פעמים רבות מדי הדיווחים על מחקרים רפואיים מטעים או מוטים, עקב התעלמות, חוסר יכולת לבטא את הניואנסים המדויקים, ולעיתים עקב אי-בהירות לגבי תפקידו של העיתונאי, כותבת סוזן דנצר (Dentzer), רופאה, עורכת עיתון ופרשנית לענייני בריאות במאמר מיוחד בכתב העת The New England Journal of Medicine.
חלק מהעיתונאים המדווחים יטענו כי תפקידם הוא לדווח על "חדשות", כלומר על ידיעות חדשות בלבד, אולם גישה כזו מביאה להצגת ידיעות ללא התייחסות לרקע ומחקרים קודמים, ומביאה להעברת מסרים מוטעים ולא מדויקים. בעוד שדיווחים רבים על תוצאות Women's Health Initiative Randomized Controlled Dietary Modification דיווחו על היעדר תועלת מתזונה דלת-שומן (פחות מ20% מהקלוריות), דיווחים אלו נכשלו לדווח על הפחתה של 22% בהיארעות סרטן שד, וכמעט אף אחד מהדיווחים לא הזכיר את ממצאי Women's Intervention Nutrition Study שפורסמו ב-2005 והראו הפחתה בסיכון לחזרת סרטן שד. כנראה שעל אף שהמחקר עסק בדיוק באותו נושא, שנה לאחר מכן הוא כבר היה "פאסה", מעירה דנצר – וכך המסר לציבור הרחב היה שתזונה דלת שומן אינה חשובה.
"פגע וברח" עיתונאי
בעיה נוספת היא הכשל להכניס את החדשות להקשר הנכון עבור הקוראים. בעידן בו חדשות זמינות 24/7, הכתבים הופכים ל"מקריאים כותרות" או מייצרים גרסת "פגע וברח" של העיתונות, מצרה דנצר ומתארת דיווח בן פחות משתי דקות שעסק באנגיופלסטיה טרנס-רדיאלית חדשנית ויתרונותיה, מבלי לדון בהוריות לביצוע אנגיופלסטיה או במחקרים קודמים שהעלו את החשש שמבוצעות יותר מדי אנגיופלסטיות. הצורך "לייצר כותרות" מוביל עיתונאים לעיתים להציג מחקרים כפורצי דרך או מנוגדים למקובל בעבר, על מנת להשיג תשומת לב מעורך העיתון – גם במחיר של עיוות הפרשנות של התוצאות והצגתן בצורה מוטה.
באופן דומה, תשומת הלב הרבה הניתנת לחדשות בנושאי בטיחות תרופות תרמה רבות לשיפור השקיפות והדיווח על תוצאות ניסויים, אולם גורמת לתפיסה בקרב הציבור כי תרופות רבות אינן בטוחות או מועילות, וכי רשויות הפיקוח חסרות-יכולת בתחום זה. לאחר שימוע בקונגרס בו פירט נציג ה-FDA דיוויד גרהם חמש תרופות שבטיחותן "מצריכה בחינה רצינית" פורסמה בתקשורת רשימת "חמשת התרופות המסוכנות ביותר", כולל איזוטרטינואין לטיפול באקנה, רזובסטטין לטיפול בהיפרליפידמיה, סיבורטרמין להורדת משקל, סלמטרול לאסתמה ו-וולדקוקסיב לשיכוך כאבים. ארבע שנים מאוחר יותר, רק וולדקוקסיב הוצאה מהשוק. אף לא אחד מהדיווחים טרח לציין כי רשימת התרופות הייתה של גרהם ולא עמדה רשמית של ה-FDA.
אם התקשורת רוצה שלדיווחיה תהיה השפעה על ציבור המטופלים והרופאים, היא צריכה לאמץ סטנדרטים גבוהים יותר, מצהירה דנצר. עיתונאים רבים מסכימים, בנוסף לראיות מבוססות, כי חסרה להם ההכשרה המספקת להבנת ופרשנות מחקרים רפואיים. יש לזנוח את תפקיד "מייצרי הכותרות", ולדווח על ידיעות תוך שימוש במבחר גווני האפור במקום דיווחי "שחור-לבן". העיתונאי צריך לבחון את עבודתו על בסיס "הקורא השקול" – "כיצד יחליט הקורא השקול לגבי התערבות רפואית כל שהיא אם יתבסס על הידיעה שכתבתי?".
ולסיום קוראת דנצר גם לרופאים ולחוקרים להשתתף במאמץ – כאשר הם מרואיינים על מחקר חדש וכו', הם צריכים להציע לדון בהקשר הנרחב יותר, להציג לכתב דעות ומחקרים תומכים או מנוגדים, ולהזכיר את מגבלות המחקר וניגודי אינטרסים אפשריים. |