אי ספיקת ורידים היא אחת מהבעיות הרפואיות והאסתטיות הנפוצות ביותר בעולם המערבי.כ-30-50 אחוז מהנשים וכעשרה אחוזים עד 25 אחוז מהגברים סובלים מבעיה זו במהלך ימי חייהם, אולם רק עשרה אחוזים מגיעים לניתוח בשל חשש או בעיות רפואיות (למשל, מחלת לב) או גופניות (למשל השמנת יתר) המונעות אפשרות לניתוח.
רגליים שמהן בולטים כלי דם כחלחלים, הנראים לעתים כחבלים מפותלים תחת העור, הן מראה מוכר ונפוץ. אלו הן דליות ורידי הרגליים (Varicose Veins). דליות הן ורידים שטחיים גדושים בדם שמצטבר בהן בזמן עמידה בהשפעת כוח המשיכה. תופעה זו מתרחשת בשל נזק בלתי הפיך לשסתומים חד כיווניים המצויים בוורידים שאמורים למנוע תופעה זו כאשר הם תקינים.
בזמן עמידה ממושכת עולה הלחץ בוורידי הרגליים פי עשרה עד 20 מהלחץ התקין בסובלים מאי ספיקת הוורידים, ובשל כך מתרחשת דליפת נוזלים מכלי הדם לרקמות ומופיעה בצקת בשוקיים ובקרסוליים. במידה שלא מטפלים בבעיה, עלולה מחלת הדליות להחמיר ולגרום לכאבים בשל לחץ הנוזל על עצבים תחושתיים, לשינויים בצבע העור בשל שקיעת תוצר פירוק כדוריות דם - המוסידרין (lipodermatosclerosis), לדלקות ושינויי עור דלקתיים (stasis dermatitis), לדלקות ברקמות הרכות (cellulites) ובוורידים השטחיים (superficial vein thromboflebitis), לכיבי עימדון בעור (stasis ulcers) ואף לדמם עצמוני מוורידים בקרסול ובשוק.
נשים סובלות מבעיה זו פי ארבעה מגברים. קיים גורם תורשתי. הבעיה מוחמרת בהריון עקב נטילת תרופות מכילות אסטרוגן כגון גלולות למניעת הריון, עמידה ממושכת או פציעות בגפיים התחתונות.
יש שלוש סיבות עיקריות לטיפול במחלת הוורידים: אסתטית; הופעת תלונות נלוות כגון כאבים, כבדות, עייפות, צריבה; הופעת סיבוכים כגון בצקות, כיבים ודלקות.
טיפולים במחלת הדליות
הטיפולים הקיימים כיום הם:
ניתוח הוורידים, stripping - טיפול זה לא השתנה שנים רבות ועדיין נפוץ מאוד היום. בפעולה זו, המתבצעת תחת הרדמה אזורית או כללית, שולפים דרך מספר חתכים, החל מהמפשעה, את הווריד החולה ואת סעיפיו. לניתוח חסרונות רבים הכוללים שיעורי כישלון גבוהים - יותר מ-50 אחוז, זמן החלמה ממושך יחסית של עד כשבועיים בשל כאבים וקושי בתפקוד יומיומי, סיבוכים הקשורים לניתוח ולהרדמה כגון זיהומים, ובעיה מטרידה במיוחד והיא פגיעה בעצבים תחושתיים הגורמת לכאב כרוני ברגל בקרוב לשליש מהמנותחים. בנוסף, נוצרות צלקות קבועות בעקבות מספר רב יחסית של חתכים. יש חולים לא מועטים שבשל מחלות רקע קשות, כגון מחלת לב, או בשל גילם המתקדם, אינם מסוגלים לעבור ניתוח כלשהו ובשל כך לא מקבלים את הטיפול למחלת הוורידים ממנה הם סובלים.
טיפול באנרגית לייזר או רדיו - במהלכו מוחדר תחת הרדמה מקומית לאורך הרגל סיב אופטי לתוך הווריד ופולט קרן האנרגיה שמרתיחה את הדם, "מבשלת" את הווריד מבפנים וגורמת לנזק באנדוטל, שמביא בסופו של דבר לפיברוזיס ולסגירת הווריד. פעולה זו הוכחה כפתרון חלקי בלבד, שאינו מתאים לכל המטופלים, אינו נותן מענה לכל הוורידים ודורש הוספת טיפולים מסוגים אחרים בענפי ורידים בולטים שנשארים בסיומו באמצעות ניתוחים או סקלרוזציה מונחית אולטרסאונד.
סקלרוטרפיה מונחית אולטרסאונד
הודות להתפתחויות בשטח האולטרסאונד בעשורים האחרונים, ניתן כיום לטפל ברוב החולים בסקלרוטרפיה מונחית סונר - Ultrasound Guided Sclerotherapy, טיפול יעיל המהווה חלופה מצוינת לניתוח. בטיפול זה, במקום להוציא את הווריד החולה באמצעות ניתוח, גורמים לו לוזוקונסטריקציה מיידית ובהמשך לתהליך דמוי דלקת מבוקרת וממוקמת לדופן הפנימי של הווריד. הטיפול נוח, מאפשר חזרה מיידית לפעילות ואינו כרוך בהרדמה, חתכים וכאב.
הפעולה מבוססת על הזרקת חומר מוקצף בשם polidocanol באמצעות מחט עדינה באופן ישיר לתוך כלי הדם הפגום. כאשר החומר בא במגע עם תאי הציפוי הפנימיים של הכלי (אנדוטל), נוצרת תגובה מיידית של כיווץ, יחד עם תחילת תהליך דמוי דלקת, המוגבלת לדופן הפנימית. תהליך זה גורם לבסוף לפיברוזיס והידבקות דפנות הכלי, ולספיגתו על ידי הגוף באופן הדרגתי. לאחר הטיפול, זרימת הדם מהרגל מתבצעת דרך כל הוורידים עם השסתומים התקינים המהווים את מרבית הוורידים ברגל, וכך יורד הלחץ ברקמות הרגליים וזרימת הדם הוורידי מופנית לעבר הוורידים התקינים שאורכם הכולל כ-20 מטר, כך שאין כלל פגיעה בניקוז הוורידי.
בעקבות הטיפול יש ירידה מיידית בלחץ ההרסני שנוצר ברגל כתוצאה מאי ספיקת הוורידים וכתוצאה מכך מופיע שיפור ניכר בכאב ובנפיחות וכן במראה הרגל. ברוב המקרים, שתיים עד ארבע פגישות טיפוליות פותרות את הבעיה לחלוטין.
בתמונות 5-2 נראים מספר מקרים אופייניים של אי ספיקת ורידים המתבטאת בדליות לפני ולאחר הטיפול.
לפני אחרי
תמונה 2: דליות לפני טיפול תמונה 3: דליות אחרי טיפול
לפני אחרי
תמונה 4 תמונה 5
בתמונות 7-6 נראות רגליה של פציינטית בת 34 שסבלה מ-STASIS DERMATITIS לפני ובעקבות הטיפול, ובתמונות 11-8 נראות רגליהן של שתי מטופלות עם כיבי עימדון, STASIS ULCERS, לפני ובעקבות הטיפול.
לפני אחרי
תמונה 6: סטזיס דרמטיטיס לפני טיפול תמונה 7: סטזיס דרמטיטיס אחרי טיפול
לפני אחרי
תמונה 8: כיב עימדון לפני טייפול תמונה 9: כיב עימדון אחרי טיפול
הפעולה מבוצעת תחת הנחיית מכשיר אולטרסאונד המאפשר למקם במדויק את הווריד הספון, המוסתר עמוק מתחת לעור, ואת סעיפיו, שלא תמיד נראים לעין (תמונה 12). באופן זה ניתן להזריק באופן בטוח, מהימן ומדויק את החומר המוקצף ישירות לתוך הווריד הפגום וזאת מבלי לסכן את כלי הדם אחרים או רקמות שכנות.
תמונה 12: מראה חיבור הווריד הספון לווריד הפמורלי
כמו כן, הוכח שטיפול זה יעיל בהרבה מאשר הניתוח המקובל, כיוון שמכשיר האולטרסאונד מאפשר את מה שהעין האנושית אינה מסוגלת לעשות, כלומר להבחין ולטפל בכל וריד פגום המסתתר עמוק מתחת לפני העור, מה שלא התאפשר עד כה בניתוח המקובל, שכאמור אינו פותר את הבעיה לטווח הארוך בקרוב לחצי מהמנותחים.
השיטה נוחה למטופל, כמעט נטולת תופעות לוואי המאפיינות פעולות ניתוחיות ומתאימה אף לקשישים עם מחלות רקע, שמנעו מהם עד כה לעבור ניתוח בשל הסיכון הרב שבהרדמה ובניתוח עצמו, ואף לאותם אלה שכבר עברו ניתוחי ורידים קודמים שכשלו. החומרים הפעילים נמצאים בשימוש שנים רבות ומאושרים לשימוש בארה''ב ובאירופה. כאמור, אין כל צורך בהרדמה כללית או אזורית, ובמרבית המקרים, לאחר שלושה-ארבעה מפגשים, המטופל יכול לשוב לפעילות מלאה באופן מיידי.
לסיכום: הניסיון המצטבר עד כה בסקלרוטרפיה מונחית סונר הוכיח כי מדובר בטיפול בטוח ויעיל עם תופעות לוואי מועטות, בעל שיעור הצלחה גבוה, הן רפואי והן אסתטי, של יותר מ-95 אחוז מעבר לחמש שנים לאחר הטיפול. הטיפול מבוצע על ידי כותב שורות אלו, עם ניסיון בקנה מידה בינלאומי (יותר מ-8,000 טיפולים). המטופלים מדווחים על שביעות רצון מרובה מהטיפול ומתוצאותיו, ושלא כמו בניתוח, ניתן לטפל בשיטה זו בלא הגבלת גיל וגם בנוכחות מחלות רקע רבות.
ד"ר יאיר גלילי, מומחה לכלי דם, מנהל היחידה לטיפול בוורידים במכון מור