספר שאלות פתוחות שטרם ניתן להשיב עליהן: האם יש וריאבליות בקצב יכולת הייצור של הזרעונים באשך ובקצב הפעילות האנדרוגנית בין פרט לפרט? האם גברים אלה ייצרו בעבר זרעונים והייצור התמעט עקב הפרעה מתמשכת הפוגעת באבוביות האשך? בהתאם לכך, האם מוצדק לנתח נערים שאובחנו כלוקים בתסמונת קליינפלטר טהורה שהם אזואוספרמים כבר בשנות העשרה על מנת להפיק תאי זרע בשלים ולהקפיאם או להפיק ספרמטוציטים או ספרמטוגוניה שבעתיד ניתן יהיה אולי להשתמש בהם בטכניקת IVM - In vitro maturation?
פגמים במבנה הכרומוזומים
פגמים במבנה הכרומוזומים (translocation, inversion, macrodeletion) ניתנים לאבחון בשיטות ציטוגנטיות כגון Karyotype, FISH ובטכניקת ה-SKY שבה ניתן ל"צבוע" כל כרומוזום בצבע אחר ובדרך זו להבליט את הטרנסלוקציות. מספר ומבנה לא תקין של כרומוזומים עלול לפגוע בתהליך המיוזה וכך להתבטא פנוטיפית בייצור מועט או בהעדר זרעונים בזרמה. הטרנסלוקציות יכולות להיות רציפרוקליות כמו במקרה של טרנסלוקציה רוברטסוניות. בטרנסלוקציה שכזו, שני כרומוזומים אקרוצנטרים, להם זרוע ארוכה q וזרוע קצרה p, מתחברים ומייצרים כרומוזום אחד שבו קיימות שתי זרועות ארוכות המחוברות לצנטרומר. שתי הזרועות הקצרות אובדות בתהליך זה. שכיחות הטרנסלוקציה באוכלוסיה מגיעה ל -1:900. נמצאו טרנסלוקציות רוברטסוניות בכל חמשת הכרומוזומים האקרוצנטרים 13, 14, 15, 21 ו-22 השכיחות הגבוהה ביותר היא בטרנסלוקציות בין כרומוזום 13 ל14-, בין 13 ל-21 ובין 21 ל-22. נשאי טרנסלוקציה מאוזנת בריאים בדרך כלל אך בחלקם עלולה להיגרם הפרעה בפריון. נשאי טרנסלוקציה בלתי מאוזנת ילקו בתסמונות הנובעות מהעדר או מעודף של מקטע, כדוגמת תסמונת דאון בטריפולאידיה 21 או תסמונת פטאו בטריפלואידיה 13.
הטרנסלוקציה הרוברטסונית ((t13q, 14q ) שכיחה מאוד בגברים אוליגוזואוספרמים. הנשאים מאוזנים מבחינת מספר עותקי הכרומוזומים אך מדגימים קריוטיפ של 45 כרומוזומים. במהלך המיוזה נוצר trivalent pairing. לחלק מהזרעונים המיוצרים בגברים אלה מטען אנאפלואידי מספר לא תקין של כרומוזומים. מטען לקוי זה מאט או עוצר את תהליך המיוזה ומתבטא פנוטיפית בייצור מועט או בהעדר זרעונים בזרמה.
היפוך אזור בכרומוזום במידה שפגע בגן הקשור בפריון, או חסר של אזור בכרומוזום המכיל גנים הקשורים לפריון, יגרמו לליקוי בהתאם. טרם תואר פגם שכזה בשכיחות גבוהה באוכלוסיית הגברים הבלתי פוריים.
פגמים "קטנים"
פגמים "קטנים" (point mutations, microdeletions) ניתן לאבחן רק בשיטות מולקולריות כגון:PCR, sequence, Southern blot.
Y-chromosome microdeletion - כבר בשנת 1976 תיאר Tiepolo חסר של חלק מהזרוע הארוכה בכרומוזום Y אשר אובחן בתדירות גבוהה יותר בקרב גברים אזואוספרמים. - כבר בשנת 1976 תיאר Tiepolo חסר של חלק מהזרוע הארוכה בכרומוזום Y אשר אובחן בתדירות גבוהה יותר בקרב גברים אזואוספרמים.
בהמשך, בשנים 1993 עד 2002, עבדו מספר קבוצות על מיפוי האזור ובידוד גנים ספציפיים. פרסומיהם של Vogt, Repping, Ma, Reijo, Lahn, Page אפיינו במדויק את האזור על תת חלקיו. בשיטות מולקולריות מתקדמות זוהו שלשה אתרים בזרוע הארוכה של כרומוזום Y המקודדים לגנים הנוטלים חלק בייצור כמותי ואיכותי תקין של הזרעונים. באתרים אלה נתגלו חסרים בחומר התורשתי, שאינם נצפים בבדיקת הכרומוזומים הרגילה. האזור כולו נקרא zoospermic factor) AZF )והוא מחולק לשלושה אתרים AZF-a, AZF-b, AZF-c. החסרים אינם קשורים לאנומליות במערכת המין ואינם גורמים לשינויים הורמונליים ברמות טסטוסטרון FSH, LH, INHIBIN B.
מוטציות חסר באתרים אלה נמצאות בשכיחות הנעה בין חמישה אחוזים ל-18אחוז בקרב הגברים הבלתי פוריים. שכיחות החסרים הקטנים בכרומוזום גבוהה ככל שמידת הפגיעה בייצור הזרעונים קשה יותר.
Pryor תיאר שכיחות של שבעה אחוזי חסרים ב-AZF בקרב הגברים הלא פוריים. לעומתו, Krausz תיארה שכיחות שנעה בין 1.5 אחוז במקרים של OTA קלה עד בינונית, 6.5 אחוזים בקרב גברים בלתי פוריים עם תסמונת OTA קשה ועד 14.6 אחוז בקרב גברים אזואוספרמים על רקע שאינו חסימתי.
קבוצתנו בדקה 735 גברים ישראלים בלתי פוריים. שיעור החסרים באוכלוסיית המטופלים שלנו הגיע ל3.4- אחוזים. בקרב הגברים המציגים אזואוספרמיה על רקע שאינו חסימתי נמצא שיעור שהגיע עד ל- 9.3 אחוזים ובקרב הגברים עם תסמונת OTA קשה שכיחות החסרים היתה ארבעה אחוזים.
בפילוח החסרים ב-AZF לפי חלוקה לתת אזורים מתקבל שחלק ניכר נושאים חסר המשתרע מקטע הגדול ממקטע בודד: 45 אחוז נושאים חסר הכולל יותר מאזור AZF אחד, 11 אחוז נושאים חסר באזור AZF-a בלבד, 11 אחוז חסר באזור AZF-b בלבד ו-33 אחוז חסר באזור AZF-c בלבד.
בביופסיות אשך שבוצעו לגברים אזואוספרמים, להם חסר מלא של אזור A או B על מנת לבודד זרעונים לצורכי הפריה, לא נמצאו זרעונים. התמונה ההיסטולוגית במקרים אלה נעה בין מעצור בתהליך הספרמטוגנזיס, בדרך כלל בשלב של ספרמטוציט ראשוני, עד להעדר מוחלט של תאי אפיתל גרמינלי והימצאות תאים על שם סרטולי בלבד באבוביות האשך - תסמונת המכונה Sertli Cell Only Syndrom. בקרב גברים להם חסר באזור C בלבד או חסר חלקי בלבד באזור A ו-B, הסיכוי לבודד זרעונים מרקמת האשך הוא כ-50 אחוז. במקרים אלה יש לשקול הקפאת זרעונים בשלב מוקדם של הבירור הרפואי בשל חשש להחמרת ההפרעה במשך הזמן והפסקה מוחלטת של ייצור הזרעונים.
האם קיומם של חסרים זעירים בכרומוזום Y מתבטא בהכרח בליקוי פוריות? במספר מחקרים זוהו חסרים חלקיים גם במספר קטן של גברים שפוריותם הוכחה בעבר,אולם לרובם לא נלקחה דגימת זרע כדי לבדוק את איכותו וייתכן כי תהליך ייצור הזרעונים בגברים אלה פגוע אך קיים. מאידך, מחקרים אחרים בקרב מתנדבים בעלי איכות זרע שתועד כנורמוזואוספרמי, לא הדגימו כלל חסרים קטנים בכרומוזום Y. כך שניתן להסיק כי קיום חסרים קטנים בכרומוזום Y הוא סימן אמין בבירור גנטי של אי הפריון.
ניתן אפוא לסכם ולציין שהרציונל לבירור שלמותו של כרומוזום Y נובע משכיחות גבוהה של החסרים הקטנים, בשל החשיבות הפרוגנוסטית למציאת זרעונים ב-TESE ועל מנת לאפשר ייעוץ גנטי הולם הכולל גם דיון על הסיכוי להעברת החסר לבנים זכרים ועל האפשרות להרעה עם הזמן.
פגמים בגן בודד CFTR / Cystic fibrosis
באוכלוסיית הגברים האזואוספרמים מהפרעה חסימתית בצינורות הזרע ניתן לאתר בנוסף לגורמים זיהומיים נרכשים גם חסר מולד דו צדדי של צינורות הזרע, CBAVD (Congenital Bilateral Agenesis of Vas Deferens). ליקוי זה קיים באחוז אחד עד שישה אחוזים ממקרי האזואוספרמיה. באחוז ניכר ממקרים אלה האטיולוגיה נובעת משינוי גנטי הקשורה למוטציה ב-CFTR (Cystic fibrosis transmembrane conductance regulator).
מוטציה בגן המצוי על הזרוע הארוכה של כרומוזום 7 אחראית להופעת מחלת ה-Cystic Fibrosis (CF), מחלה אוטוזומלית רצסיבית ששכיחותה 1:2,500 בלידות חי. הגן מקודד לחלבון CFTR, אשר לו תפקיד במעבר טרנסממברנלי של יוני כלוריד, יכול להיות חלק מתסמונת ציסטיק פיברוזיס או isolated CBAVD, ללא עדות לקיומם של סימנים אחרים של תסמונת CF, אם כי ברוב המקרים ניתן לזהות מוטציות של CF. Claustres פרסם תוצאות מחקר שכלל 327 גברים צרפתים שסבלו מ-CBAVD. ב-71 אחוז נמצאו שתי מוטציות ל-CF, ב-16 אחוז נמצאה מוטציה אחת ורקב-13 אחוז לא נמצאה כל מוטציה. עד כה אובחנו כ700- מוטציות. השכיחה ביותר היא delta F 508 המצויה בכ-70 אחוז של מקרי CBAVD. לעתים מתלווים לפגיעה במערכת הובלת הזרעונים גם מומים במערכת השתן. לעתים ייתכן מבחן זיעה חיובי ומחלה ריאתית קלה, אך רובם המוחלט של הגברים לא ילקה בכל מחלה ריאתית.
הסבר אפשרי לפתופיזיולוגיה ולפגיעה בפריון הוא כישלון בשמירת ה- mesonephric duct העוברי פתוח, עקב חסר של .CFTR - cystic fibrosis transmembrane conductance regulator במקרה שמאותרת נשאות, יש להמליץ על ייעוץ גנטי. הייעוץ צריך לכלול הפניה לבירור דרכי השתן והתייחסות להעברת הנשאות של ציסטיק פיברוזיס לצאצא וסיכויו ללקות במחלה. זאת בשל הפרוגנוזה הטובה ככל ששאלת הפריון נדונה, שכן ניתן לבודד זרעונים מיותרת האשך או האשך עצמו ולהשיג הריון בטכניקת ה-IVF-ICSI ב-100 אחוז מהמקרים.
כיווני מחקר גנטיים נוספים
כ-4,000 גנים מעורבים בתהליך הפריון. נמצאו מספר גנים דומים על כרומוזומי המין ועל אוטוזומים אשר לא ברור מהו תפקידם בתהליך הפריון. בחלק ממקרי אי הפריון דרך ההורשה היא מולטי פקטוריאלית, במיעוט המקרים ניתן להסביר את דרך ההורשה גם כאוטוזומלית רצסיבית. קיימים היום מחקרים רבים העוסקים בגנים שונים להם מיוחסת משמעות בתהליך הפריון על כרומוזום ה-Y על כרומוזום ה-X ועל האוטוזומים.
לסיכום, לגברים הסובלים מ-azoospermia/ severe oligozoospermia קיימת תדירות יותר גדולה של פגמים כרומוזומליים (שבעה אחוזים עד 15 אחוז). לכן, מומלץ לבצע בדיקת Karyotype. בחמישה עד עשרה אחוזים מהגברים הסובלים מ-azoospermia/severe oligozoospermia, מזוהים חסרים זעירים בזרוע הארוכה של כרומוזום. לכן, מומלץ לבצע בדיקה לחסרים קטנים בכרומוזום Y. שני אחוזים מהגברים הסובלים מ-azoospermia חסימתית לוקים ב-CBAVD. לכן, מומלץ לבצע בדיקת נשאות למוטציות CF כאשר יש חשד לחסימה.
קיימות מחלות גנטיות נוספות, נדירות יותר, שעלולות להשפיע על פוריות הגבר, אך בשל שכיחותן הנמוכה לא מומלץ בירור שבשגרה, אלא אם כן קיימים רמזים קליניים או מעבדתיים ייחודיים המרמזים למחלה או לנשאות ספציפית.
ד"ר עפר להבי, ד"ר סנדרה קליימן, פרופ' חיים יעבץ, המכון לחקר הפוריות, בית החולים ליולדות ליס, מרכז רפואי תל אביב |