אלרגיה לנוזל הזרע

אלרגיה לנוזל הזרע (אנ"ז) תוארה לראשונה לפני כ-50 שנה על ידי רופא נשים הולנדי ומאז תוארו בספרות האנגלית כ-80 מקרים נוספים. קרוב לוודאי שהתופעה שכיחה בהרבה אך אין מספיק מודעות לקיומה גם בקרב הנשים הסובלות וגם בקרב הרופאים המטפלים בהן. לעתים, קורה שאישה עם אנ"ז מופנית קודם לפסיכיאטר, לאחר מכן לרופא נשים ורק לבסוף מגיעה לאלרגולוג.

רקמת הנרתיק מכילה מקרופאגים, תאי לנגרהנס, לימפוציטים, אאוזינופילים, תאי פלזמה וגם תאי פיטום. כל אלה יחד מכילים תשתית לתגובות אימונולוגיות אפשריות.

תופעות אלרגיות ככלל נגרמות עקב היווצרותם של נוגדנים מסוג IGE כנגד חלבונים שונים אשר באים במגע עם הרקמות השונות בגוף. נוזל הזרע מורכב מסוגים רבים של חלבונים אשר מסוגלים לעתים לגרום לייצור של נוגדנים מסוג IGE ולכן, אין זה פלא שלפעמים מופיעה אלרגיה לנוזל הזרע. תוארו גם תגובות אימונולוגיות מסוג 3 ו-4, אך אלו נדירות מאוד.

תופעות קליניות

התופעות הקליניות של אנ"ז מגוונות ועלולות להופיע תוך כדי המגע המיני, חמש עד 60 דקות לאחר מכן ובעשרה אחוזים מן המקרים אף יותר משעה לאחר המגע המיני. התסמינים יכולים להימשך שעות ואף ימים. רוב הנשים סובלות מתופעות מקומיות המתבטאות בגרד, בכאבים, בדקירות ובאודם מקומי בתוך הנרתיק ולפעמים מסביב לו, אך במקרים מסוימים יכולות להופיע גם תופעות מערכתיות כמו גרד מפושט, אורטיקריה, נזלת, התעטשות, שיעול, סטרידור, קשיי נשימה, בחילות, הקאות ואף ירידה בלחץ הדם. דהיינו, תופעות של הלם אנאפילקטי. מקרי מוות לא תוארו עד היום.

60 אחוז מהנשים הסובלות היו בגילאי 30-20 אך מתוארים גם מקרים של נשים מעל גיל 50 ומתחת לגיל 20 עם תופעות של אנ"ז. בדומה לרוב התופעות האלרגיות, תיתכן החמרה עם הזמן, כך גם קיצור זמן הופעתן מרגע קיום יחסי המין. 

ב-40 אחוז מהנשים, האנ"ז הופיעה לאחר מגע מיני ראשון. לפי Halpern, הסבר אפשרי לתופעה זו הוא קיומם של נוגדנים צולבים בנוזל זרע ובחיידקים אשר גורמים לזיהומי נרתיק, ולאחר שהתפתחה כבר האנ"ז, היא תופיע בכל מגע מיני. שאר הנשים פיתחו אלרגיה לאחר שקיימו מגעים מיניים חוזרים במשך שנים ללא תגובות. תוארו נשים אשר פיתחו אלרגיה לזרע של בן זוג אחד ולא לזרע של בן זוג אחר וכן תוארו נשים שפיתחו אלרגיה לזרע של כל בני הזוג שאיתם קיימו מגע מיני.

יש לציין שתופעות של אנ"ז, אפילו מערכתיות, יכולות להופיע גם לאחר מגע עורי בלבד עם נוזל הזרע. קיים תיאור מקרה נדיר של אישה עם תופעות מערכתיות של אנ"ז אשר מעולם לא קיימה מגע מיני נרתיקי.

הגורמים להתפתחות אנ"ז

מהי הסיבה להתפתחות אנ"ז? אין עדיין תשובה לסוגיה מעניינת זו. מספר נשים פיתחו אנ"ז לאחר הריון. Bernstein, אחד החוקרים המובילים בנושא, סבור שההיעלמות הפתאומית של תאי T מדכאים לאחר הריון גורמת לתגובת יתר של היווצרות נוגדנים מסוג IGE, אך תוארו גם מקרים של הופעת אנ"ז לאחר הפסקה ארוכה של יחסי מין בשל סיבות אחרות ולכן ברור שקיימות סיבות נוספות לתופעה.

מתוך סקירתו של Shah עולה שלרוב הסובלות היה רקע אטופי אישי או משפחתי.

מספר חוקרים ניסו לזהות בצורה מדויקת יותר את החלבון אשר גורם לאנ"ז והגיעו למסקנה שקרוב לוודאי כי זהו אלרגן אשר מקורו בפרוסטטה.

לא תמיד האלרגיה היא רק לחלבוני הזרע. לפעמים, בתוך נוזל הזרע מתרכזים גם חלבונים אחרים. תוארו נשים עם אלרגיה לפניצילין ואגוזים אשר פיתחו אנ"ז רק לאחר שבני זוגם נטלו פניצילין או אכלו אגוזים. תבחיני עור עם גורמים אלה נמצאו חיוביים ולא היתה בעיה עם נוזל הזרע עצמו. לפעמים, נוזל הזרע מכיל נוגדנים מסוג IGE נגד קנדידה אלביקנס אשר יכולים לגרום לתופעות אלרגיות אצל נשים עם זיהום קנדידיאלי אשר אינו נדיר אצל נשים.

גורמים אלרגנים אחרים עלולים להגיע לנרתיק בזמן קיום יחסי מין אך הם אינם קשורים לנוזל הזרע, כמו אבקנים היכולים לגרום לתגובה אלרגית אצל אישה אטופית.

גירוי לא ספציפי של הנרתיק שיכול לחקות אנ"ז עלול להיגרם עקב שימוש בקוטלי זרע, דאודורנטים, סבונים מסוימים, מטליות לחות ואף לקים לציפורניים.

Sonex תיאר מקרה שקרה לזוג מסוים: הבעל אהב לקרוא עיתון במיטה. בת הזוג שלו היתה אלרגית לדיו של העיתון. לאחר קיום יחסי מין היא היתה מפתחת תגובה - לא לזרע אלא לדיו, אשר הגיע לנרתיק בזמן המשחק המקדים. הפסקת מנהג זה ורחיצת ידיים פתרו את הבעיה. כמו כן קיימת אבחנה מבדלת של תופעות אלרגיות ואנאפילקטיות בזמן קיום יחסי מין: אסתמה הנגרמת עקב מאמץ והתרגשות ואוריטקריה כולינרגית, אשר גם היא יכולה להיגרם עקב מאמץ והתרגשות, יכולות לחקות מצב של אנ"ז.

אבחון

מהו התהליך האבחנתי של אנ"ז? כמו תמיד ברפואה, המודעות לקיומה של תופעה פתולוגית ואנמנזה מפורטת הן המפתח לאבחנה נכונה. לרוב, נשים אלו מגיעות לאלרגולוג לאחר שנבדקו על ידי רופא נשים. במידה שלא, חייבים להפנותן לגינקולוג כדי לשלול דלקות נרתיק מסיבות אחרות.

האנמנזה, שאינה תמיד פשוטה, חייבת להתייחס לכל הנקודות אשר צוינו עד כה.

במידה שמתעורר חשד לאלרגיה לזרע, ממליצים לבני הזוג להשתמש בקונדום  (condom test). אם התסמינים נעלמים, יש סבירות גבוהה עוד יותר לאנ"ז.

השלב הבא הוא תבחין עורי עם הזרע עצמו. במידה שהוא חיובי, הדבר מאשר את האבחנה ויש לגשת לטיפול.

בעבר בוצעו גם תבחיני עור עם זרע של מספר תורמים. כיום, בעידן
ה-AIDS, לא ניתן כמובן לעשות זאת. מלבד תבחיני עור, ניתן לבצע בדיקות מעבדה לשם זיהוי נוגדנים סגוליים לזרע, כמו rast elisa וגם התמרה של לימפוציטים בתגובה לזרע, אך בדיקות אלו מורכבות בדרך כלל ואינן תורמות יותר מתבחיני העור.

לאחר שנעשתה אבחנה של אלרגיה לזרע, צריך וגם ניתן להציע טיפול.

טיפול

בדומה לאלרגיות אחרות, גם באנ"ז קיימים שלושה סוגי טיפולים: מניעה, טיפול תרופתי ואימונותרפיה.

מניעה היא הטיפול המועדף תמיד במצבים אלרגיים, באם ניתנת. במקרה של אנ"ז, הקונדום הוא אמצעי המניעה הטוב ביותר. יכולה לעתים להתעורר גם בעיה של אלרגיה ללטקס ותוארו מספר נשים עם אנ"ז וגם אלרגיה ללטקס. במקרים נדירים אלה, אפשר להשתמש בקונדומים מחומרים אחרים. ברור ששימוש בקונדום אינו מהווה פתרון מעשי כאשר האישה מעוניינת להיכנס להריון.

אפשרות טיפולית אחרת היא טיפול תרופתי. במקרים לא קשים במיוחד, אפשר לתת אנטיהיסטמיניקה חצי שעה לפני קיום יחסי המין וכן ניתן להשתמש במשחת כרומולין לפני וגם אחרי קיום יחסי המין. במקרים קשים, כאשר מתפתח הלם אנאפילקטי, צריך לטפל בו כמקובל עם אדרנלין וסטרואידים לפי הצורך. כמו כן יש לצייד את המטופלות באפיפן.

במידה שהטיפול המניעתי לא בא בחשבון והטיפול התרופתי לא עוזר, קיימת אפשרות של טיפול באימונותרפיה. Halpern היה הראשון שניסה טיפול אימונותרפי עם הזרע עצמו. אחרים ניסו טיפול זה עם פרקציות שונות של נוזל זרע, בהתאם לתגובות בתבחינים עוריים. האימונותרפיה הצליחה בשני שלישים מהמקרים. הטיפול התבצע בדומה לאימונותרפיה רגילה לאלרגנים נשאפים עם הזרקות תת עוריות, פעם עד פעמיים בשבוע. הצלחה גדולה בהרבה היתה באימונותרפיה מהירה (rush immunotherapy): המטופלות קיבלו זריקות כל חצי שעה במשך שניים או שלושה ימים ולאחר מכן גדלו מרווחי הזמן בין הזריקות. טיפולים אלה אמנם הצליחו יחסית, אך הם מסורבלים הן מבחינת הכנת החומר להזרקה והן מבחינת המטופלות, אשר חייבות להגיע למרפאה לעתים קרובות. כן קיימות בהם כל אותן הסכנות של אימונותרפיה רגילה, כולל הלם אנאפילקטי.

ב-1993 דיווח Martlof על ניסיון מוצלח של דסנסיטיזציה לנוזל הזרע בשיטה תוך נרתיקית (intravaginal desensitization). בשיטה זו לוקחים את נוזל הזרע של בן הזוג, מוהלים אותו פי עשרה, פי 100 ופי 1,000 ולאחר מכן מחדירים ריכוזים עולים של הנוזל ישירות לנרתיק. במידה שלא התפתחו תופעות אלרגיות, בני הזוג מקיימים יחסי מין מלאים במרפאה. עד כה דווחו שישה מקרים שבהם נעשה שימוש בטיפול זה ובחמישה מהם היתה הצלחה. אחד המקרים דווח על ידינו ולאחר מכן טופל זוג נוסף בשיטה זו, גם כן בהצלחה.

הבעיה בשיטה טיפולית זו היא הצורך לקיים יחסי מין שלוש פעמים בשבוע - משימה לא תמיד קלה, אם עקב אילוצים בני הזוג לא נמצאים יחד בתדירות כזאת. במקרה של הפסקה ארוכה בקיום יחסי המין, חוזרת האלרגיה ואז נזקקים שוב לטיפול. הדבר דומה להפסקת תרופה לאחר דסנסיטיזציה. גם במקרה זה יהיה צורך בטיפול מחדש. ניתן להתגבר על העדרות בן הזוג על ידי הקפאת הזרע והחדרתו בעת הצורך כדי למנוע את חזרת האלרגיה.

יש לציין כי האנ"ז אינה סיבה לעקרות. תוארו נשים אשר נכנסו להריון לאחר טיפול מוצלח הן בדסנסיטיזציה תוך נרתיקית והן ב-IVF.

לסיכום, אלרגיה לזרע היא תופעה קיימת אשר גורמת לסבל. ניתן לטפל בתופעה זו. דרושה מודעות גבוהה יותר לקיומה של התופעה, הן מצד נשים והן מצד הרופאים, אשר יפנו אותן לאלרגולוגים.

ד"ר דוד נוסם, מומחה לאלרגיה, אימונולוגיה קלינית ורפואה פנימית, שירותי בריאות כללית, מחוז חיפה וגליל מערבי, יועץ למחלות אלרגיות ואימונולוגיה קלינית, בית חולים נהריה