דם עשיר בחמצן זורם לתאי הגוף בלחץ גבוה, על מנת להביא את האנרגיה והחמצן מידית ככל הנדרש באמצעות העורקים. אולם דם החוזר מתאי הגוף ללב כדי לקבל העשרה בחמצן יכול לנוע בלחץ נמוך דרך מערכת הוורידים. 80% מנפח הדם שבגופנו מצוי בוורידים. זרימת הדם בתוכם בלחץ נמוך מגנה עלינו בעת דימום, והוורידים על פני העור בשילוב עם מנגנון הזעה משמשים גם לצינון גופנו. כדי למנוע לחץ גרביטציוני של הדם כלפי מטה, הוורידים מכילים שסתומים חד כיווניים. ליקוי בשסתומים מוביל לעליית לחץ במערכת הורידים ולהתפתחות אי ספיקה ורידית, ובשמה המלא: אי ספיקה ורידית כרונית (CVI, קיצור של Chronic Venous Insufficiency). במצב זה יתפתחו ורידים בולטים ברגליים. ורידים ברגליים אינם תופעה קוסמטית בלבד, אלא בעיה רפואית ועלולים להוביל להתפתחות כבדות, עייפות בעמידה, בצקות, כאבי רגליים, התכווצויות, פריחה וגרד בעור, ובמקרים מורכבים גם להתפתחות פקקת קרישי דם, דלקות וכיבים (פצעים פתוחים). גנטיקה, הריונות ועמידה ממושכת כ-40% מהאוכלוסייה יפתחו ורידים ונימים בולטים ברגליים בשלב מסוים בחייהם. ברוב המקרים התופעה מתחילה בגיל הפריון, לאחר הריונות, ובהמשך בגיל העמידה ובתקופת הבגרות המאוחרת והיא שכיחה יותר בקרב נשים, אם כי מתפתחת גם אצל גברים. בכ-20% מהסובלים מאי ספיקה ורידית מתפתחת פגיעה משמעותית באיכות החיים. מחקרים מצביעים על כך שמדובר בתופעה המשלבת גנטיקה וסביבה. ל-70% מהאנשים עם ורידים ברגליים קרובים מדרגה ראשונה עם בעיה דומה. כמו כן, גורמים סביבתיים מעלים את הסיכון, לרבות עודף משקל, עבודה במקצועות הדורשים שהות ממושכת בעמידה וכן הריונות. פרט לבדיקת המטופלת, לאבחון התופעה יש לבצע בדיקת דופלר אולטרה סאונד (דופלקס) של כלי הדם בגפיים. בדיקה זו מבוצעת על ידי רופאים מומחים לכירורגית כלי דם, ומאפשרת למפות את כל הוורידים ברגל, הן הטובים והן הקלוקלים, במטרה לתכנן את הטיפול. ביטול הוורידים הבולטים מאחר ולא ניתן לתקן ורידים שפעולתם השתבשה, הטיפול בוורידים בולטים מבוסס על ביטולם. קיימות מספר אפשרויות טיפול: ניתוח: הטיפול המסורתי בוורידים ברגליים, המבוצע במרבית בתי החולים במדינה, כולל ניתוח הקרוי סטריפינג ובמהלכו נתלשים הוורידים הפגומים. למרות יעילותו, מדובר בניתוח המבוצע בהרדמה כללית וכרוך באשפוז ובסיכון לפגיעה בעצבים תחושתיים הסמוכים לווריד, שעלולה להוביל לאובדן תחושה באזורים אלה. בעשורים האחרונים מוצעים טיפולים פחות אגרסיביים המבוססים על ביטול הווריד ללא הוצאתו. טיפול בחום: טיפול מקובל הוא הרס בחום, במהלכו יוצרים כוויה פנימית בווריד הפגוע באמצעות שיטות שונות - גלי רדיו, טיפול בקרן לייזר או קיטור. הטיפול בגלי רדיו נחשב לבטוח יותר מבין השלושה, מאחר והוא מערב חום בטמפרטורה מבוקרת שאיננה עולה על 120 מעלות צלזיוס וכרוך בסיכון נמוך יותר להתפתחות כוויות וכתמי פיגמנטציה בעור. טיפולי צריבה בחום לוורידי הרגליים מבוצעים בהרדמה מקומית לאזור הנצרב, המבוצעת תוך זריקות חוזרות של חומרי הרדמה וקרויה בעגה הרפואית 'הרדמה תופחת', המאריכה את ביצוע הפעולה. זריקות אלו אף עלולות לגרום לכאבים ושטפי דם לאחר ההליך. טיפולים לצריבת הוורידים דורשים גם חבישת גרביים אלסטיות על הרגליים למספר ימים עד מספר שבועות, עד לריפוי מלא של האזור. הטרשה: מאז שנות ה-70 מבוצע טיפול נוסף בוורידים בולטים באמצעות הזרקת קצף הגורם להרס הוורידים, בשיטה הקרויה סקלרותרפיה. הקצף הוא חומר אלכוהולי מעורב באוויר, הגורם לצריבת הווריד ובהמשך לסגירתו. הטיפול מבוצע בהנחית אולטרה סאונד. עם זאת, טיפול זה מלווה לעתים בהתפתחות כתמי פיגמנטציה על העור, ועלול לגרום לנזקים במערכת הוורידים העמוקה. גם טיפול זה דורש חבישה של גרביים אלסטיות למספר ימים עד שבועות, כרוך בדלקת תגובתית של הווריד, ודורש חזרה על הטיפול כל כמה שבועות, עד להשלמתו. קלרי ויין: שילוב של טיפול על ידי הטרשה עם צנתר הגורם להרס מכני פנימי בווריד. יתרונו - שהוא אינו דורש הזרקה לאורך כל הווריד. הטיפול טוב בעיקר לוורידים דקים, אך עלול להוביל אף הוא לתהליך דלקתי ודורש חבישת גרב אלסטית. הדבקת הווריד: בחודשים האחרונים הוכנס לשימוש בישראל טיפול חדש לסתימת הוורידים הפגומים ברגליים באמצעות דבק ביולוגי באמצעות המוצר ונהסיל (VenaSealTM), שאושר על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA). הדבק מכיל את החומר הכימי "ציאנו אקריליק", המשמש מזה 50 שנה לסגירת כלי דם פגועים במוח. בפעולה זעיר פולשנית תחת אולטרה סאונד מוחדרת צינורית המכילה את הדבק הביולוגי. בעת הזרקת הדבק לוחץ הרופא המטפל בידיו על גבי העור, כדי לוודא את הדבקת הווריד. בתום הפעולה, האורכת כ-40 דקות בלבד, המטופל קם ומשוחרר לביתו כשהווריד חסום לחלוטין, ומבלי להזדקק לגרב אלסטית. עם הזמן סופג הגוף את הדבק באופן טבעי. תופעות לוואי תופעות הלוואי של הטיפול הן לרוב מקומיות וכוללות רגישות ואדמומיות במקום הזרקת הדבק בקרב 8%-12% מהמטופלים, ודיווחים ספורים על שטפי דם מקומיים ודלקות מקומיות. לאור מרקמו הסמיך הייחודי של הדבק הביולוגי המשמש לאטימת ורידים ברגליים, המזכיר מרקם של דבש, הוא אינו נוטה לזלוג למערכת הוורידים העמוקה, ובעל פרופיל בטיחות גבוה. הטיפול מתאפשר גם לנשים הרות המפתחות ורידים ברגליים, וכן לאחר לידה. לפי מחקר שפורסם בגיליון ינואר 2015 של כתב העת Journal of Vascular Surgery, יעילות הטיפול בסגירת הוורידים הפגועים נאמדת ב-92.9% הצלחה. לסיכום: יש כיום מגוון אפיקים טיפוליים לוורידים ברגליים המאפשרים התאמה מיטבית למטופלים הסובלים מהתופעה. לא כל טיפול מתאים בהכרח לכל אדם, ויש להתאים למטופל את הטיפול שיהיה המועיל ביותר עבורו, מתוך המגוון הקיים. ד"ר רם אברהמי, כירורג כלי דם בכיר בבית החולים בילינסון, פתח תקווה ובמרכז הרפואי ת.ל.מ בתל אביב, מרצה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב --