הקשר בין עמדות רופאים ואחיות לנטייה המינית והיחס כלפי נשים לסביות בתקופה הסב-לידתית

בעת האחרונה רווחת בארצות המערב תופעה בה שני בני זוג המצויים בזוגיות חד מינית בגלוי, יולדים ילדים ומקימים משפחות. גם בישראל תופעת ההורות בקרב אוכלוסייה זו, זוגות ויחידים, מתרחבת מאוד. מבחינה חברתית, הורות בקרב זוגות חד-מיניים מהווה "נתיב כניסה" לחברה ומאפשרת את קבלתם על ידי ההורים והמשפחה. בנוסף, בדרך זו, מתקיימת השלמת "היציאה מהארון". מבחינה אישית, הורות כוללת גם הגשמה וסיפוק, דחף ביולוגי ותשוקה ליצירת משפחה (1). הורות חד מינית בקרב נשים לסביות, מושגת לרוב מבחירה, על ידי הפריה, גם בהעדר בעיות המונעות השגת הריון באופן טבעי ולכן היא כרוכה בד"כ בהתערבות רפואית, שמתבצעת ביחידות הפוריות בבתי חולים ובמרכזי האישה בקהילה. במקומות אלה נפגשות הנשים הלסביות עם צוות סיעודי ורפואי. מפגש הצוות עם נשים לסביות במהלך הטיפול הסב-לידתי, חושף אותו להתמודדות עם קהל שאינו שייך לזרם המרכזי ותהליך זה עשוי להשליך על אופי ואיכות האינטראקציה. איכות הטיפול הניתן לנשים לסביות בתקופה זו, עשויה להשפיע על חווית ההיריון והלידה ואף על הקשרים שלהן, קצרי וארוכי טווח, עם מערכת הבריאות. במאמר זה נסקרת הספרות המקצועית העוסקת בצרכים הרפואיים והנפשיים של אוכלוסיית הנשים הלסביות המנסות להרות, על רקע עמדות רופאים ואחיות במערכת הרפואית כלפי אוכלוסייה זו והשלכותיהן על איכות הטיפול בתקופה הסב-לידתית. 

 

המושג "לסבית" שימש באופן מסורתי לתיאור אישה, שתשוקתה מכוונת מבחינה רגשית, גופנית ואינטימית לאישה אחרת (2). הספרות מראה כי בין כלל הנשים בארה"ב בגילאי 18-59 שקיימו יחסי מין, שכיחות הנטייה המינית הלסבית הינה 1.4%-2.6% (3). בסקר שנערך באנגליה בשנת 2007, 5.6% מהנשים הגדירו עצמן כלסביות (4). סביר להניח כי המספרים האמיתיים גבוהים בהרבה מאלה המדווחים בספרות, מאחר ו"יציאה מהארון" כרוכה במחירים חברתיים ורגשיים משמעותיים. למיטב ידיעתנו, לא פורסמו עדיין נתונים לגבי שיעור הנשים הלסביות בישראל.

לסביות רבות בגיל הפוריות שואפות להיות אימהות ולייסד יחידה משפחתית "מסורתית", הכוללת שתי אימהות וילדיהן (5). ואכן, הורות בקרב נשים לסביות קיימת כיום בשיעור לא מבוטל. במאמר שפורסם לאחרונה בארה"ב לגבי מפקד האוכלוסין שנערך בארה"ב בשנת 2000, נמצא כי חצי אחוז ממשקי הבית הינם של בני זוג מאותו מין. כמחצית מהמשפחות החד מיניות היו משפחות לסביות. כמו כן ב-33% ממשקי הבית של הלסביות מתגורר ילד מתחת לגיל 18 (6). גם כאן סביר להניח שהמספרים העדכניים גבוהים בהרבה מהאומדן הנ"ל, מאחר ובארצות המערביות, חד מיניות עדיין כרוכה בתיוג. בסקר שפורסם בשנת 2012 בארה"ב עולה, ששיעור הנשים הלסביות המגדלות ילדים מתחת לגיל 18 זהה לשיעור בקרב הנשים שאינן לסביות (7). בישראל לא קיימים נתונים רשמיים לגבי שיעור משקי הבית של בני זוג מאותו מין. 

הורות בקרב זוגות לסביים כיום הינה נגזרת של קיום טכנולוגיות פריון מתקדמות, שיפור בסובלנות החברתית והתרופפות המחסומים המשפטיים כלפי הורות זאת, מדיניות פתוחה יותר של אימוץ והופעת תרבות של הורות בקרב הדור הצעיר של הלסביות (8). האמצעים להגשמת הורות לסבית כוללים: תרומת זרע, הפריה חוץ גופית, התקשרות לצורך הורות משותפת, פונדקאות ואימוץ. בנוסף, אימהות שהיו ביחידה משפחתית הטרוסקסואלית לפני כן, יכולות להביא את ילדיהן לשותפות עם בת הזוג (9). 

מבין האפשרויות הקיימות להתעברות נמצא שתרומת זרע הינה הבחירה המועדפת על רוב הנשים הלסביות. (2000) Buchholz דיווח, כי בין 87%-100% מהנשים הלסביות, בחרו להתעבר באמצעות תרומת זרע (10).

על פי הרשות הבריטית להפריה ואמבריולוגיה, במהלך השנים 2000-2005 שיעור טיפולי ההפריה החוץ גופית הוכפל פי ארבע בקרב הזוגות הלסביים לעומת פי שניים וחצי בנשים יחידניות (11). שיעורי הצלחת טיפולי הפוריות בקרב נשים לסביות הפונות לקבלת תרומת זרע מקבילים לשיעורי ההצלחה של נשים הטרוסקסואליות מאותה קבוצת גיל (12). בישראל ניתן לראות מגמה דומה אם כי נושא זה עדיין לא נבדק שיטתית. בשנים האחרונות עלה שיעור הפניות של נשים רווקות בארץ לקבלת תרומת זרע מבנק הזרע במאות אחוזים וגילן הממוצע ירד מתחת ל-35 (13). מהתרשמות קלינית בקרב עשרות נשים שטופלו במרפאות בקהילה באזור השרון עולה, כי חלק הארי של צעירות מתחת לגיל 35, הפונות בבקשה לתרומת זרע, הינן לסביות. 

קיימים הבדלים משמעותיים בין אימהות לסביות והטרוסקסואליות ברמת התכנון, ראיית הנולד ובהכנה הדרושה להפוך להורה. (2007) Renaud חקרה את החוויות של הנשים הלסביות סביב טיפולי הפוריות, ההיריון, הלידה וההורות. הנבדקות ציינו שערכו הכנות מקיפות להריונות שלהן. הן חפשו סביבה טיפולית תומכת והתייחסו לתקופה זאת כאחת התקופות החשובות ביותר בחייהן בשונה מנשים הטרוסקסואליות, שם הדברים נעשים כמעט באופן אוטומטי (14). 

רבדים נוספים של קבלת החלטות והתדיינות, המעורבים בהולדה בקרב הלסביות, הינם:             ההתלבטות לגבי הזכות להפוך לאימהות, השפעתה האפשרית של ההומופוביה על ילדיהן, הבטחת מעורבותה של בת הזוג בתהליך ההיריון והלידה, האם להרות מיחסי מין או מזרע של תורם. בנוסף, הנשים הלסביות מתמודדות עם שאלות הנוגעות לטיפול התרופתי, הניתן לצורך התעברות, ודנות לעומק מה יהיו התפקידים והאחריות של כל אחת מהן לאחר לידת הילד (15). שאלה נוספת שעולה היא מי מבין בנות הזוג תהרה. חלק מהזוגות בוחרים ללדת יותר מילד אחד, על מנת שששתי הנשים יחוו הריון ולידה. לעיתים בנות הזוג בוחרות להשתמש באותה דגימת זרע כדי שלילדים תהיה זהות ביולוגית חלקית משותפת (16). גם האספקט החוקי של ההורות עשוי להשפיע על הזוגות הלסביים. הנושאים החוקיים העיקריים המצריכים תכנון והתייחסות הינם היחסים החוקיים עם בת הזוג והיחסים החוקיים בין הילד לאם הלא ביולוגית, דבר ההופך את ההיריון וההורות למורכבים יותר מאשר בקרב משפחות שאינן חד מיניות (7). נדבך נוסף במורכבות התהליך, הינו גישת הצוות המטפל כלפי הנשים הלסביות והשלכתה על איכות הטיפול.

 

בספרות קיימות הגדרות רבות המתייחסות לאיכות הטיפול וכל אחת מהן בוחנת איכות מזווית שונה. הגדרה מקובלת של (2000) Brook מציינת, כי איכות הטיפול היא מושג המורכב משני אספקטים: 1. מרכיב האיכות הטכנית. כלומר, הפעולות הנדרשות לביצוע בקרב מטופל כחלק מהטיפול הרפואי, לשם השגת תוצאים רצויים. לדוגמא: בדיקות, שירותים וטיפול. 2. מרכיב אנושי ותרבותי, הכולל את איכות הקשר הטיפולי מטפל-מטופל, התקשורת ביניהם, זיהוי צרכי המטופל, שיתוף המטופל בקבלת ההחלטות, אמפתיה, שביעות רצון וכדומה (17). הגדרה זו כוללנית ומתייחסת להיבטים טכניים כמו גם לאיכות הקשר הטיפולי ולרגישות תרבותית. משמעות תפיסה זו היא, שטיפול איכותי מיטבי מצריך גילוי רגישות והבנה לצרכים הייחודיים של קהל הנשים הלסביות ונקיטת מאמץ מתמשך מצד הצוות המטפל לזיהוי ומתן מענה לצרכים הללו.

 

התייחסות מערכת הבריאות לאוכלוסיית הלסביות מהווה השתקפות של החברה, שמהססת לתמוך באנשים שבחרו בדרכים שונות מאלה שנסללו עבורם וכנגזרת, עלולה להשפיע על אופי ואיכות הטיפול. נראה שעמדות הצוות הרפואי כלפי מאמצי נשים לסביות להרות הם חלק בלתי נפרד מעמדותיהם כלפי הומוסקסואליות באופן כללי. במישור המאקרו חברתי, ניכרת גישה שמרנית של מערכות הרפואה והמשפט כלפי נשים לסביות. ברמת המטפלים, קיימים חוסר מודעות והכרה מוגבלת בקהל זה, כאוכלוסייה בעלת דאגות בריאותיות משלה, היעדר פתיחות, הנחה מוטעית לגבי הזהות המינית ונקיטה בגישה הטרונורמטיבית (18). דפוס החשיבה ההומופובי וההטרונורמטיבי המניח שההטרוסקסואליות היא הנטייה המינית הנורמטיבית, נותר דומה בקרב הציבור הרחב בכלל ובמערכת הבריאות בפרט למרות שמעל 30 שנה חלפו מאז שהאבחנה המגדירה הומוסקסואליות כלקות נפשית, הוצאה מספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאיות .(DSM) 

עמדות הטרונורמטיביות של הצוות הרפואי מובילות להתעלמות מהרקע החברתי והתרבותי של  הנשים הלסביות ופוגעות בבריאות האישה ובהתנסויותיה וחוויותיה במערכת הבריאות הנוכחית (19). ניתן ללמוד מהספרות כי במקרים רבים מגלים המטפלים חוסר הבנה לגבי הצרכים הרפואיים של הלקוחות הלסביות. הדבר מתבטא, למשל, בהיעדר הפניה לבדיקת הפאפ לגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם מכיוון שהרופאים מתעלמים לעיתים מהאפשרות שלסביות רבות התנסו במערכות יחסים עם גברים (20). (2007) Hiestand, Horne & levitt שערכו מחקר בקרב 516 נשים לסביות וביסקסואליות בארה"ב, מצאו כי יחסית לנשים הטרוסקסואליות, הנשים החד מיניות מקבלות טיפול דל במערכת הבריאות, מבצעות בדיקות שגרתיות לעיתים פחות תכופות וחשות שהן "מחוץ" למערכות הבריאות ומתקשות במציאת רופאים בעלי גישה חיובית. יתרה מזאת, בשל העובדה שחלק מהנשים הלסביות צורכות פחות אמצעי מניעה וטיפול טרום לידתי ומילדותי מאשר הנשים ההטרוסקסואליות, הן מופנות פחות לטיפול גניקולוגי שגרתי ולבדיקות סקר (21). דוגמא נוספת להתייחסות לא מספקת לצרכים הבריאותיים של קהל זה, מתבטאת במיעוט מחקרים מבוססי ראיות. (2010) Eliason, Dibble & Dejoseph ציינו שבין השנים 2005-2009, רק שמונה מתוך 5,000 מאמרים מתחום הסיעוד התמקדו בבריאות הלסביות, ההומואים, הביסקסואליות והטרנסג'נדרים (22). 

 בנוסף, מקצועות הבריאות קיבלו באופן מסורתי הכשרה מעטה בנושא הומוסקסואליות ועבודה עם אוכלוסיית מטופלים הומואים ולסביות (23). מבדיקה ברשומות ובירור עם עמיתים בישראל עולה, כי הנטייה המינית הלסבית אינה מתועדת על פי רוב על ידי המטפלים ברשומות הרפואיות. כלומר, המטפלים אינם תופסים את הנטייה המינית כנתון בעל משמעות רפואית. הסיבה לכך עשויה להיות העובדה שהצוות המטפל לא קיבל הכשרה מתאימה וייחודית לקהל זה.

 

היציאה למסע אל ההורות בקרב הנשים הלסביות מלווה לרוב בחשיפת הנטייה המינית הלסבית בפני המטפלים. כפועל יוצא מכך הנשים מצפות לתמיכה, קבלה, פתיחות, הכרה בנטייה המינית, התייחסות לצרכים הייחודיים לקהל זה בתקופה הסב-לידתית ומתן מידע ותוכנית טיפול מתאימים (15,10). אולם, המציאות העולה מהספרות ומהפרקטיקה שונה לחלוטין. נשים לסביות וביסקסואליות נאבקות לעיתים להשגת טיפול איכותי עקב מערכת תנאים מורכבת הכוללת פחד מחשיפה וגישות הומופוביות בקרב האחיות ומטפלים אחרים (24). בניגוד להורות הטרוסקסואלית, הורות של זוגות לסביים לעיתים אינה מתקבלת בחיוב ע"י הצוות הסיעודי והרפואי. אימהות לסביות דיווחו על חוויות של אפליה בעת קבלת טיפול מילדותי, בעיקר בצורה של התנגדות למתן מידע לאם הלא ביולוגית (25).

(2000) Wilton & Kaufman דיווחו על כך שזוגות לסביים נתקלו בסירוב לטיפול סביב ההיריון: "המיילדת אמרה שהיא מעולם לא שמעה על אנשים כמונו". "הגניקולוג שלי הצהיר כי הוא לא מסכים לכך ששתי נשים ילדו ילד". "כשחשפתי לראשונה את סטאטוס היחסים שלי, בפני רופאת הנשים, היא הייתה מאוד מאוכזבת. היא הצהירה, באופן מוחלט, שאסור לאישה לשקול היריון אלא אם היא נשואה לגבר" (26). תגובות מעין אלה עלולות לפגוע בהיענות האישה לטיפול רפואי וסיעודי במהלך ההריון תוצאות הטיפול בלסביות ובילדיהן מושפעות מניסיונן במהלך ההיריון והלידה ומהגישה והפעולות הננקטות ע"י המטפלים. קיימות ראיות  שתוצאות הטיפול בלסביות משתפרות, כאשר המטפלים הינם בעלי ידע בתחום ומגלים רגישות לצרכים הייחודיים של הלקוחות הלסביות (16).

אחת התופעות הבולטות המתוארות בספרות היא הימנעות הנשים הלסביות לגלות את נטייתן המינית מחשש לפגיעה באיכות הטיפול. מחקרים הדגימו שכ-40%-70% מהלסביות שנבדקו לא חשפו את נטייתן המינית בפני המטפלים. 37% מאמינות, שחשיפת נטייתן המינית תשפיע באופן שלילי על הטיפול בהן (19). גם (1999) Carroll ציינה כי לסביות רבות אינן חושפות את זהותן המינית בפני המטפלים לאחר שחוו חוויות שליליות קודמות (27). במחקר שנערך על ידי (1996) Stevens נמצא, ש-77% מהמשתתפות דיווחו על אינטראקציות שליליות בעבר עם הרופאים כלומר, שליטה ומניעת מידע, הערות סקסיסטיות ורגולציה של הפריון. לסביות רבות דווחו שחשו זלזול, איום, כעס, התפרצות, שתיקה, אי מתן מידע, בדיחות לא ראויות, פחות מגע גופני עם המטופלות והפניה שלא לצורך לבריאות הנפש (28).

(2006) Hutchinson, Thompson & Cederbaum ציינו כי בהשוואה לנשים הטרוסקסואליות, הלסביות חוות שונות משמעותית במישור הבריאותי ובניצול הרפואה המונעת. לדבריהם, הנשים הלסביות עלולות לסבול מטיפול תת מיטבי בשל מגוון גורמים ברמה האישית של המטופלת כגון חשש מהומופוביה, בושה, תחושת דחייה, ביקורת וקיפוח. החוקרים ציינו שנשים לסביות מעדיפות לחפש טיפול אצל מטפלות לסביות ולהשתמש במקורות טיפול לא מסורתיים כדי לצמצם את ההשלכות השליליות הנובעות מחשיפת הנטייה המינית שלהן (18). נוחות, פתיחות וחשיפה כלפי המטפלים קשורות באופן משמעותי למידת השימוש בשירותי הבריאות בקרב לסביות. במחקרים שונים נמצא, כי המטופלות הלסביות היו רוצות להיחשף בפני המטפלים לו היו יודעות שהדבר לא יפגע במערכת היחסים עמם. רוב המטופלות הללו מאמינות שאיכות הטיפול תשתפר אם תוכלנה לשתף את המטפלים שלהן בנושא הזהות המינית (29).

 

ארגון הבריאות העולמי ציין כי, ערך הצדק החברתי מחייב את הסיעוד לזהות ולצמצם את המחסומים החברתיים למתן טיפול איכותי עימם מתמודדות כל הקבוצות הפגיעות, במיוחד קבוצת  הנשים הלסביות. הסיעוד נמדד במידת הקשר האינטימי שהוא יוצר עם אנשים, משפחות וחברות, שסובלות מסטיגמה ואפליה והוא מצוי בעמדה ייחודית ליצור שינוי חיובי. האחיות הופכות למודעות בהדרגה לצורך בצדק חברתי, בהגנה על זכויות קבוצות השוליים ובקיום מדיניות תומכת, על מנת לצמצם אפליה אפשרית באוכלוסיית הנשים הלסביות. הסיעוד מצוי בעמדה טובה להגן על הלקוחות הלסביות אשר חשות "לא בטוחות", לפעול למיגור האפליה ולקידום בריאותן ולשמש "סוכן שינוי". סטנדרט עשייה זה מחייב את האחיות מבחינה אתית (30).

 

לסביות רבות שוקלות לממש את זכותן לאימהות. מספרן של הנשים הלסביות הצורכות טיפול סב-לידתי הולך ועולה בשנים האחרונות. יחד עם זאת, אנשי הרפואה ומקצועות הבריאות מקבלים הכשרה מועטה בנושא צרכים בריאותיים ועבודה עם אוכלוסיות הומוסקסואליות. הכשרה ומחקר מוגבלים בתחום אוכלוסיית הלסביות יצרו פער גדול בידע המטפלים, המשפיע על גישת צוותים רפואיים כלפי המטופלות הלסביות ועל איכות הטיפול. תפיסת איכות הטיפול הרפואי והסיעודי בקרב נשים לסביות ובנות זוגן מושפעת מחוויית הטיפול במהלך טיפולי הפוריות, בהיריון ובלידה. מחקרים מראים שאיכות הטיפול מהווה גורם מכריע בבריאות וכי מטופלות לסביות אשר חשפו את נטייתן המינית העריכו את איכות הטיפול כגבוהה יותר. כמו כן, על פי הספרות נוכחות טיפול סיעודי ורפואי תומך במשפחות הלסביות, שיפרה את חוויית הנשים הלסביות בהריון ובלידה וסייעה להפקת תועלת לטווח הארוך בשיפור בריאות הנשים. על הצוות הרפואי להיות מודע לאתגרים עימם יתמודד, לתמוך ולגלות רגישות ופתיחות לצרכיהן הייחודיים של הנשים הלסביות ולעדכן אותן באפשריות הקיימות. 

 

 

סקירה זו נערכה במסגרת כתיבת הצעת תכנית מחקר ללימודי דוקטורט