מטרת מאמר זה היא להביא לידיעת הרופאים שאינם עוסקים בגנטיקה רפואית את אפשרויות הטיפול במחלות גנטיות שונות ולתאר התערבויות טיפוליות עתידיות.
כאשר מתארים טיפול במחלות גנטיות, עלינו להביא בחשבון מספר שאלות. הראשונה, האם הטיפול מביא לשיפור במצבו של החולה? השנייה, האם טיפול זה מביא להחזרת הגוף למצב הפיזיולוגי הראוי? והשלישית, האם הטיפול מביא לריפוי המחלה? במידה שהמטרה היחידה העומדת מול עינינו היא ריפוי המחלה, קיימות במחלות מסוימות כמה אפשרויות ריפוי, כגון: השתלת מח עצם (בשלב מוקדם של המחלה), השתלת תאי אב (Stem Cell Therapy) וטיפול בהנדסה גנטית (Gene Therapy). כל שאר הטיפולים אינם מביאים לריפוי המחלה אלא מטפלים במחלה ברמת המטבוליט העודף או האנזים החסר ומביאים לשיפור הביטויים הקליניים של המחלה (הפנוטיפ שלה). טיפולים אלה יש לתת למטופל למשך כל חייו2,1.
טיפול אנזימתי חליפי (Enzyme Replacement Therapy)
בעשור האחרון, הטיפול האנזימתי9-3 במחלות אגירה ליזוזומליות הפך לזמין לחולים והתאפשר כתוצאה מהבנה מעמיקה של תהליכי הפתוגנזה שהובילו למחלות אלו. החיסרון העיקרי של הטיפול האנזימתי החליפי הוא מחירו, מה שגורם לזמינות נמוכה במדינות רבות.
דוגמה לטיפול מוצלח כזה הוא טיפול במחלת גושה (Gaucher Disease). ב-12 השנים האחרונות, יותר מ-3,500 חולים במחלה זו טופלו על ידי מתן תוך ורידי קבוע של האנזים ההומני המטוהר ביתא גלוקוצרברוזידאז (Glucocerebrosidase β). גישת טיפול זו הוכיחה את עצמה גם כיעילה וגם כבטוחה בטיפול במחלת גושה ללא ביטוי נוירולוגי (Non Neuropathic Gaucher Diseas) בעולם כולו. טיפול אנזימתי חליפי יעיל ידוע גם ביחס למחלת פברי (Fabry's Disease), במחלת אגירת גליקוגן מסוג II Glycogen Storage Disease) TYPE II) ובמוקופוליסכרידוזיס מסוג .I, VI (Mucopolysaccharidosis TYPE I+VI)
מחלת גושה (Gaucher Disease) - מחלת גושה נחשבת למחלה הנפוצה ביותר בקרב יהודים ממוצא אשכנזי10.
זוהי מחלה עם הורשה אוטוזומלית רצסיבית ושיעור הנשאים באשכנזים עומד על כ-1:17. במחלה זו קיימת אגירה של גלוקוצרברוזיד בליזוזום של מקרופאגים. האיברים המושפעים במחלה זו הם בעיקר הכבד, הטחול, מוח העצם והריאות. יש שלושה תת סוגים למחלה זו. מחלת גושה מסוג I היא המחלה הנפוצה ביותר ביהודים אשכנזים, ידועה גם כמחלת גושה של מבוגרים שאינה פוגעת במוח. האבחנה הביוכימית של מחלה זו נקבעת על ידי הוכחת חסר בתפקוד האנזים ביתא גלוקוצרברוזידאז בתאי דם לבנים בדם היקפי. החולים לוקים לרוב במחלה קלה ומאובחנים בשנות ה-30-20 לחייהם. מחלות גושה מסוג II ו-III מערבות את המוח בדרגות חומרה שונות.
מחלת גושה הייתה מחלת האגירה הליזוזומלית הראשונה שבה טיפלו בטיפול אנזימתי חליפי. מאמר שפורסם לפני כשנה תיאר טיפול בכ-1,028 חולים בעולם שסובלים ממחלת גושה מסוג I4. להערכת הצלחת הטיפול מתבצע מעקב קליני אחרי ערכי המוגלובין וטסיות, נפח כבד וטחול והופעה של כאבי עצמות. החולים מגיבים לרוב בצורה טובה לטיפול אנזימתי חליפי ללא קשר לחומרת המחלה לפני תחילת הטיפול. בחולים שסבלו מאנמיה לפני תחילת הטיפול, רמות ההמוגלובין חוזרות לערכי הנורמה בתוך שישה חודשים עד 12 חודשים. הגדלת הכבד מופחתת ב-40-30 אחוז והגדלת הטחול בכ-60-50 אחוז לאחר שישה חודשי טיפול בלבד. כאבי עצמות נעלמים בכ-50 אחוז מהחולים. אוסטיאופניה ואוסטיאופורוזיס נעלמות בצורה חלקית בילדים, לרוב לאחר שנתיים. המינון המומלץ לטיפול הוא 60-30 יחידות/ק"ג משקל גוף לחודש במתן תוך ורידי אחת לשבועיים ויש להמשיכו לאורך כל חיי המטופל5. המגבלה היחידה בטיפול זה היא מחירו היקר.
קיים ויכוח בספרות בנוגע לטיפול אנזימתי חליפי במחלת גושה מסוג II ו-III כיוון שהאנזים אינו חוצה בצורה יעילה את המחסום של דם-מוח (Blood Brain Barrier).
סינדרום על שם הרלר, Hurler Syndrome (Mucopolysaccharidosis TYPE I) - סינדרום זה, המועבר בצורת הורשה אוטוזומלית רצסיבית, מאופיין קלינית על ידי שילוב של פיגור שכלי, תווי פנים גסים, מעורבות פרקים, הגדלת כבד וטחול והרניות. הילדים הפגועים נולדים תקינים ומפתחים את הסימפטומים בשנות חייהם הראשונות. גיל האבחנה הממוצע הוא שנתיים. ילדים לא מטופלים נפטרים בגיל ממוצע של שש שנים11. במחלה זו קיימת הפרשה מוגברת של GAG (Glycosaminoglycan) בשתן. הימצאות GAG מרמזת על האבחנה אך אינה אבחנתית. האבחנה הביוכימית של המחלה נעשית על ידי מדידה של רמות נמוכות של פעילות האנזים α-L-iduronidase בתאי דם לבנים, בפלזמה או בתאי עור.
סינדרום הרלר דורש טיפול אנזימתי ארוך טווח עם האנזים α-L-iduronidase לצורך שיפור בממצאים הלא נוירולוגיים של המחלה. המינון המומלץ לטיפול הוא 100 יחידות לק"ג לשבוע במתן תוך ורידי בגילאי חמש שנים עד 65 שנה. יש הפחתה משמעותית בגודלם של הכבד והטחול בחולים המטופלים וקיימת ירידה של כ-70 אחוז ברמות GAG המופרשות בשתן תחת הטיפול. כמו כן, קיים שיפור קליני משמעותי בטווח הנעת המפרקים, בנוכחות של דום נשימה בשינה וברמות התפקוד הכולל של החולים9.
מחלה ע"ש Maroteux Lamy (Mucopolysaccharidosis TYPE VI) - מחלת אגירה ליזוזומלית המועברת בהורשה אוטוזומלית רצסיבית. במחלה זו סובלים המטופלים מקומה נמוכה, תווי פנים אופייניים, הגדלת כבד וטחול, מעורבות מפרקים, עיניים ולב. האינטילגנציה בחולים הסובלים ממחלה זו היא לרוב תקינה.
המינון המומלץ לטיפול באנזים Aryl-Sulphatase B הוא 1 מ"ג לק"ג. מינון זה גורם לשיפור קליני וביוכימי ללא תופעות לוואי12.
מחלת Fabry - במחלה זו נפגע האנזים α-galactosidase) α-Gal). הדבר גורם לאגירה של גלובוטריאוזילצרמיד (Globotriaosylceramide) בליזוזומים של תאי אנדותל. מדובר במחלה המועברת בתאחיזה לכרומוזום ה-X ולפיכך מתבטאת קלינית בעיקר בגברים. ביטוייה הקליניים של המחלה הם נגעים אופייניים בעור (Angiokeratomas), הזעה מופחתת ומעורבות עינית. לאור הפגיעה באנדותל, החולים יפתחו אי ספיקת כליות, התקפי לב ואירועי שבץ מוחי בגיל צעיר.
מחלת Fabry היא דוגמה נוספת למחלה ליזוזומלית שקיים לה כיום טיפול אנזימתי חליפי. מדובר במתן של האנזים α-galactosidase A+B. המינון המומלץ הוא 1 מ"ג לק"ג ו-0.2 מ"ג לק"ג, בהתאמה. הטיפול ניתן אחת לשבועיים במתן תוך ורידי לחולים בגילאי 65-15 שנה. התוצאה היא הפחתה ניכרת בכאבים והיפוך תגובה צרברווסקולרית שאינה תקינה. הטיפול מביא להפחתה במצבורי ה-Globotriaosylceramide בגוף. לנשאיות הסובלות מתסמינים של המחלה מומלץ לקבל טיפול אנזימתי חליפי גם כן13.
(Pompe (Glycogen storage disease type II - מחלה זו היא אחת ממחלות אגירת גליקוגן מסוג II והיא מועברת בצורת הורשה אוטוזומלית רצסיבית. המחלה נגרמת עקב חוסר בפעילות האנזים (Glucosidase-Acid Alpha) GAA. התמונה הקלינית מופיעה לרוב בגיל הינקות וכוללת היפוטוניה, חולשת שרירים כללית, הגדלת הלב וקרדיומיופטיה, קשיים בהאכלה ו-(FTT (Failure To Thrive, קשיים בנשימה ואיבוד שמיעה. ללא טיפול, מחלה זו גורמת למוות בתוך שנה. לפני כשנתיים אושר על ידי ה-FDA טיפול אנזימתי חליפי למחלה זו הניתן במתן תוך ורידי של 40-20 מ"ג לק"ג למנה אחת לשבועיים.
מחקרים קליניים רבים הוכיחו כי באמצעות הטיפול האנזימתי החליפי קיימת הפחתה בהגדלת הלב, שיפור בתפקוד שריר הלב ושרירי השלד ועלייה בהישרדות המטופלים14. בחולים שבהם הוחל טיפול אנזימתי חליפי לפני גיל חצי שנה ולפני הצורך בהנשמה מלאכותית, נמצא שיפור בהישרדות, במספר שנות חיים ללא צורך בהנשמה, הקטנה בגודל הלב ועלייה ביכולות המוטוריות הנרכשות אצל הילדים.
סינדרום הנטר Hunter Syndrome (MucoPoly Sacharidosis Type II) ו-Niemann Pick Disease הן מחלות נוספות שבהן הטיפול האנזימתי נמצא בשלבי מחקר.
טיפול אנזימתי מושרה Enzyme Enhancement Therapy
הכוונה בטיפול אנזימתי מושרה היא להגביר את התפקוד השארי של האנזים הבעייתי במחלה, אם על ידי שיפור קיפולו של החלבון או הפיכת החלבון ליציב יותר על ידי שימוש במולקולות קטנות, צ'פרונים (chaparons). ייתכן שטיפול בטכניקה זו אף יאפשר את הטיפול במחלות ליזוזומליות המשפיעות על המוח, כיוון שהצ'פרונים חודרים את המחסום של דם-מוח (Blood Brain Barier). טיפול זה נמצא בשלבי מחקר לטיפול במחלת Fabry ובמחלת גושה8.
Substrate Reduction Therapy
לטיפול במחלת גושה פותחה תרופה המפחיתה את ייצורו של החומר שנאגר בגוף החולה. התרופה Miglustat היא אנלוג סוכרי המעכב בצורה תחרותית את האנזים Glucosyl ceramide synthetase ומפחית את כמות הגלוקוצרברוזידאז וכתוצאה מכך משפר את התופעות הקליניות במחלה זו. תרופה זו יצאה משימוש עקב תופעות לוואי של שלשולים קשים ונוירופתיה. כעת מצויה בפיתוח תרופה הפועלת במנגנון דומה אך היא אנלוג של הצרמיד עם תופעות לוואי קלות הידועות עד כה.
השתלה
השתלת תאי אב (Hemopoietic Stem Cell Transplantation) - השתלה היא הטכניקה היעילה ביותר לטיפול במחלות גנטיות19-15. השתל יכול להיות מקור לחלבון החסר במחלה או להחליף את האיבר שנפגע במחלה. כאשר הרקמה המושתלת מהווה מקור לחלבון חסר, חשוב שהחלבון החסר יוכל להגיע לרקמה שבה הוא מתפקד בצורה הנורמלית. טיפול בהשתלה יכול להוות פתרון למחלות אגירה כגון MPS I, VI, VII ומחלות נוספות כגון מחלת גושה, מחלת Niemann Pick Type B ואחרות.
השתלת מח עצם (Bone Marrow Transplantation) - הדוגמה הקלאסית לביצוע השתלת מח עצם למחלות גנטיות היא β טלסמיה19. קיימות הצלחות קליניות גם בהשתלת מח עצם לחולים במחלות MPS (Mucopolysaccharidosis). קיימים יותר מ-300 חולים הסובלים ממחלת Hurler שטופלו על ידי השתלת מח עצם ברחבי העולם15. בחולים שעברו השתלה מוצלחת קיים שיפור בתווי הפנים האופייניים וקיימת היעלמות של המחלה בריאות, בכבד ובטחול. הנזק המוחי שנגרם טרום ההשתלה אינו הפיך אך נמנע ניוון פסיכומוטורי נוסף.
השתלת איברים (Organ Transplantation) - השתלת כבד ידועה כטיפול במחלת טירוזינמיה, מחלות אגירת גליקוגן, בחסר של 1α אנטי טרפסין, בחסר של OTC (Ornithine Transcarbamylase Deficiency) ובהיפרכולסטרולמיה משפחתית. הטיפול יעיל במיוחד כאשר ההשתלה מתבצעת מוקדם ככל שניתן. נדיר שממצאים נוירולוגיים ושלדיים שהופיעו טרם השתלה ייעלמו.
השתלת דם טבורי (Cord Blood Transplantation) קיימת אופציה טיפולית נוספת והיא השתלה של תאים בוגרים שמקורם בתאים אמבריונלים או תאי חבל הטבור העוברי. קיימים יתרונות מרובים לשיטה זו, כגון סבילות יחסית גבוהה לתאים שאינם מתאימים מבחינה אימונולוגית, סכנה מופחתת לתופעת התקפת השתל את המאחסן (Graft Vs. Host Disease) וזמינות גבוהה יחסית של הדם הטבורי. השתלות אלו בוצעו ביותר מ-2,000 חולים עם מחלות ממאירות ושאינן ממאירות עד כה.
השתלת תאי אב עובריים (Embrionic Stem Cell Transplantation)18 - המחקר בתאי אב הביא לשינוי מהפכני במחקר הגנטי. תאי אב הם תאים בעלי יכולת חידוש עצמי שיכולים להתרבות ולייצר שורות תאים שונות ולהמשיך להתרבות במהלך כל חייהם. תאי אב עובריים יכולים להתפתח לאורגניזם כולו או להתרבות לשורת תאים ספציפית, לטובת מחקר או ריפוי מחלה. הטיפול בתאי אב עובריים מהווה מקור לתאים אוטולוגיים (בעלי מידע אימונולוגי זהה לזה של החולה) ולכן הסיכון לדחייה חיסונית, או הצורך במתן טיפול מדכא חיסון, לא קיים. ניתן לחזור על טיפול זה לפי הצורך. הפוטנציאל הטיפולי של תאי אב מבוגרים (Adult Stem Cells) נמוך בהרבה מזה של תאי אב עובריים (Embrionic Stem Cell).
טיפול בהנדסה גנטית Gene Therapy)2) - הטיפול בהנדסה גנטית עבר שינויים רבים בשנים האחרונות מבחינות רבות. מספר המחלות המועמדות לטיפול בטכניקה זו התרבה וכיום מטופלים בשיטה זו גם מחלות שאינן חדגניות (Single Gene Disorder) כגון סרטן, AIDS וטרשת עורקים. תחום נוסף שבו נוספו טכניקות טיפול הוא תחום הוקטורים, אמצעי ההעברה של הטיפול הגנטי. אם בעבר היה מדובר על רטרווירוסים בלבד, הרי כיום נוספו שיטות טיפול באמצעות וירוסים נוספים כגון אדנווירוס, וירוסים דמויי אדנו וירוס (AAV (Adeno Associated Virus, וירוס ההרפס ואחרים. כמו כן נוספו טכניקות נוספות, כולל שימוש בוקטורים שאינם וירוסים, כגון ליפוזומים, וצמד חלבון-דנ"א (DNA-Protein conjugate).
הטיפול בהנדסה גנטית הוכיח את יעילותו עד כה בשתי מחלות עיקריות. האחת היא מחלה שבה קיים חסר של האנזים דה-אמינידאז (ADA Deficiency), מחלה שהיא אחת מסל המחלות הכלולות בשם SCID (Severe Combined Immune Deficiency). המחלה השנייה היא היפרכולסטרולמיה משפחתית, שבה הפגם הוא בחלבון שמהווה את הקולטן ל-(LDL (Low Density Lipoprotein. מחקרים קליניים אושרו לבחינת יעילותם של הטיפולים בהנדסה גנטית להמופיליה, ממאירויות רבות, AIDS, ציסטיק פיברוזיס (CF), מחלת גושה, מחלת דושן (Duchenne Muscular Dystrophy) ואחרות.
טיפול תמיכתי - טיפול תרופתי וטיפול הורמונלי במחלות גנטיות
מתן של ביפוספונטים26-20 ב-OI (Osteogenic Imperfecta) - OI היא מחלה המורשת בתורשה אוטוזומלית דומיננטית. זוהי מחלה הפוגעת ברקמת החיבור בגוף וביטוייה הם סקלרה כחולה, הפרעות בהתפתחות השיניים, שברים מרובים ועיוותים במבנה הגפיים והחוליות. ההבנה כי במחלה זו יש ספיגת עצם מוגברת הובילה לטיפול בתרופות מקבוצת הביפוספונטים המעכבות את הרס העצם. פמידרונט היא אנלוג של פירופוספט ומעכבת בצורה יעילה את פעילות האוסטאוקלסטים. טיפול בפמידרונט הוכח כיעיל בהעלאת צפיפות העצם, הפחתת שכיחות השברים ושיפור המצב התפקודי של חולים הסובלים ממחלה זו25. הטיפול ניתן במתן תוך ורידי במינון של 1 מ"ג לק"ג במשך שלושה ימים, אחת לארבעה חודשים. לאחרונה דווח כי טיפול דומה במתן פומי יומיומי הוכח כיעיל במידה דומה גם בטיפול בילדים26.
הטיפול ב-(NTBC (Nitisinone במחלת טירוזינמיה מסוג31-271 - טירוזינמיה מסוג 1 היא מחלת כבד קטלנית שיכולה להופיע בצורה חריפה או כרונית. המחלה נגרמת עקב הצטברותו של מטבוליט רעיל בכבד ומשנית לחסר באנזים ,Fumarylacetoacetate האחרון במסלול הפירוק של הטירוזין. ניטיזינון הוא למעשה החומר NTBC (2-[2-nitro-4-(trifluoromethyl) benzoyl] cyclohexane - 1,3-dione).
זהו מעכב אנזימתי יעיל שמונע פירוקו של הטירוזין ולפיכך מונע הצטברותו של המטבוליט הרעיל. הטיפול ניתן במינון התחלתי של 1 מ"ג לק"ג אחת ליום, אך המינון נקבע בצורה אישית לכל מטופל על פי רמת התרופה בדם. במקביל לטיפול זה יש להקפיד על דיאטה דלת טירוזין ופנילאלנין.
מאז המחקר הראשון בטיפול עם NTBC בשנת 1991, טופלו בדרך זו כבר יותר מ-220 חולים במחלה ומהלך מחלתם השתנה בצורה דרמטית. רק עשרה אחוזים מהחולים לא הגיבו לטיפול זה וקיימת ירידה בשכיחות ההופעה של סרטן הכבד בחולים אלה. אצל 101 חולים טיפול זה החל לפני גיל שנתיים. לאחרונה הועלו חששות כי בחולים המטופלים בצורה ממושכת ב-NTBC מופיעות עכירויות בעדשה משנית לעלייה ברמות הטירוזין בדם ובעין והיענות ירודה לדיאטה מגבילה.
במידה שהטיפול נכשל או שהוחל מאוחר לאחר נוכחות של כשל כבדי מתקדם, הטיפול המוצע הוא השתלת כבד. טיפול זה מוצע גם לחולים המאובחנים כסובלים משינויים ממאירים בכבד.
טיפול בהורמון גדילה - הורמון גדילה נמצא יעיל בטיפול במספר מחלות גנטיות, כגון תסמונת טרנר ותסמונת פרדר ווילי. נעשו נסיונות לטיפול גם בהיפוכונדרופלסיה, אכונדרופלזיה, תסמונת נונאן, תסמונת סקל ותסמונת ראסל-סילבר. בתסמונת טרנר נצפתה עלייה בגובה של עד עשרה ס"מ. בצורה מיטבית, יש להתחיל את הטיפול בגיל ארבע שנים במינונים הגבוהים מהמקובל (יחידה אחת לק"ג לשבוע)32.
מחקר שפורסם לאחרונה על 25 חולים הסובלים מתסמונת נונאן, לפני גיל ההתבגרות, הדגים עלייה של כעשרה ס"מ בממוצע בגובה הסופי של המטופלים לאחר טיפול של כשנתיים. ילדים אלה הצליחו להגיע לגובה המטרה שלהם על פי גובה הוריהם33.
טיפול קצר טווח בהורמון גדילה נמצא יעיל בטיפול בחולים הסובלים מהיפוכונדרופלסיה להעלאת קצב הגדילה, אך לא ברור האם יש השפעה על הגובה הסופי34. מחקר שפורסם לאחרונה על 35 ילדים שסבלו מאכונדרופלסיה הדגים עלייה משמעותית של כשישה ס"מ עד שמונה ס"מ בגובה המטופלים לאחר חמש שנים, ללא תופעות לוואי חמורות35.
טיפול בהפעלה של המוגלובין עוברי (HbF) - במחלות טלסמיה אינטרמידיה ו-Sickle Cell Disease קיימת המוליזה. נוכחות מוגברת של ההמוגלובין העוברי (HbF) מפחיתה את ההמוליזה בשתי מחלות אלו. המנגנון הוא מניעה של היווצרות של צברי המוגלובין פגום ולפיכך מניעת הרס הכדוריות.
הידרוקסיאוראה היא תרופה שעושה השריה (אינדוקציה) לגן של ההמוגלובין העוברי ולכן מהווה תרופה לשתי מחלות אלו. למרות המנגנון הברור, כשליש מהחולים ב-Sickle Cell Diseaseלא מגיבים לטיפול ובטלסמיה אינטרמידיה השיפור בסימפטומים של החולים אינו מוחלט36. מדובר בטיפול פומי יומיומי הניתן לתקופה של 18 חודשים עד שלוש שנים. במחקר שבו טיפלו ב-37 חולים עם טלסמיה אינטרמידיה, דווח על תגובה לטיפול ב-70 אחוז מהחולים וכ-50 אחוז מהם לא נזקקו למנות דם בהיותם תחת הטיפול37. התגובה הייתה לרוב בתוך חודש מתחילת הטיפול.
לסיכום, בעשור האחרון, מאז השלמתו של פרויקט הגנום האנושי, ניתן לראות ההתקדמות מרחיקת לכת בהבנת המנגנונים והפתופיזיולוגיה של המחלות הגנטיות השונות ובתחום טכניקות האבחון הגנטי. קיימות מספר מחלות שלהן טיפול גנטי המביא לשיפור בסימפטומים ואף לריפויין, אך למרות ההתקדמות הרבה, שיטות הטיפול במחלות הגנטיות נמצאות עדיין בחיתוליהן.
הטיפול הגנטי בסרטן
הטיפול הגנטי בסרטן נראה מבטיח וככל הנראה יצליח אף למנוע תמותה ממחלות סרטניות בעתיד. יש שלוש טכניקות עיקריות בטיפול הגנטי במחלת הסרטן: הראשונה, אימונותרפיה (Immunotherapy), טכניקה שעושה שימוש בתאים ששונו גנטית בעזרת חלקיקי וירוסים בכדי לעורר את תאי מערכת החיסון של המטופל, שיתקיפו את הגידול הסרטני. לאחרונה בוצעו מספר מחקרים קליניים בשיטה זו, שהדגימו תוצאות מעודדות בטיפול במגוון רחב של סוגי סרטן, לרבות סרטן הריאה, סרטן הלבלב, סרטן הערמונית ומלנומה.
השיטה השנייה היא וירותרפיה אונקוליטית (Oncolytic Virotherapy) העושה שימוש בחלקיקי וירוסים שמשכפלים את עצמם בצורה ייעודית בתאי הסרטן וגורמים למות התא הסרטני. היתרון של שיטה זו הוא ביכולתה לטפל גם במחלה גרורתית. כיום, שיטה זו מצויה במחקרים בשלב I (Phase I trials). השיטה השלישית לטיפול גנטי בסרטן קרויה העברת גנים (Gene Transfer). זוהי שיטה חדשה שבה מועבר גן חדש לתאי הסרטן או לתאים הסובבים אותו, הגורם למות תאי הסרטן בצורה ייעודית או להאטה בקצב ההכפלה של התא הסרטני. בשיטה זו ניתן להעביר מספר רב של גנים לתוך הגידול הסרטני. כיום מבוצעים מחקרים רבים העושים שימוש בטכניקה זו עם תוצאות מבטיחות.
ככל שהמחקר על שיטות הטיפול הגנטי בסרטן יהפוך לקליני יותר, ניתן יהיה לעשות שימוש בשיטות אלו בשילוב עם הטיפול הנוכחי או בשילוב במספר שיטות יחדיו כדי להפוך את הסרטן למחלה ברת ריפוי39. |
הטיפול הגנטי במחלות קרדיווסקולריות
טיפול גנטי הופך להיות טיפול פוטנציאלי במגוון רחב של מחלות קרדיווסקולריות, כולל מחלת כלי הדם הכליליים Coronary Artery Disease) CAD), מחלת כלי הדם פריפריים PVD (Peripheral Vascular Disease-), כשל המעקף הוורידי (Vein Graft Failure) והיצרות תוך תומכנית חוזרת (In-Stent Restenosis).
קיימים מחקרים פרה-קליניים רבים בגנים המקודדים לגורמי גידול שונים, כגון: VEGF (Vascular Endothelial Growth Factor) ו-FGF (Fibroblast Growth Factor), שמטרתם העתידית היא טיפול במחלת כלי הדם הכליליים והפריפריים כאחד. נעשו מחקרים במודלים של בעלי חיים לבדיקת ההשפעה על גנים ייעודיים כגון VEGF ואחרים, לצורך עיכוב יצירה של אינטימה חדשה (NeoIntimal Hyperplasia) במטרה למנוע כשל של המעקף הוורידי והיצרות תוך תומכנית חוזרת. בבני אדם בוצעו ניסויי שלב I בתרופות אלו לבדיקת בטיחותן, שהדגימו שכיחות נמוכה של תופעות לוואי משמעותיות. קיים קושי בהוכחת יעילות הטיפולים בעיקר משנית לחסר בקבוצת אינבו (Placebo) במחקרים אלה. בעתיד, כדי למצוא טיפול גנטי יעיל במחלות הלב וכלי הדם, יהיה צורך במציאתו של הווקטור המתאים, בדרכי העברתו לרקמה המתאימה ומציאתם של הגנים הרלוונטיים לפי מנגנוני ההיווצרות של המחלה38. | ד"ר עידית מאיה, ד"ר חגית בריס, המכון לגנטיקה ביה"ח בילינסון פרופ' מרדכי שוחט, מנהל המכון לגנטיקה, ביה"ח בילינסון |