העדות החסרה

קופת החולים הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבו נקבע כי רופאת המשפחה של קופת החולים התרשלה באבחנת התובעת במחלת האנדוקרדיטיס. התובעות, אם ובתה, טוענות כנגד הגבלת האחריות של קופת החולים ל-30 אחוז מהנזק ואילו קופת החולים ערערה על עצם קביעת האחריות ועל היקפה.

מחלת האנדוקרדיטיס היא מחלה חיידקית זיהומית הגורמת לדלקת במסתם הלב. הטיפול במחלה הוא בדרך של מתן אנטיביוטיקה ל-14 יום. ככל שהזמן חולף וללא מתן טיפול מתאים, עלולה המחלה לגרום להרס המסתם הלבבי ולהופעה פתאומית של תסחיפים העלולים לפגוע באיברים חיוניים. המחלה מתאפיינת בחום ממושך, בחולשה כללית ובירידה במשקל. כמו כן כוללים התסמינים אוושה בלב והימצאות החיידק האחראי למחלה בבדיקת תרבית דם. את המחלה אפשר לאבחן באמצעות בדיקת אקו-לב.

התובעת, עולה חדשה, צעירה כבת 17 שנה, הגיעה למרפאת קופת חולים תשעה ימים לאחר שהגיעה לארץ, שם היא נבדקה על ידי רופאת המשפחה. התובעת התלוננה על חום, חולשה, כאבי בטן וירידה במשקל. לבדיקה הגיעה התובעת ללא מסמכים רפואיים מארץ מוצאה ולא נמסר על מידע בדבר קיומו של פגם מולד וכנראה היא אף לא ידעה על קיומו. הרישום הרפואי תיעד את הבדיקות הגופניות שנערכו, ללא התייחסות לממצא של אוושה בלב. בסוף הבדיקה רשמה הרופאה אבחנה של חום ממושך ממקור בלתי ידוע והפנתה את התובעת לביצוע בדיקות כמו ספירת דם, שקיעת דם, אולטרסאונד בטן, בדיקת שתן וצילום חזה כדי לאבחן, בין היתר, חשד של דלקת בדרכי השתן ושחפת.

לאחר 16 יום שבה התובעת למרפאה. בשלב זה היא סבלה מחום, מחולשה כללית, מבחילות ומהקאות. תוצאות הבדיקות היו תקינות. צילום החזה הראה ממצא כלשהו בריאות אך לא כזה המעיד על שחפת שיכולה לגרום לחום. הרופאה לא ביצעה בדיקה גופנית אך הורתה על אנטיביוטיקה לטיפול בדרכי השתן והורתה לה לקבוע תור לאבחון של צילום החזה אך לא ציידה אותה בהפניה. לאחר כשבוע, משנודע לרופאה כי התובעת סובלת עדיין מחום למרות האנטיביוטיקה וכי טרם קבעה תור במכון הריאות, הזמינה הרופאה בעצמה תור במכון הריאות לבירור חשד לשחפת. בנוסף רשמה הרופאה הערה, לפיה "חולה מסרבת המשך בירור". התובעת נבדקה במכון הריאות ובמהלך האזנה ללב שמע הרופא אוושה סיסטולית נושפת. ממצא זה, בצירוף החום הממושך, העלה חשד לאנדוקרדיטיס. הרופא ציין כי יש להפנות את התובעת בדחיפות לאבחון מהיר כדי להוכיח או לשלול תהליך זיהומי. התובעת הופנתה לחדר מיון ושם אושרר האבחון באנדוקרדיטיס והיא החלה לקבל טיפול אנטיביוטי מתאים. יום לאחר מכן נזרק תסחיף ממסתם הלב למוח וגרם לה שבץ מוח. בעקבות זאת סובלת התובעת משיתוק בפלג גופה הימני ומפגיעה ביכולת הדיבור והזיכרון. התובעת עברה ניתוח להחלפת המסתם שנהרס, במסתם מלאכותי.

התביעה

התובעת טענה כי עקב התרשלות רופאת המשפחה אובחן האנדוקרדיטיס באיחור רב ומנע את אפשרות הטיפול במחלה. בית המשפט המחוזי קבע כי רופאת המשפחה התרשלה בביקור השני. לגבי הביקור הראשון נאמר כי הרופאה האזינה לליבה של התובעת אך לא שמעה את האוושה, שהיא קשה לשמיעה, במיוחד אם יש דופק מהיר, כמו לתובעת. משלא נשמעה אוושה בבדיקה ובהעדר נתונים קודמים על קיומה של אוושה או אנומליה בלב, לא הייתה סיבה לחשוד באנדוקרדיטיס. נקבע כי הבדיקות אליהן הופנתה התובעת הן המקובלות במסגרת רפואת המשפחה כבדיקות סקר ראשונות.

לגבי הביקור השני נקבע כי הרופאה התרשלה בכך שלא הפנתה את התובעת לבירור דחוף אצל רופא מומחה או לבית חולים. בביקור זה היה עליה לבצע בדיקה גופנית, כולל האזנה ללב, שכן בהאזנה ללב היה סיכוי גבוה לשמיעת אוושה ואז היה מקום לבצע הערכה מחדש של הכיוון הטיפולי. ביחס לאבחון השלישי, נקבע כי בהעדר שיפור במצב הבריאותי, למרות נטילת האנטיביוטיקה, היה על רופאת המשפחה להפנות את התובעת לבית החולים. ההתרשלות גרמה לדחיית הטיפול האנטיביוטי, דבר שהגביר את הסיכוי ליצירת הנזק למסתם הלב והתסחיף ופגע בסיכויי החלמתה של התובעת. נקבע עוד כי חלק ניכר של האשמה לאיחור הוא באחריות התובעת שלא פנתה לרופא בחו"ל והשתהתה כתשעה ימים לאחר הגעתה לארץ, וכן התעכבה כעשרה ימים לביצוע בדיקות הסקר ולא שיתפה פעולה עם הטיפול. בית המשפט קבע לכן יש לייחס אחריות בשיעור של 30 אחוז מהנזק וחייב את קופת החולים לשלם לתובעת את הנזקים שנקבעו.

הערעור

בערעור בבית המשפט העליון טענה קופת החולים כי הרופאה לא התרשלה. מדובר במחלה נדירה וקשה לאבחון, ובהעדר מסמכים רפואיים פעלה הרופאה על פי השיטה של "צעד אחרי צעד" המושתתת על אלימינציה וצמצום האבחנות, כי ההחלטה לא להפנות לבית חולים עולה בקנה אחד עם הפרקטיקה המקובלת. עוד טענה קופת החולים כי אף אם הייתה רשלנות, הגורם לנזק הוא מהלכה הטבעי של המחלה. מנגד טענה התובעת כי הרופאה התרשלה בכך שהיה עליה להאזין ללב כבר בביקור הראשון ורופא סביר היה מפנה את התובעת לבית חולים. קבלת טיפול אנטיביוטי מתאים מוקדם יותר היתה מונעת את הרס המסתם ואת התסחיף.

בית המשפט העליון קבע כי העובדה שקופת החולים לא הביאה לעדות את רופאת המשפחה פועלת נגדה כי היא הייתה יכולה לבאר את אשר קרה. בית המשפט העליון דחה את ערעור קופת החולים והעלה את שיעור הפיצוי המוטל על קופת החולים מ-30 ל-40 אחוז.

ע"א 2493/07