מוות פתאומי של ספורטאי צמרת הוא אירוע ציבורי טראומטי, כרוך בחשיפה תקשורתית נרחבת ומערער את התחושה שספורטאי הישג הם סמל הבריאות1. מוות פתאומי במאמץ מסכן גם ספורטאים חובבים וכאלה המתאמנים במסגרות פחות הישגיות. כ-90 אחוז ממקרי המוות הפתאומי במאמץ (שאינם קשורים לטראומה) נגרמים מסיבות לבביות שחלקן ניתן לזיהוי מוקדם2. מניעת מקרי מוות אלה תלויה בבדיקה רפואית טרום-פעילות המאפשרת איתור של אלה הנמצאים בסיכון1,3.
המידע הקיים בקשר ליעילות וליחס עלות-תועלת של בדיקות מקדימות (Preparticipation examination) לא עומד ברובו בקריטריונים של (EBM (Evidence Base Medicine ואין הסכמה בינלאומית על בדיקת הסקירה המומלצת1,3. בשנים האחרונות הצטבר מידע נוסף וההנחיות לבדיקות סקירה של ספורטאים תחרותיים לפני פעילות עודכנו בנפרד ובשונה באירופה ובארה"ב.
בעיות לב שונות, חלקן תורשתי, עלולות לגרום למוות בזמן פעילות גופנית מאומצת בעיקר כתוצאה מהפרעות קצב. חלקם של מקרים אלה ניתנים למניעה על ידי הגבלת פעילות או טיפול מקדים דוגמת השתלת דפיברילטור או אבלציה חשמלית. חשוב לזכור שאין כל קשר בין הסיכון של הספורטאי לרמתו: פעילות במסגרת שכונתית מסוכנת כמו פעילות ברמה אולימפית1.
מוות פתאומי מתחת גיל 35 נגרם לרוב על רקע קרדיומיופטיה היפרטרופית HCM Hypertrophic cardiomyopathy)) האחראית ליותר משליש מהמקרים, מחלה קורונרית מוקדמת או אנומליה במוצא העורקים הקורונרים3,1. מוות פתאומי מעל גיל 35 נגרם לרוב עקב מחלה אתרוסקלרוטית1.
בסקירה הנוכחית נשווה פרסום עדכני של האיגוד הקרדיולוגי האמריקאי 1AHA
(American Heart Association), בהובלתו של Barry J. Maron, להמלצות שפורסמו על ידי צוות מומחים אירופאי ב-2005, על סמך מחקר רחב היקף שנערך באיטליה3, בהובלתו של האיטלקי Domenico Corrado. בנוסף לכך נתייחס להמלצות של גופים אחרים וגם לחוק הספורט וחוק חדרי כושר הקיימים בישראל ולהמלצות האיגוד הקרדיולוגי הישראלי לבדיקות טרום פעילות של אנשים מעל גיל 18 שנה.
שכיחות מוות פתאומי במאמץ
לפי ההערכות של צוות המומחים האמריקאי, בעיה לבבית מסוכנת נדירה קיימת, ככל הנראה, אצל כ-0.3 אחוזים מהספורטאים. מספר העוסקים בספורט תחרותי יכול להגיע לעשרה מיליון ספורטאים בשנה. לפי הנתונים הקיימים, היארעות של מוות פתאומי במאמץ כתוצאה מבעיית לב אצל צעירים היא כ-1/200,000. לעומת האמריקאים מציג הצוות האירופאי נתונים שנצברו מניסיון קליני של 25 שנות בדיקות מקדימות שנערכו באזור ונואטו (Veneto) באיטליה. בבדיקות אלו נמצא כי בקרב נערים וצעירים העוסקים בספורט תחרותי נפוץ מוות פתאומי פי 2.5 בהשוואה לבני אותו גיל שלא עסקו בספורט הישגי.
הסקירה הראתה שכיחות של 2.1 מקרי מוות פתאומי לכל 100 אלף ספורטאים לשנה - שכיחות גבוהה מזו שדווחה בעבר. לטענת אנשי הצוות, ייתכן מאוד שההבדל בנתונים הוא לא רק בשל השוני בין האוכלוסיות ובין צורות הסקירה, אלא גם בגלל שבאיטליה בוצע מעקב סיסטמי בניגוד לנתונים האמריקאיים, המבוססים בעיקר על דיווחים של מועדונים וקבוצות ועל פרסומים בעיתונות הפופולרית4,3. לאור השכיחות הזו ראוי לבדוק את העלויות של הבדיקות וראוי לומר כבר בהתחלה כי המידע המבוסס בנושא זה מועט.
הצוות האמריקאי מעריך עלות של ראיון ובדיקה פיזיקלית ב-25 דולר, אק"ג ב-50 דולר ואקו-לב ב-400 דולר. בהתחשב בעלויות אלו, סקירה כללית מחייבת הכוללת אק"ג במנוחה, שככל הנראה תעלה גם את מספר הנבדקים שיופנו לביצוע אקו-לב, יכולה להגיע לעלות של כ-2-1.5 מיליארד דולר בשנה. המשמעות היא שכדי לזהות נבדק עם HCM יש להשקיע 330 אלף דולר וכ-3.4 מיליון דולר למניעה של מקרה מוות יחיד מסיבה זו1.
חברי הפנל האירופאי מעריכים את עלות הראיון הרפואי והבדיקה ב-20 יורו ואת העלות הכוללת כשמבוצע גם אק"ג ב-30 יורו. בנוסף קיימות העלויות של הכשרת הסגל הרפואי3.
אק"ג במנוחה ובדיקות נוספות - כן או לא
צוות המומחים האמריקאי1 סבר שאין שיטה לא חודרנית (דוגמת אק"ג או אקו-לב) היכולה לזהות את כל המצבים המסוכנים. רוב שיטות הבדיקה הלא חודרניות לא מוצדקות בשל השיקול הכלכלי ובגלל הסבירות הגבוהה לממצאים מטעים או בעיות טכניות (באק"ג קיים סיכוי גבוה לתוצאות שליליות כוזבות, באקו-לב קיים קושי להבדיל בין אנומליות שונות ללב-אתלט תקין, מבחן מאמץ בספורטאים מבוגרים יותר הוא בעל סגוליות נמוכה). מעבר לכך, חברי הצוות האמריקאי סברו כי הכללה של אק"ג במנוחה או אקו-לב כחלק מסקירה לפני פעילות יכולה להוות מכשלה גם בהתחשב במספר הנבדקים הגדולה ובעובדה שלא כל בודק יוכל או יסכים לבצע בדיקות אלו, מאחר שבארה"ב רבים מהבודקים אינם רופאים.
בארה"ב, לא קיימת תשתית המאפשרת מתן שירות של בדיקת אק"ג במנוחה למספר הגדול של הספורטאים. בנוסף, מעלים חברי הצוות האמריקאי את שאלת העלות לספורטאי הבודד והעובדה שעל ספורטאים רבים יהיה לעבור הליך אבחנתי מיותר שעלול לגרום גם מתח נפשי ובעיות בקבוצה.
לפי הצוות האירופאי, בדיקת טרום-פעילות הכוללת ביצוע אק"ג במנוחה רגישה יותר מבדיקה שאינה כוללת אק"ג ומביאה להפחתה במקרי המוות הפתאומי במאמץ4. בהסתמך על תוצאות המחקר מאיטליה, תשאול ובדיקה רפואית בלבד לא מאפשרים זיהוי של בעיה לבבית שקטה במרבית המקרים, בעוד שאק"ג במנוחה מראה ממצאים חריגים בכ-95 אחוז מהנבדקים עם HCM. בניתוח הממצאים נמצא כי הוספת אק"ג לתשאול ובדיקה מעלה ב-77 אחוז את הסיכוי לזהות HCM בהשוואה לבדיקת הסקירה הנהוגה בארה"ב. פרט
ל-HCM, אק"ג מאפשר זיהוי מוקדם של תסמונות נוספות כגון ברוגדה, QT קצר או ארוך, WPW ו-Arrhythmogenic Right) ARVC Ventricular Cardiomyopathy).
כמה מהתסמונות התגלו רק בעשורים האחרונים ויעילות אבחנתן בסקירה ממשיכה לעלות. מחברי ההמלצות האירופאיות מדגישים כי על הבודק להיות רופא מיומן. באיטליה מבוצעות הבדיקות על ידי רופאי ספורט שעברו התמחות בת ארבע שנים.
מגבלת האחריות הרפואית
יש שוני בתחיקה בין מדינות שונות באירופה3 וארה"ב. בארה"ב, לא קיים בסיס תחוקתי לבדיקה לפני השתתפות1. בהתייחס לנקודת זו מציינים מחברי ההמלצות האמריקאיות כי חלק גדול מההערכה הרפואית תלוי בדיווח האמת של הספורטאי הנבדק. נבדק שנמצא זקוק לבירור רפואי נוסף לא יקבל את אישור הרופא לעסוק בפעילות עד שישלים בירור זה. אך הימנעות מפעילות ספורטיבית תלויה באופן ראשוני בספורטאי הנבדק עצמו. פרט לכך, על הנבדק להבין שייתכן קיום מצבים שלא יזוהו בבדיקה הראשונית ובנוסף שהרופא הבודק לא בהכרח יאתר כל בעיה, גם אם תיאורטית זו בעיה הניתנת לאיתור מוקדם1. למרות שבארה"ב אין חוק מחייב, בדיקה שאינה תואמת את ההמלצות חושפת את הבודק, החותם על אישור השתתפות בפעילות, לתביעות והאשמות משפטיות בהמשך1.
מוצא ומגדר
הצוות האמריקאי מציין כי בקרב נבדקים שחורים, שכיחות המוות הפתאומי גבוהה בהרבה מאצל לבנים (עד 50 אחוז מהמקרים בארה"ב). הסיבה לא ברורה כיוון שאין שכיחות יתר של HCM בקרב שחורים. ייתכן שהדבר קשור לבדיקות רפואיות פחותות עקב מצב סוציואקונומי פחות טוב1.
מוות פתאומי שכיח הרבה פחות בנשים: יחס של 1:9 לפני מחברי המאמר מארה"ב1 ושל עד 1:10 לפי המחברים מאירופה3. במחקר בונטו (Veneto), איטליה נמצאה שכיחות של 2.62 מקרי מוות פתאומי במאמץ ל-100 אלף אנשים בגברים ושל 1.07 בנשים. הסיבה להבדל בין המינים לא ברורה. ייתכן שהדבר נובע מכך שנשים עוסקות פחות בספורט ולא משתתפות בסוגי ספורט מסוימים כמו פוטבול (כדורגל אמריקאי), בהם מוות פתאומי שכיח יותר1, או לעובדה כי נשים מתאמנות בעומסים גבוהים פחות3. דווח גם כי מין זכר כשלעצמו הוא גורם סיכון עקב שכיחות יתר של קרדיומיופתיה ומחלה קורונרית בגיל צעיר3. עם זאת חשוב לציין כי המחקר שנעשה באיטליה, עליו מסתמכות חלק ניכר מההמלצות של הצוות האירופאי, בוצע באזור ונטו שבו יש שכיחות גבוהה יחסית של 4ARVC.
ההמלצות
חברי הצוות האמריקאים ממליצים על סקירת טרום-השתתפות אחידה הכוללת ראיון רפואי (תשאול) ובדיקה פיזיקלית. הם אינם ממליצים על אק"ג במנוחה ואקו-לב כיוון שמספר הספורטאים שיש לסקור הוא עצום, בעוד שהשכיחות של בעיות שעלולות לגרום מוות בעת פעילות נמוכה יחסית. מעבר למגבלת תשתית ולשיקולי עלות-תועלת, הם מציינים מחסור בסגל רפואי שיכול לבצע ולפענח בדיקות אלו. חשוב לזכור שכיום מבוצעות בדיקות טרום-פעילות בארה"ב גם על ידי בודקים שאינם רופאים (פיזיותרפיסטים, כירופרקטורים, אחים ואחרים).
לדעת המחברים, לא קיים סגל רפואי עתידי בהיקף הנחוץ שניתן להכשירו לביצוע הבדיקות. בנוסף, קיימת הדאגה כי כמות האבחנות הכוזבות החיוביות תעלה על כמות האבחנות החיוביות האמיתיות ותגרום לחרדות, תסכול ופסילה מיותרת של אנשים מעיסוק ספורטיבי. חברי הפנל לא שוללים ביצוע אק"ג או אקו-לב במסגרת סקירה לפני פעילות, אך הם לא ממליצים על בדיקות אלו כסקירה מחייבת. בכל מקרה, טוען הצוות האמריקאי כי אין לצפות מבדיקת סקירה מסוג זה לשלול את כל המצבים המהווים סיכון קליני1. לעומת זאת, הצוות האירופאי ממליץ על בדיקת טרום-פעילות אחידה לספורטאים תחרותיים הכוללת אק"ג במנוחה בנוסף על התשאול והבדיקה הגופנית. פרוטוקול זה הוא היחידי שהוכח עד כה כיעיל לזיהוי מוקדם של HCM ומניעת תמותה, והוא הפרוטוקול הנהוג באיטליה, שכולל אק"ג בנוסף לתשאול ולבדיקה פיזיקלית ומבוצע על ידי רופאים שהוכשרו לכך.
כיום, אין אחידות ובמדינות רבות באירופה לא נדרשת כל בדיקה מקדימה. ברור כי השיקולים הכלכליים והארגוניים יצטרכו להיערך בכל מדינה בנפרד, אך התקווה היא שהניסיון האיטלקי המוצלח יביא בהמשך להחלה של הבדיקה המוצעת ביותר מדינות ויאומץ כתקנה אירופאית3.
המלצות האיגוד הקרדיולוגי האמריקאי (Circulation, 2007):
מי צריך להיבדק? כל מי שעומד להשתתף בפעילות ספורטיבית תחרותית מקצוענית ושאינה מקצוענית (במסגרת בית ספר, אוניברסיטה, חוגים, מועדונים וכדומה).
סוג הבדיקות - ראיון רפואי (אנמנזה) אישי ומשפחתי על סמך שאלון מובנה ובדיקה גופנית ממוקדת (אצל ילדים ונערים חשוב לתשאל גם את ההורים):
תשאול:
היסטוריה אישית - אי נוחות או כאב בחזה במאמץ, התעלפות או כמעט-התעלפות ללא סיבה ברורה (תגובה שאינה ואזו-ואגלית מדאיגה במיוחד אם קשורה לפעילות), נשמת או תשישות יוצאות דופן או לא מוסברות במאמץ או בהקשר למאמץ, אוושה לבבית ידועה ויתר לחץ דם.
היסטוריה משפחתית - מוות פתאומי, לא צפוי או אחר (Sudden and unexpected, or otherwise) של קרוב משפחה אחד או יותר לפני גיל 50 שנה, נכות (Disabillity) ממחלת לב של קרוב משפחה קרוב לפני גיל 50 שנה, קרוב משפחה הסובל מבעיית לב: קרדיומיופתיה היפרטרופית או מורחבת (Hypertrophic or dilated cardiomyopathy), הארכת מקטע QT או הפרעת תעלות יוניות אחרת, תסמונת מרפן, או אריתמיות אחרות בעלות חשיבות קלינית.
בדיקה גופנית - אוושה לבבית יש להאזין בשכיבה, בעמידה ועם ולסלבה, בחיפוש מכוון אחרי אוושות דינמיות של החדר השמאלי עם היצרות המוצא החדרי), דפקים פמורלים לשלילת קוארקטציה של האאורטה, מראה מרפנואידי, ל"ד ברכיאלי בישיבה (עדיף בשתי הידיים). תשובה חיובית אחת או ממצא חיובי אחד מחייבים בירור נוסף לפני מתן אישור להשתתף בפעילות.
הבודק - מומלץ כי הבדיקה תבוצע על ידי בודק שהוכשר לכך.
תדירות - התשאול והבדיקה יערכו לפני תחילת ההשתתפות באימונים או תחרויות. תלמידי תיכון ייבדקו שוב לאחר שנתיים. תלמידי קולג' ימלאו שאלון רפואי ויבדקו לחץ דם מדי שנה בשלוש השנים שלאחר הבדיקה הראשונית, ובמידה שחל שינוי במצבם הרפואי, יעברו גם בדיקה גופנית.
לגבי ספורטאים בגילאים מבוגרים יותר (מעל גיל 40-35) - חשוב להתייחס לגורמי סיכון למחלת כלי דם ולסיפור משפחתי של מחלה קורונרית בגיל צעיר. ייתכן שכדאי לבצע מבחן מאמץ לגברים מעל גיל 40 (נשים מעל גיל 55) המעוניינים לעסוק בפעילות גופנית עצימה או תחרותית ושיש להם גורם סיכון קורונרי אחד משמעותי או שני גורמי סיכון קורונריים (פרט לגיל ומין). אצל ספורטאים מבוגרים יש להיות ערים יותר לתלונות מחשידות, דוגמת כאב בחזה במאמץ.
איגודי רפואת המשפחה והילדים בארה"ב - במסמך שפורסם בארה"ב ב-2005 הומלצה בדיקת סקירה דומה לזו המומלצת כאן. ההמלצה מ-2005 השמיטה רק שתיים מהשאלות (עייפות במאמץ ומראה מרפנואידי). מסמך זה אומץ כסקירה לתלמידי קולג'. כן הומלץ שסקירה זו תתבצע על ידי רופא (ולא בעלי מקצועות פרא-רפואיים או אחרים).
מעונת המשחקים 2006/07 מחייבת ליגת הכדורסל המקצוענית (NBA) את כל השחקנים לעבור מדי שנה בדיקה הכוללת גם אק"ג ואקו-לב. איגודים אחרים קבעו סטנדרטים שונים, לא אחידים.
המלצות האיגוד הקרדיולוגי האירופאי (European Society of Cardiology) 2005:
מי צריך להיבדק? הבדיקה מומלצת לספורטאים תחרותיים, החל מגיל תחילת הפעילות התחרותית (במרבית מקצועות הספורט גיל 14-12).
סוג הבדיקות - תשאול רפואי מלא (אנמנזה), בדיקה גופנית וביצוע תרשים אק"ג במנוחה.
תשאול - היסטוריה אישית ומשפחתית מלאה (רבות מהמחלות הקשורות למוות פתאומי במאמץ מורשות בתבנית אוטוזומלית דומיננטית):
היסטוריה משפחתית תיחשב לחיובית כאשר קרוב משפחה סבל מהתקף לב או ממוות פתאומי בגיל צעיר (לפני גיל 55 בגברים או גיל 65 בנשים). סיפור משפחתי של קרדיומיופתיה, תסמונת מרפן, הארכת QT, ברוגדה, אריתמיה חמורה, מחלה קורונרית או נכות אחרת מסיבה קרדיווסקולרית.
היסטוריה אישית תיחשב לחיובית כאשר כאב או אי נוחות בחזה במאמץ, סינקופה או כמעט-סינקופה, קצב לב לא סדיר או פלפיטציות (קיום של קוצר נשימה או תשישות שלא תואמים לדרגת המאמץ).
בדיקה פיזיקלית - חיובית כאשר קיימים ממצאים גופניים או עיניים, היעלמות או איחור של דופק פמורלי, אוושה לבבית בולטת (כל אוושה דיאסטולית ואוושה סיסטולית, > 2/6), Mid or end systolic clicks קול שני יחיד או עם פיצול רחב שאינו משתנה בנשימה, דופק לא סדיר, לחץ דם בזרוע > 140/90, ביותר ממדידה אחת.
אק"ג 12 לידים במנוחה - חיובי לפי קריטריונים המפורטים בטבלה9.
הבודק - הבדיקה תיעשה על ידי רופא שהוכשר לביצועה ושביכולתו לאבחן באופן אמין תסמינים וסימנים הקשורים למוות פתאומי במאמץ.
תדירות - יש לבצע את הבדיקה לפני תחילת פעילות תחרותית ולחזור עליה מדי שנתיים לפחות. מי שבבדיקתו נמצאו ממצאים חיוביים יופנה לבדיקות נוספות לפי ממצאים אלה. מי שנמצאה אצלו בעיה קרדיווסקולרית לא יוכל להשתתף בספורט תחרותי. מגבלת הפעילות שלו תקבע לפי המלצות Bethesda 20055.
המלצות הוועד האולימפי הבינלאומי (International Olympic Committee 2004)
מי צריך להיבדק? כל משתתף בתחילת פעילות תחרותית ועד גיל 35.
סוג הבדיקה - תשאול אישי מפורט: תשאול לגבי כאבים בחזה, התעלפות, הפרעות נשימה, שיעול, אסתמה, פרכוסים, יתר לחץ דם, סחרחורות, דפיקות לב מהירות או פעימה חסרה - הכל בקשר למאמץ או במנוחה. האם קיימות או אובחנו בעבר התעייפות מוקדמת במאמץ, הגבלה קודמת מעיסוק בספורט, יתר כולסטרול בדם, אוושה לבבית, אריתמיה, אלרגיה, בעיה לבבית אחרת. האם היתה מחלה ויראלית קשה בחודש האחרון, האם נוטל תרופות או שנטל בחודשיים האחרונים.
אנמנזה משפחתית מפורטת - בן משפחה שלפני גיל 50 נפטר באופן פתאומי, התעלפויות חוזרות, סבל מפרכוסים או טביעה או תאונת דרכים מסיבה לא מוסברת, השתלת לב או קוצב או דפיברילטור, טופל עקב אי סדירות של קצב הלב, עבר ניתוח לב. האם נאמר למישהו שיש לו תסמונת מרפן ובנוסף האם היה במשפחה מקרה של מוות עריסה.
בדיקה פיזיקלית - מראה מרפנואידי, דפקים רדיאליים ופמורלים, האזנה ללב (קצב, סדירות, אוושות, קליק סיסטולי), לחץ דם.
בדיקות - אק"ג 12 לידים (קצב, הולכה, הפרעות ברפולריזציה) לאחר תחילת ההתבגרות (After the onset of puberty).
מקרים נבחרים, בעלי ממצאים חיוביים או עם פוטנציאל למחלת לב תורשתית יופנו לבירור נוסף על ידי קרדיולוג כדי לאשר השתתפות בפעילות ספורטיבית. בירור נוסף יכול לכלול אקו-לב, מבחן מאמץ, אק"ג 24 שעות או בדיקה של בני משפחה נוספים. יש לידע את הנבדק (או האחראים עליו במקרה של קטין) על מהות ומשמעות הבדיקה וכי ייתכן שיהיהצ ורך בבירור נוסף או מעקב רפואי ועל העלות.
חוק הספורט הישראלי 1988 (סעיף 5 והתיקונים לחוק 1997, 1996)
בישראל קיים מ-1986 חוק המחייב בדיקת טרום-פעילות לכל ספורטאי מתחרה6. התקנות הנובעות מהחוק והמגדירות את סוג הבדיקות, תדירותן, המקום שבו יכולות להתבצע ומי רשאי לבצען פורסמו ב-1977. החוק הוא אחד המחמירים בעולם והוא אוסר על כל אגודת ספורט, מכון ספורט, ארגון ספורט והתאחדות או איגוד לא לשתף ספורטאים בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם, אלא אם כן הספורטאים נבדקו תחילה בדיקות רפואיות ונמצאו כשירים. עם זאת, החוק אינו מתייחס לאדם המבקש להתאמן בחדר כושר (ראו בהמשך).
החוק קובע כי ספורטאי יכול להשתתף בתחרות רק לאחר שנבדק בדיקה רפואית ונמצא כשיר. בדיקת הספורטאי כוללת: מילוי שאלון רפואי על ידי הספורטאי וחתימה על הטופס בנוכחות רופא (חתימת הורה אם מדובר בקטין). בדיקה גופנית (כולל אק"ג במנוחה!). בדיקת מאמץ הכוללת אק"ג ולחץ דם במנוחה, במאמץ ובהתאוששות. ספורטאי שטרם מלאו לו 17 שנים פטור מבדיקת מאמץ.
תדירות הבדיקה - על הספורטאי להיבדק בדיקה תקופתית (מילוי שאלון בנוכחות רופא) לפני כל עונת ספורט ואך ורק בתחנות לרפואת ספורט שאושרו על ידי משרד הבריאות. הבדיקות כוללות: בדיקה גופנית (כולל אק"ג במנוחה) כל שנתיים, בדיקת לב במאמץ תיערך בגילאים 17, 23, 27, 32 ו-34 שנים ומגיל 35 מדי שנה. לספורטאי הפעיל רק בענף ספורט שאינו כרוך במאמץ גופני תיערך בדיקת לב במאמץ רק מגיל 35 מדי שנה. בדיקת מאמץ תיערך גם לאחר מחלה, ממצא פתולוגי או מחלת חום שהצריכה אשפוז.
חוק חדרי הכושר, סעיף 4 (1994)
חוק חדרי הכושר מחייב כל אדם המבקש להתאמן הקביעות בחדר כושר להמציא אישור רפואי המאשר כשירותו להתאמן בחדר הכושר. החוק אינו קובע את סוג הבדיקות ותדירותן ואינו מגדיר מי רשאי לתת האישור. האיגוד הקרדיולוגי ממליץ לבטל את חובת הבאת אישור מרופא וממליץ להסתפק במילוי שאלון מוכנות (טבלה מס' 2)8.
לסיכום: אנו קוראות למחוקק לעדכן את חוק הספורט ולערוך בו שינויים לאור הניסיון שהצטבר בארץ ובהתאם להמלצות החדשות המקובלות בעולם. אנו ממליצות לקופות החולים לאפשר לרופאיהן לחתום על כשירות לאימון בחדר כושר מאחר שהם מכירים את המטופלים שלהם. במידה שאינם מכירים את מטופליהם, זו תהיה ההזדמנות לבדוק אותם בהתאם להמלצות המקובלות לבדיקות סקר. במקביל, יש להרחיב את השכלת הרופאים לגבי פעילות גופנית, המרשם המומלץ, יתרונות וסיכונים.
(רשימה ביבליוגרפית מלאה שמורה במערכת)
ד"ר דליה נבות-מינצר, המחלקה לרפואת המשפחה, מחוז צפון, שירותי בריאות כללית, ד"ר נעמה קונסטנטיני, המרכז לרפואת ספורט, הדסה אופטימל והמחלקה האורטופדית, בית החולים האוניברסיטאי הדסה |