חובת הרישום המלא

תובעת הייתה צריכה לקבל חיסון Anti D במהלך הריונה הראשון בגלל הבדל בסוג הדם בינה לבין בעלה, כדי למנע סיבוכים וסיכונים רפואיים בהריון העכשווי ובהריונות עתידיים לה ולעוברים. החיסון לא ניתן לה והיא תובעת נזקים כספיים על נזקים צפויים לה ולילדים שייוולדו לה.

ברקע התובענה עומדת מחלה המוליטית - הרס כדוריות דם אדומות אצל העובר הנגרם על ידי נוגדנים העוברים מדם האם לדם העובר דרך השליה -
מחלה שהיא הסיבה השכיחה לאנמיה. לתובעת סוג דם RH שלילי. בדם העובר RH חיובי. קיומו של האנטיגן D או העדרו הוא שקובע אם בדם יהיה RH חיובי או שלילי. כשבדמו של העובר קיים גורם RH חיובי, נמצא האנטיגן D על דפנות כדוריות הדם. מערכת החיסון האימהית מזהה את האנטיגנים העובריים כזרים ומערכת החיסון של האם מייצרת נוגדנים לגורם RH החיובי שעבר מהעובר לדמה. אלה יחזרו מהאם אל העובר ויגרמו להמוליזה, הרס כדוריות הדם האדומות של העובר. חומרת הרס כדוריות הדם האדומות קובעת את מידת האנמיה ואת חומרת המחלה.

מחוות הדעת של המומחים שהוגשו במשפט עולה כי על מנת למנוע את יצירת הנוגדנים אצל אישה הרה שבדמה גורם RH שלילי, ניתן לה חיסון אנטי D הנועד להבטיח נוכחות של נוגדנים לאנטיגן העובר מהעובר לאם, בכמות מספקת, ובכך למנוע את החיסון של האם נגד אותו אנטיגן. מתן חיסון אנטי D ימנע את ייצור הנוגדנים במערכת החיסון של האם אם יינתן במינון הנכון ובזמן המתאים. לפי המקובל, ניתן חיסון אנטי D לנשים הרות שבדמן יש גורם RH שלילי בשבוע ה-28 להריון ואם נמצא בדמו של היילוד גורם RH חיובי, ניתן לנשים כאלו חיסון אנטי D נוסף בתוך 72 שעות מהלידה.

התובעת הרתה לראשונה בשנת 2001. סוג דמה היה A עם גורם RH שלילי. דמו של בעלה הוא מסוג A ומכיל גורם RH חיובי. התובעת פנתה לרופאה וזו הפנתה אותה לבדיקות שגרה לצורך המעקב. היא ביצעה בדיקת coombs שתוצאתה שללה קיום נוגדנים בדמה. בשבוע ה-18 הופנתה התובעת לבדיקה נוספת של בדיקת מערכות אך היא נמנעה מלעשות כן בגלל סיבות דתיות. נושא בדיקת ה-coombs לא עלה פעם נוספת והתובעת ילדה תינוק בריא.

הרשלנות לה טוענת התובעת היא אי שליחת התובעת לבדיקת coombs נוספת. בשל מחדל זה לא נעשתה הבדיקה הנחוצה ולא ניתן לתובעת חיסון אנטי D במועד. בגופה התפתחו הנוגדנים ומעתה, בכל עת שתהרה יש לה הסיכון לפתח את המחלה ההמוליטית של העובר. לטענת קופת החולים, בשבוע ה-25, יחד עם הפניה ממוחשבת לבדיקות שגרתיות, נתנה לה הרופאה שתי הפניות ידניות, לא ממוחשבות, לבדיקת ה-coombs ולחיסון אנטי D.

התובעת מסתמכת על אי הימצאות תיעוד או רישום על הפניה לבדיקות הנדרשות הנ"ל. קופת החולים מסתמכת על כך כי הרופאה שלחה את התובעת לביצוע ה-Coombs הראשונה.

בית המשפט קבע כי העדר תיעוד על הפניית התובעת לבדיקה מנוגד לנוהל רפואי תקין. העדר רישום ותיעוד מעביר את נטל הראייה לקופת החולים. טענת קופת החולים, כאילו המחשב לא עבד ולכן ההפניה לא נרשמה, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי שאמר כי גם אם הייתה תקלה כזו, הרי הרופאה הייתה חייבת לדאוג לגיבוי הולם. גם טענת הרופאה כאילו אין מצב של שיכחה או הימנעות מלהפנות את התובעת לבדיקה שנייה נדחתה מאחר שאין רופא המחוסן מכך.

עוד טענה קופת החולים כי התובעת התרשלה ולא מילאה את הוראות הרופאה. כך למשל, היא ניגשה לבצע את הבדיקות שאליהן הופנתה בשבוע ה-25 רק בשבוע ה-32 וכמו כן חזרה לביקורת מאוחר יותר מהמועד שציוותה עליה הרופאה. כל זה יכול רק להצביע כי לתובעת היה אשם תורם לתוצאות ההימנעות מבדיקת ה-coombs השנייה ולאי קבלת חיסון אנטי D.

בסופו של דבר קבע בית המשפט כי המאזן נוטה לחובתה של קופת החולים, בעיקר כשאין תיעוד להפניה לבדיקת coombs. בית המשפט גרס כי לתובעת לא הייתה סיבה לא לעשות את הבדיקה בכלל, בשים לב שאת האחרות ביצעה.

התוצאה היא כי קופת החולים לא נשאה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה שהרופאה הפנתה אותה לבדיקה השנייה. רשלנותה של הרופאה נובעת גם מכך שלא הסבירה לתובעת את טיבה של הבדיקה, את תכליתו של חיסון האנטי D ואת המשמעויות של הימנעות מקבלת החיסון במועד. היה על הרופאה להזהיר בלשון מפורשת מתאימה לחומרת הדבר, כי אם תימנע מלבצע את הבדיקה ומלקבל את החיסון במועד, צפוי עוברה לסכנות מוחשיות עד כדי מומים קבועים.

רשלנותה של הרופאה מתבטאת בכך שלא הפנתה את התובעת לבדיקת ה-coombs השנייה, לא נתנה לה הסבר על טיבה של הבדיקה ועל תכליתו של חיסון האנטי D ולא ביצעה מעקב כנדרש. חובה מוטל על קופת החולים לדאוג למנגנון יעיל שיבטיח העברת תוצאות בדיקות המעבדה לידיעת הרופא המטפל באופן שהרופאה תסיק את המסקנה המתבקשת מאי הגעת תוצאות בדיקת ה-coombs ותגיב בהתאם מבעוד מועד.

בית המשפט הטיל על קופת החולים אחריות לנזקי התובעת וילדיה העתידיים, נזקים ישירים ועקיפים, בגין אי מתן חיסון אנטי D בשיעור של 70 אחוז וקבע כי רשלנותה של התובעת היא של 30 אחוז.

א 7250/05