תלותם הגוברת של הבדואים במשאבים ובמוצרים ציבוריים באה לידי ביטוי, בין השאר, בהשתלבותם ההדרגתית כצרכנים במערכת השירותים הציבוריים במדינה, לרבות בתחום הבריאות. החיבור ההולך וגדל עם המערכת הכללית מביא בעקבותיו, מצד אחד, לתלות פסיכולוגית וחברתית, שכן הוא מביא למצוקות אישית, ומצד שני הוא מחייב שינוי של נורמות חברתיות ותרבותיות. מאז שנות ה-90 מנהלים ארגוני זכויות אדם שונים בישראל ובמיוחד האגודה לזכויות האזרח, ארגון עדאלה ורופאים לזכויות אדם, מאבק ציבורי ומשפטי לשיפור השירותים הממשלתיים הניתנים ביישובים המוכרים והלא מוכרים כאחד. בעקבות עתירות שונות שהוגשו לבג"ץ, הוקמו לראשונה בתי ספר תיכון ביישובים, בתי הספר ביישובים הלא מוכרים חוברו לראשונה לחשמל, הוקמו מרפאות ושופרו שירותים ממשלתיים נוספים. יחד עם זאת, עד לעצם היום הזה, רמת השירותים הממשלתיים והמוניציפאליים ביישובי הבדואים היא נמוכה לעומת מקומות אחרים במדינה. נשאלת השאלה האם הדבר משפיע על רמת הבריאות במגזר זה2,1.
חיי הבדואי ואורח חייו שמרו עליו ממחלות כמו סוכרת, מחלות לב, יתר לחץ דם ועודף משקל. מחקרים רבים5,4 הראו ששיעור מחלות אלו בעבר היה נמוך מאוד במגזר הבדואי. אך לא לעולם חוסן ומתברר כי השינוי באורח החיים הביא לעלייה ניכרת בתסמונת המטבולית באוכלוסיה הבדואית.
מה שנכון בישראל ובעולם, נכון גם במגזר הבדואי וקיים קשר ברור בין הפרופיל הסוציו-כלכלי לבין מצב הבריאות של האוכלוסיה. נתונים3 המתייחסים לשנים 2002-1998 מראים כי קיים קשר חיובי בין מצב סוציו-כלכלי לבין מדדי בריאות וככל שהמדד הסוציו-כלכלי גבוה יותר, כך תוחלת החיים גבוהה יותר ותמותת התינוקות נמוכה יותר.
השמנה וסוכרת
כמו במגזר היהודי והעולמי, כך גם מגפת ההשמנה פושה בקרב האוכלוסיה הבדואית, אבל השיעורים היחסיים הנצפים בקרב האוכלוסיה הבדואית הם גבוהים יותר.
מחקרים בשנות ה-70 וה-90 הראו שכיחות נמוכה של סוכרת וגורמי סיכון אחרים למחלות לב וכלי דם בקרב אוכלוסיית הבדואים בנגב. לעומת זאת, מחקר שבוצע בשנת 2002 על ידי ד"ר יונס אבו רביע ופרופ' שמעון ויצמן6 הצביע על מגמה חדשה. מטרת המחקר הייתה להעריך את שכיחות הסוכרת בעיר הבדואית רהט, לתאר את פרופיל גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם ואת עקרונות הטיפול בהקשר לתנאים הקיימים באוכלוסיה זו. המחקר השווה את הממצאים עם האוכלוסיה היהודית והביא להצגת תמונה חדשה שעיקרה שכיחות גבוהה של סוכרת בקרב האוכלוסיה הבדואית.
במחקר נבדקו הרשומות הרפואיות של סוכרתיים מעל גיל 35 הרשומים במרפאת שירותי בריאות כללית ברהט. המידע כלל פרטים דמוגרפיים ומידע על הטיפול. מקרב 316 חולי סוכרת המטופלים במרפאה זו, הושג מידע שלם וכולל על 271 איש (85.8 אחוז). השכיחות של סוכרת מאובחנת היא 7.3 אחוזים בגברים ו-9.9 אחוזים בנשים. אצל נשים התגלה BMI גבוה בצורה משמעותית מזה של הגברים, אולם רמות נמוכות יותר של המוגלובין מסוכרר ומיקרואלבומינוריה. 69 אחוז מהנשים ו-76 אחוז מהגברים מטופלים בטיפול תרופתי פומי. 19 אחוז מהנשים ו-15 אחוז מהגברים מטופלים באינסולין. בהשוואה לאוכלוסיה היהודית, נמצא כי שכיחות הסוכרת בקרב הבדואים היא גבוהה יותר, אולם הפרופיל של גורמי הסיכון למחלות לב וכלי דם שלהם נמוך בהשוואה לאוכלוסיה היהודית. עובדה זו תומכת בהנחה שהשמנה הולכת והופכת לבעיה רפואית עיקרית בקרב הבדואים. תוצאות המחקר מוכיחות כי הסוכרת, שהייתה למעשה כמעט לא ידועה לפני שלושה עשורים, הופכת לבעיה רפואית בעלת משקל רב באוכלוסיה הבדואית.
ככל הנראה, סוכרת והשמנה הם גורמים המצביעים על מעבר מסגנון חיים מסורתי לסגנון חיים מודרני. אמצעי מניעה, כמו מניעת השמנה בקרב מתבגרים וצעירים, צריכים להיות במוקד הטיפול בעתיד.
אוטם שריר הלב
בעבר, שכיחות מחלות קרדיווסקולריות אצל הבדואית הייתה נמוכה מאוד בהשוואה לאוכלוסיה היהודית. ההסבר המקובל לכך טמון בסגנון החיים הבדואי, לפיו נדדו ממקום למקום ובמילים אחרות, הבדואי היה מחויב בפעילות גופנית רצופה. לכך אפשר להוסיף את הרכב המזון הבדואי בעבר שהיה עני בשומן. שני גורמים אלה חצצו למעשה בין הבדואים לבין המחלות הקרדיווסקולריות. עם הקמת ישובי הקבע לבדואים, חל שינוי באורח החיים של הבדואים, הם הפחיתו בפעילות הגופנית וגם שינו את הרכב המזון לעשיר יותר בשומן. תופעות אלו הביאו לעלייה בשכיחות המחלה הקרדיווסקולרית אצל הבדואים בשנים אחרונות. נתון אחד כבר ברור והוא העלייה בקרב האוכלוסיה הבדואית בנגב בשכיחות אוטם שריר הלב, המלווה בהרמת מקטע ST.
בעבודה רטרוספקטיבית שנערכה על ידי ד"ר מנסור ממכון הלב בבית החולים סורוקה (עבודה זו טרם פורסמה), נבדקו חולים משתי קבוצות אוכלוסיה (בדואים ויהודים) שלקו באוטם שריר הלב עם הרמת המקטע .ST
בעבודה נכללו 1,174 חולים (1,154 חולים יהודים ו-150 חולים בדואים) שאובחן אצלם אוטם של שריר הלב מלווה בהרמת ST ואשר אושפזו ביחידה לטיפול נמרץ לב במרכז הרפואי סורוקה בין השנים 2000 ל-2005. המשתנים שנבדקו היו משתנים דמוגרפיים, גורמי סיכון למחלת לב איסכמית, מאפיינים בקבלה, סוג הרפרפוזיה, הממצאים האנגיוגרפיים, התוצאה האנגיופלסטית והתוצאה הקלינית במעקב של שנה.
כפי שניתן לראות מטבלה מס' 1, החולים הבדואים צעירים יותר, סוכרתים יותר ומעשנים יותר מאשר החולים היהודים. כמו כן נמצא פחות סיפור משפחתי למחלת לב כלילית ופחות יל"ד אצל החולים הבדואים.
לא נמצא שינוי מובהק בין שתי הקבוצות באחוז האוטם הקדמי, דרגת הקיליף, הל"ד הסיסטולי בקבלה והירידה בתפקוד הלב, אך נצפו אצל החולים הבדואים יותר הפרעות קצב מסוג VF (טבלה מס' 2). מבחינת הטיפול, לא נמצא שינוי משמעותי בין שתי הקבוצות. קרוב ל-70 אחוז מהחולים היהודים עברו טיפול לריפרפוזיה. 17 אחוז קיבלו טיפול טרומבוליטי ו-54 אחוז עברו PCI. 68 אחוז מהחולים הבדואים עברו טיפול, מתוכם 55 אחוז עברו PCI וקרוב ל-13 אחוז טופלו בטיפול טרומבוליטי. כמעט 30 אחוז בשתי הקבוצות לא טופלו כיוון שחלק מהם עבר זילוח עצמוני וחלק הגיע באיחור. קרוב ל-70 אחוז מהחולים בשתי הקבוצות עברו צנתור. כפי שניתן לראות בטבלה מס' 3, לא נמצאו שינויים סטטיסטיים בממצאים האנגיוגרפיים בין שתי הקבוצות.
במעקב של שנה לא נמצאו שינויים משמעותיים בין שתי הקבוצות בתעוקת חזה בלתי יציבה, אוטם חוזר, מוות, צנתור חוזר ו-PCI או ניתוח מעקפים (טבלה מס' 5).
כפי שניתן לראות מעבודה זאת, רמת הטיפול בקבלה ותוצאת המעקב הקליני במשך שנה היו שוות בין שתי הקבוצות. אולם, בהשוואה עם החולים היהודים, החולים הבדואים אשר לקו באוטם עם הרמת מקטע ST הם צעירים יותר, סוכרתיים יותר ומעשנים יותר. לאור זאת, יש לשים דגש על גורמי הסיכון האלה באוכלוסיה הבדואית ולהקפיד לטפל בהם בהתאם.
לסיכום, אורח חיי הבדואים נמצא בשינוי מתמשך והשתלבותם בחיים המודרניים גובה מחיר כבד של תחלואה גבוהה, עודף משקל, עודף שומנים, סוכרת ומחלה לבבית. יש מקום להילחם בתסמונת המטבולית כבר במוסדות החינוך ועל ידי עידוד רפואה מונעת, פעילות גופנית, תזונה נכונה, איתור חולים סוכרתיים ופרה-סוכרתיים וטיפול בשומנים בדם, בנוסף למעקב מתמיד לכלל האוכלוסיה הבדואית אשר סובלת מתסמונת זו.
מצב בריאות האוכלוסיה הערבית בישראל 2004
תוחלת החיים בלידה ב-2002 הייתה 77.9 שנים לנשים ערביות (81.9 ליהודיות) ו-74.7 שנים לגברים ערבים (78.1 ליהודים); ב-2003, שיעור תמותת התינוקות היה 8.2 ל-1,000 לידות חי (3.6 באוכלוסיה היהודית); היארעות מחלות סרטן היא נמוכה יותר באוכלוסיה הערבית מאשר באוכלוסיה היהודית, להוציא את סרטן הריאה, אם כי מ-1980 ואילך יש מגמה של עלייה בהיארעות מחלות סרטן. שיפור משמעותי חל בעשורים האחרונים במצבה הבריאותי של האוכלוסיה הערבית בישראל (עלייה בתוחלת החיים, ירידה ניכרת בתמותת תינוקות ועוד), אך קיימות תופעות מדאיגות כגון עלייה בתחלואה ובתמותה מסוכרת, עלייה בתחלואה בסוגי סרטן שונים, השמנת יתר ועוד.
מקור: המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות, פרסום מס' 226, תל השומר 2005, 207 עמ'.
www.health.gov.il |
ד"ר אלקרינאוי חוסני, מומחה לרפואה פנימית, המחלקה לרפואה דחופה, סורוקה, באר שבע, אוניברסיטת בן גוריון |