כשיד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה

התובעת תבעה את רופאיה בשנת 2005 בגין רשלנות רפואית שהתבטאה במעקב רפואי כושל וכמו כן באבחון וברישום מוטעה של בעיותיה הרפואית. 

 

בתחילה, אובחן כי התובעת סובלת מדלקת חריפה בדרכי הנשימה העליונות, וזאת לראשונה בשנת 1998. יום לאחר מכן נקבע כי היא סובלת גם מדלקת גרון חריפה. בבדיקה נוספת שנערכה כשבוע לאחר מכן עלו ממצאים דומים. כעבור יומיים, נבדקה על ידי רופא קופת החולים שהבחין גם בבעיות סינוסיטיס חמורות ובכאבי ראש חזקים ביותר. עוד באותו שבוע, התובעת התעלפה והובהלה לבית החולים. רופאי בית החולים אבחנו בה מפרצת (התרחבות כלי הדם במוח) ודימום מוחי.

 

 

בית המשפט המחוזי הסתמך בעיקר על גליון הקבלה לחדר המיון של בית החולים, כשקבע כי גירסתה של התובעת אמינה, קונסיסטנטית ובהירה. לטענתה, תיארה בפני רופאיה תסמינים דומים בכל ביקור, ובעיקרם, סבל מתמשך מכאבי ראש חזקים הולכים ומתגברים. בנוסף, בית המשפט אישר שהרישומים שנתבצעו על ידי הרופאים היו מעורפלים וחלקיים.

דווקא תוכן ומועדי התלונות היו סלע המחלוקת מבחינה עובדתית, אולם בגין התרשלות הרופאים ברישום, הוטתה הכף לטובתה של התובעת. עוד נקבע, כי הרופאים החסירו פרטים משמעותיים שכל רופא סביר היה מתעד באופן מלא. ממצאים אלה הגבירו את סיכויי הצלחתה של התביעה ולכן, נקבע כי התובעת התלוננה על כאבי ראש בכל אחד מהביקורים כאשר הם הוחמרו מפעם לפעם.

בית המשפט העליון הסתייג מההחלטה כי מן העובדות ניתן להסיק ישירות על כך שהתובעת התלוננה על כאבי הראש כבר בשני הביקורים הראשונים. עם זאת, הוא תמך בממצאי הערכאה הראשונה בכל הנוגע לתלונות התובעת בשני הביקורים הנוספים (השלישי והרביעי).

כזכור, בית המשפט המחוזי הדגיש שני כשלים מרכזיים: הראשון, כשל רישומי קריטי, שלו היה מתבצע היה עשוי להביא לתוצאה אחרת ובעיקר החלטות מתונות יותר של הרופאים. השני, התעלמות מנתונים שהיו אמורים להדליק נורות אזהרה, ולפיהם היה להפנות את התובעת לבדיקה נוירולוגית.

זאת ועוד, בית המשפט פסק כי קביעות הרופאים נתקבלו על בסיס עובדתי לא מספק ולקוי בחסר וכן, שהרופאים נמנעו מתחקור מעמיק של התלונות. האצבע המאשימה הופנתה בעיקר כלפי הרופא האחרון שטיפל בתובעת מבלי להסתכל בתיק או ברקורד רפואי קודם, וכן לא העמיק בבירור הפרטים.

בית המשפט המחוזי הכריע שהרופאים התרשלו בטיפול, במיוחד לאור התסמינים הברורים לכאורה של כאבי ראש חזקים והיעדר חום. את הלקחים הסיק בית המשפט מחוות דעת מומחה שהוגשה אליו, לשיטתה, גיבוש תיעוד רופאי מדויק ומלא הוא קריטי במקרים של כאבי ראש חמורים ולכן היה על הרופא לתשאל את הפציינטית באופן יזום. כמו כן, בית המשפט קיבל את דעת המומחה, לפיה היה להפנות את המערערת לבדיקה נוירולוגית, תוך שימת דגש כי ההתרשלות אינה בכך שהרופאים לא אבחנו את הדימום בעצמם.

הטענה הסטטיסטית נדחתה

הערכאה העליונה השאירה על כנה את קביעות בית המשפט המחוזי, על אף שכאב הראש שעליו התלוננה התובעת לא היה בחלקו האחורי של הראש, המאפיין מפרצת, אלא משום שהרופאים כשלו בהליך הרפואי ולא דאגו לברר אם אבחנותיהם מבוססות או שגויות. ועוד, הסיבה לנזקה של התובעת הוא משום ש"יד ימין לא יודעת מה שמאל עושה", הרי שהרופא השני לא נחשף למידע מהטיפול הראשוני, בשל הליקוי ברישום.

בנוסף, בית המשפט דחה טענות סטטיסטיות שהציגו המשיבים, לפיהן נתח משמעותי מהסובלים מדימום ממפרצת מוחית אינם מאובחנים לראשונה אצל רופא המשפחה, וכן, כי לרוב אף אלה שמובהלים בעודם חיים לבתי החולים נפטרים במהרה או מפתחים נזק נוירולוגי חמור וקבוע. בית המשפט העליון אשרר מסקנות אלו משום שלולא התרשלותם של המשיבים, הנזק היה נמנע.

יתר על כן, במקרה דנן, הממצאים העובדתיים מראים ללא צל של ספק כי כאבי הראש נובעים מדימום מוקדם מהמפרצת המוחית, שהחל ימים מספר עובר לאשפוז בבית החולים. על כן, בכדי למנוע את הנזק, מוטלת החובה על רופא המשפחה להפנות את הפציינט לבדיקות נוספות שעשויות להעלות גילוי מוקדם.

בית המשפט העליון חייב את המשיבים בתשלום פיצויים בסך 2,650,222 שקל. 

(ע"א 10302/05)