מערכת הבריאות בישראל התמודדה עם אתגרים רבים ועברה שינויים גדולים ב-60 השנים מאז קום המדינה. בשנים אלו הגיעה המערכת להישגים מרשימים מבחינת איכות השירות, רמת הטכנולוגיות הרפואיות וזמינותן, הישגים הבאים לידי ביטוי במדדי הבריאות של האוכלוסיה. במאמר זה נסקור נתונים על כמה ממדדי הבריאות המרכזיים ונתייחס לכמה מהאתגרים לעתיד העומדים בפני המערכת, בדרך לשיפור רמת הבריאות של האוכלוסיה.
תוחלת החיים
תוחלת החיים בלידה היא מדד המעריך את מספר השנים הממוצע שיחיה אדם שנולד בשנה מסוימת, בהנחה ששיעורי התמותה יישארו קבועים לאורך חייו. משנות ה- 50 עלתה תוחלת החיים בישראל ב-11 שנים בגברים וב-12 שנים בנשים. בשנת 2007 תוחלת החיים הממוצעת הייתה 78.8 בגברים ו-82.5 בנשים1.
תוחלת החיים גבוהה יותר בנשים לעומת גברים וביהודים בהשוואה לערבים. העלייה בתוחלת החיים אירעה בכל קבוצות האוכלוסיה אבל הפערים ביניהן נותרו (תרשים מס' 1). בהשוואה בינלאומית, תוחלת החיים של גברים בישראל גבוהה בהשוואה למדינות מערביות אחרות ואילו תוחלת החיים של נשים מדורגת במקום נמוך יותר (תרשימים מס' 2א', 2ב'). ניתן לייחס את השיפור בתוחלת החיים בעיקר לירידה בתמותת תינוקות ולירידה בתמותה ממחלות זיהומיות וממחלות לב וכלי דם.
תמותת תינוקות
שיעור תמותת תינוקות מוגדר כמספר הפטירות של תינוקות עד גיל שנה לכל 1,000 לידות חי והוא נחשב לאחד המדדים המשקפים בצורה אמינה ורגישה את רמת בריאות האוכלוסיה ואת רמת שירותי הבריאות בכל מדינה2.
בשנת 2006, שיעור תמותת תינוקות בישראל היה 4 ל-1,000 לידות חי3. נתון זה מציב את ישראל במקום טוב ביחס למדינות המערב. לשם השוואה, שיעורי תמותת התינוקות באיחוד האירופאי ובארצות הברית באותה
שנה היו 5.1 ו-6.7 ל1,000- לידות חי בהתאמה4. ב-30 השנים האחרונות נצפתה ירידה משמעותית ומתמדת בשיעורי תמותת תינוקות בישראל כפי שניתן לראות בתרשים מס' 3. במהלך השנים הפער בתמותת תינוקות בין יהודים לערבים הצטמצם ומגמה זו נמשכת.
סיבות מוות עיקריות בישראל
המקור לנתונים על סיבות מוות בישראל הוא טופס הודעת הפטירה, שבו חלק רפואי המפרט את סיבות המוות כפי שנרשמו על ידי הרופא שקבע את המוות. בשנת 2005, סיבת המוות העיקרית בישראל הייתה סרטן (25 אחוז מהפטירות) ובמקום השני (19.5 אחוז מהפטירות) מחלות לב לסוגיהן (כולל מחלות איסכמיות, מחלות דלקתיות, מחלות מסתמים ועוד). מתוך כלל מקרי התמותה ממחלות לב, כ-70 אחוז נגרמים על ידי מחלת לב איסכמית3.
עד לשנת 1983, מחלות לב היוו את סיבת המוות העיקרית וסרטן היווה את סיבת המוות השנייה בבני 64-0. מ-1983 חל היפוך, כך שסיבת המוות העיקרית מאז היא סרטן. תהליך דומה אבל מאוחר יותר חל בקבוצת הגיל 65 ומעלה, שבה מחלת הסרטן הפכה לסיבת המוות העיקרית לפני מחלות לב משנת 2004 ואילך. יש לציין כי בקבוצה זו הפערים בין שיעורי התמותה ממחלות לב לתמותה מסרטן קטנים יותר מאשר בקבוצת הגיל הצעירה5. שינוי המגמה בסיבות התמותה נובע בעיקר מירידה משמעותית בתמותה ממחלות לב שאירעה לאורך השנים.
סיבות המוות העיקריות בשנת 2005 היו, לפי סדר יורד בשכיחותן: סרטן, מחלות לב, מחלות כלי דם במוח, פגיעות חיצוניות, סוכרת, מחלות כליות ומחלות ריאה. בפילוח סיבות המוות לפי מין, ההבדל היחידי בין המינים בדירוג הסיבות העיקריות הוא בסיבת המוות השלישית בשכיחותה - בגברים, פגיעות חיצוניות ואילו בנשים, מחלות כלי דם במוח3.
תרשים מס' 4 מציג את התפלגות סיבות המוות העיקריות בשנים 1985 ו-2005. בהתייחסות לנתונים אלה יש לזכור שעלייה בחלק היחסי של תמותה ממחלה מסוימת יכולה לנבוע מעלייה אמיתית בשיעור התמותה ממחלה זו, מירידה בשיעורי התמותה ממחלות אחרות או משילוב של שתי הסיבות. כמו כן, שינויים בצורת הרישום של סיבות המוות ובקידודן יכולים להסביר גם הם חלק מהשינוי במגמות. כאשר בוחנים את שיעורי התמותה ממחלות לב (מספר מקרי המוות ממחלות לב מתוך כלל האוכלוסיה) נמצא כי חלה ירידה ניכרת בשיעורי התמותה בהשוואה לשנות ה-80 ולעומת זאת, חלה עלייה בשיעורי התמותה מסוכרת5.
נתוני תמותה ותחלואה מסרטן
בשנת 2005 נפטרו 9,540 בני אדם מסרטן בישראל. חמשת אתרי סוגי הסרטן המובילים בתמותה היו בגברים: ריאה, מעי גס, ערמונית, לבלב וקיבה, ואילו אצל הנשים: שד, מעי גס, ריאה, לבלב ושחלה. שיעור התמותה המתוקנן לגיל בכלל אתרי הסרטן היה גבוה פי 1.3 בגברים מאשר בנשים (135.08 ו104.15 ל -100,000- בהתאמה) ופי 1.07 ביהודים מאשר בערבים (116.86 ו108.72- ל100,000- בהתאמה)6.
בשנת 2006, חמשת אתרי הסרטן המובילים בהיארעות בגברים היו: ערמונית, מעי גס, שלפוחית שתן, ריאה ולימפומה שאינה הודג'קין ובנשים: שד, מעי גס, רחם, לימפומה שאינה הודג'קין וריאה7.
נתונים על שיעורי התמותה מסרטן מראים כי בתחילת שנות ה-90 נצפתה עלייה בשיעורים. משנת 1995 ועד שנת 2005 נמדדה ירידה של 14.1 אחוז בשיעורי התמותה מסרטן בכלל האוכלוסיה בישראל. השיעורים ירדו בקרב נשים יותר מאשר בגברים (ב16.3- אחוז וב11.6- אחוז בהתאמה)6.
את הירידה ניתן להסביר בין השאר על ידי עלייה בשיעור הגילוי המוקדם של כמה מסוגי הסרטן השכיחים כגון סרטן השד וסרטן המעי ושיפור בטיפול. במקביל לירידה בתמותה מסרטן שד, נצפתה החל משנת 1997 (התקופה שבה החלה תכנית הסיקור הלאומית) עלייה תלולה בשיעור ההיארעות של סרטן שד ממוקד7.
קיימים הבדלים במגמות היארעות סרטן בין האוכלוסיה היהודית והערבית בשנים 2006-1990. באוכלוסיה היהודית, שיעורי התחלואה בכלל המחלות הממאירות עלו בצורה מתונה מתחילת שנות ה-90 ובמהלכן נותרו יציבים.
משנת 2002 נצפתה מגמת ירידה עקבית בתחלואה בסך המחלות הממאירות בנשים. בגברים, העלייה בתחלואה נמשכה עד שנת 2004 שבה חל שינוי במגמה7. הירידה בשיעורי התחלואה נובעת בעיקר מירידה בסרטן השד בנשים, ירידה בסרטן המעי בשני המינים וירידה בסרטן הגרון והריאה בגברים. באוכלוסיה הערבית נמשכה העלייה בשיעורי התחלואה לאורך כל התקופה. שינויים שעברו על החברה הערבית, כגון ירידה במספר לידות, שינוי הרגלי תזונה וכו', יכולים לתרום למגמות אלו.
בשנת 2006 חמשת אתרי הסרטן המובילים בהיארעות בגברים היו: ערמונית, מעי גס, שלפוחית שתן, ריאה ולימפומה שאינה הודג'קין, ובנשים: שד, מעי גס, רחם, לימפומה שאינה הודג'קין וריאה7.
בהשוואה לארצות הברית, שיעורי ההיארעות והתמותה המתוקננים לגיל של כלל אתרי הסרטן בישראל בשנים 2005-1995 נמוכים מהשיעורים בארצות הברית בקרב גברים ונשים כאחד (אם כי בנשים, שיעורי התמותה קרובים מאוד זה לזה). בשנים אלו, בישראל ובארצות הברית נצפתה ירידה בשיעורי התמותה בשני המינים. באשר להיארעות, בתחילת התקופה השיעורים היו יציבים יחסית ומתחילת שנות ה-2000 יש מגמת ירידה בהיארעות בארצות הברית בשני המינים ואילו בישראל נצפתה ירידה בנשים בלבד.ת
תמותה ותחלואה ממחלות לב
ב-25 השנים האחרונות חלה ירידה עקבית בתמותה ממחלות לב בישראל בקרב שני המינים, במקביל למגמה הנצפית בכל העולם המערבי5 (תרשים מס' 5). הירידה בתמותה ממחלות לב משקפת בעיקר ירידה בתמותה ממחלות לב איסכמיות (המהוות את מרבית המקרים) ונובעת קרוב לוודאי משילוב של שיפור בטיפול הרפואי והכנסה לשימוש של טכנולוגיות רפואיות חדשות בד בבד עם שיפור באורחות חיים של האוכלוסיה, כולל הפחתה בעישון ועלייה בפעילות הגופנית. כ-50 אחוז מהירידה בתמותה ממחלות לב איסכמיות בארצות הברית בשנים 2000-1980 יוחסה לשיפור בטיפול הרפואי ושאר 50 אחוז יוחסו להפחתה של גורמי סיכון8. נתונים על תרומת הטיפול התרופתי קיימים בחלקם גם בישראל.
האגודה לקרדיולוגיה בשיתוף עם העמותה למנע התקפי לב והמרכז הלאומי לבקרת מחלות מפרסמים מאז שנת 2000 נתונים מתוך סקר ACSIS שנערך אחת לשנתיים בכל היחידות הקרדיולוגיות והיחידות לטיפול נמרץ לב בארץ על חולים עם תסמונות כליליות חריפות. נתונים אלה מראים שמאז שנת 2000 חלה ירידה מתמדת בתמותה במשך שבוע, חודש ושנה לאחר האירוע (טבלה מס' 1). במקביל, חלה עלייה באחוז החולים המשתחררים עם המלצה לטיפול בתרופות כגון אספירין, חוסמי ACE, חוסמי בטא, קלופידרוגל ובמיוחד תרופות להורדת שומנים בדם. בשנת 2008, כ94- אחוז מהחולים השתחררו עם המלצה לטיפול בתרופות להורדת שומנים בדם לעומת 50 אחוז בלבד בשנת 92000.
מחלות כרוניות אחרות
למרבית המחלות הכרוניות אין רשם לאומי ולכן המידע על הימצאותן מגיע מסקרי בריאות לאומיים שמתבססים על דיווח עצמי של המרואיינים, על כל המגבלות שבו. מקור נוסף למידע בשנים האחרונות הוא התכנית הלאומית למדדי איכות בקהילה שמטרתה לבצע הערכה מתמשכת של איכות הטיפול בקהילה על ידי מערכת מדדים אחידה. התכנית עושה שימוש בבסיסי הנתונים של כל קופות החולים על כלל האוכלוסיה ובכך מבטלת למעשה את טעות הדגימה. יתרון נוסף הוא שהמידע שאוב מתיקים רפואיים. אולם, גם מידע זה לא נקי לחלוטין מסיווג שגוי בשל פערים בתיעוד ובקידוד. כך לדוגמה בסוכרת, מדד התחלואה אינו כולל חולים המטופלים בדיאטה בלבד. כיום, מספקת התכנית נתוני תחלואה על סוכרת המטופלת תרופתית ועל אסתמה מתמשכת (הגדרת המדד: חולים הרוכשים תרופות נגד אסתמה במשך לפחות ארבעה חודשים שונים בשנה)10.
בטבלה מס' 2 מובאים נתונים (משוקללים לגיל ולמין) על אחוז האנשים שדיווחו שאובחנו על ידי רופא במספר מחלות כרוניות שכיחות, מתוך סקר בריאות לאומי (INHIS) שנערך במרכז הלאומי לבקרת מחלות בשנים 2008-2007 באוכלוסיה הבוגרת בישראל (בני 21 ומעלה) וכלל כ7,400- מרואיינים11. לפי נתוני תכנית מדדי האיכות, הימצאות סוכרת המטופלת תרופתית בבני 18 ומעלה היתה 6.1 אחוזים בשנת 2006 ו6.4- אחוזים בשנת 2007. שכיחות אסתמה מתמשכת היתה 1.09 אחוז בכלל האוכלוסיה עד גיל 56 ו1.15- אחוז בבני 56-18.
התנהגויות בריאות
בעשורים האחרונים הולך ומצטבר מידע לגבי ההשפעה שיש לאורחות חיים על הבריאות. עישון נחשב זה מכבר כגורם הסיכון המשמעותי ביותר שניתן למניעה. כ-450 אלף איש מתים בארצות הברית מדי שנה כתוצאה מנזקי עישון12. השמנה והעדר פעילות גופנית תורמות אף הן למגוון מחלות וביניהן: לחץ דם, סוכרת, מחלות לב ועוד. האוכלוסיה בישראל מתאפיינת בשיעור לא מבוטל של מעשנים ובשיעור גבוה של אנשים הסובלים מהשמנת יתר (אינדקס מסת גוף 30 ומעלה) שאינם עושים פעילות גופנית.
עישון - בשנת 2008, אחוז המעשנים בכלל האוכלוסיה בישראל היה 24.2 אחוז. שיעור העישון גבוה יותר בגברים מאשר בנשים. שיעור העישון גבוה במיוחד בקרב גברים ערבים ואילו בנשים, המגמה הפוכה ושיעור העישון גבוה פי ארבעה ביהודיות לעומת ערביות. משנות ה80- ועד שנת 2008 ירדו שיעורי העישון בישראל ברב קבוצות האוכלוסיה (תרשים מס' 6). עם זאת, תופעת העישון מהווה בעיה בריאותית משמעותית שיש להיאבק בה, בין השאר על ידי חקיקה, אכיפה, העלאת הידע והמודעות ועוד
השמנה - מגיפת ההשמנה המאפיינת את העולם המערבי לא פסחה גם על ישראל. בסקר הבריאות הלאומי שהתבצע בשנים 2008-2007 במרכז הלאומי לבקרת מחלות נאספו נתונים על משקל וגובה לפי דיווח עצמי11. שיעורי ההשמנה המדווחים היו 14.4 אחוז בגברים יהודים, 14.0 אחוז בנשים יהודיות, 18.6 אחוז בגברים ערבים ו-19.5 אחוז בנשים ערביות. שיעורי ההשמנה הגבוהים בנשים ערביות הם אחד הגורמים להימצאות גבוהה של סוכרת בקבוצה זו.
פעילות גופנית - פעילות גופנית סדירה ידועה כגורם חשוב מאוד במניעת מחלות כרוניות רבות ובקידום בריאות גופנית ונפשית. לפי נתוני סקר הבריאות שהתבצע במרכז לבקרת מחלות ב2008-2007- נמצא כי רק 35.7 אחוז מכלל הגברים ו-30.3 אחוז מכלל הנשים ביצעו פעילות גופנית סדירה (שלוש פעמים בשבוע או יותר במשך 20 דקות לפחות)11. שיפור מצב זה הוא אחד היעדים שהציב משרד הבריאות למען קידום בריאות האוכלוסיה בישראל.
לסיכום, מערכת הבריאות התמודדה בהצלחה עם הקשיים של קליטת עלייה המונית וטיפול באוכלוסיה מגוונת מבחינת צורכי הבריאות, בתנאים של משאבים מוגבלים והביאה לשיפור במדדי בריאות נבחרים כמו עלייה בתוחלת החיים, ירידה בתמותת תינוקות וירידה בתמותה ממחלות כרוניות. אוכלוסיית ישראל נהנית מרמה גבוהה של בריאות ושירותי בריאות המציבים אותה במקום טוב ביחס למדינות המערביות.
אחד האתגרים המרכזיים הניצבים כיום בפני מערכת הבריאות הוא הגדלת השוויוניות וצמצום הפערים בתוצאים בין קבוצות האוכלוסיה. בנוסף, יש מקום להשקיע מאמצים בקידום בריאות ועידוד אורחות חיים בריאים, בשאיפה להפחית את הימצאות גורמי הסיכון תלויי ההתנהגות בכלל האוכלוסיה החל מגיל צעיר ובכך להביא למניעת מחלות ולשיפור נוסף בתוחלת החיים ובאיכותם.
ד"ר ענבר צוקר, אניקה יפרח, פרופ' תמי שוחט, המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות