בשנת 2009, עברה מטופלת בשם ג'קי קים ניתוח בריאטרי אשר סייע לה, כצפוי, לרדת אחוזים ניכרים ממשקלה. היא איבדה קילוגרמים רבים והרגישה נהדר.
הצרות של ג'קי עם אלכוהול הגיעו במקביל. זה התחיל בהזמנת כוס יין במקום קינוח שהייתה רגילה להזמין. "בהתחלה חשבתי, 'זה נהדר, אני לא צריכה לשבת ליד השולחן ולסובב את המזלג שלי בזמן שכולם אוכלים קרם ברולה'", נזכרה קים, יועצת רפואית בת 44, החייה בסנט לואיס, מיזורי. אבל עד מהרה הזמנה של כוס יין מדי פעם הפכה לתכופה בהרבה.
קים בילתה את השנתיים הבאות נלחמת בהתמכרות. "הרבה דברים מפחידים קרו באותן השנים," היא מעידה. היא שתתה באופן קבוע לבד בבית, שני בקבוקי יין בכל פעם. לא עבר זמן רב, והיא הסתירה בקבוקים מבעלה, נהגה בשכרות, סבלה מהתעלפויות ומחבורות על גופה שלא זכרה שקיבלה.
הסיפור של קים אינו נדיר. בשנת 2012, מחקר גדול שפורסם בכתב העת של איגוד הרפואה האמריקאי דיווח כי שיעור החולים שסבלו מהתמכרות לאלכוהול עלה מ-7.6% לפני הניתוח ל-9.6% שנתיים לאחר הניתוח.
למרות זאת, חולים רבים כיום אינם מודעים לסיכון של אלכוהוליזם כאשר הם עוברים הליך של מעקף קיבה, ומדענים עצמם אינם בטוחים מדוע הסיכון קיים. תאוריה מוקדמת גרסה כי מדובר בהעברת התמכרות (transfer), אשר הציעה כי אנשים עלולים לאמץ התמכרויות חדשות לאחר ניתוח לירידה במשקל, כתחליף להתמכרות לאכילה. ייתכן גם שיש הסבר אנטומי: חילוף חומרים ספציפיים ושינויים הורמונליים הנגרמים על ידי מעקף קיבה מותירים חולים רבים פגיעים במיוחד לאלכוהוליזם, אך לא להתמכרויות אחרות. ייתכן גם ששני ההסברים נכונים – אך באותה מידה יתכן מאד כי התשובה לכך נמצאת בכלל במקום שונה.
"בין אם זה מדובר בהעברת התמכרות או במשהו אחר המתרחש בגוף, אנחנו באמת לא יודעים בשלב זה", אמר ג'יימס מיטשל, רופא ופרופסור למדעי המוח באוניברסיטת צפון דקוטה. "מה שבטוח", הוא מוסיף, "שיעור האלכוהוליזם עולה בחולים שעברו ניתוח מעקף קיבה".
ניתוח מעקף קיבה נפוץ מאד בארצות הברית ומחקרים מראים כי הניתוח לא רק גורם לירידה במשקל אלא ש- 90% מהחולים שעברו ניתוח מעקף קיבה מצליחים לשמור על הירידה במשקל אפילו עשר שנים לאחר הניתוח וכמו כן הם חשופים פחות למחלות נלוות, כגון סוכרת מסוג 2, מחלות לב וסרטן. אלכוהוליזם יכול כנראה להות תוצאה אפלה של הניתוח עבור חלק מחולים - גם אם הסיבה אינה ידועה.
ההסבר של העברת התמכרות מניח שאנשים שאוכלים יותר מדי לעתים קרובות נוטים להתמכרות. חוקרים דיווחו העברת התמכרות בצורות רבות - אלכוהוליסטית בגמילה עלולה להתחיל לעשן בשרשרת, למשל. אבל הרעיון הכללי שנוי במחלוקת, גם בגלל שיכול להיות קשה לאתר את שורשי ההתמכרות: יש הטוענים שמדובר בגורם פיסיולוגי, ואילו אחרים מתעקשים שהסיבות הן פסיכולוגיות.
אחד ההסברים הפיסיולוגיים להתמכרות, שתוארו לראשונה על ידי מדען מוח באוניברסיטת פלורידה בשם קנת' בלום, הוא תגובה קהה לדופמין, חומר כימי שמשוחרר במוחנו כאשר אנו מבצעים פעילות עם גמול גבוה כגון אכילה, קיום יחסי מין, סמים והאזנה למוסיקה. דופמין לא רק עוזר לנו להרגיש את ההנאה מהפעילויות הללו, הוא גם מניע אותנו לחזור עליהן שוב ושוב בחיפוש אחר הנאה גדולה יותר.
תהיה הסיבה אשר תהיה, מחסור בדופמין במוח אחראי לתגובת שרשרת של חיפוש אחר ריגושים חלופיים במקום אוכל. רוב המדענים מייחסים כל התמכרות שהיא לשילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. התמכרויות יכולות להיות מועברות מהתמכרות אחת לאחרת, אבל הן בעצם תמיד שייכות למנגנון אחד.
נדמה כי בכל מקרה של התמכרות, יש לבדוק את מכלול הגורמים לה, והדבר רק מדגיש את החשיבות של טיפול מלווה לכל מנותח בריאטרי, המכין אותו למשמעויות של השינוי שהוא עתיד לעבור ושל חייו החדשים.
ד"ר אסנת רזיאל, רופאה כירורגית מומחית בניתוחי הרזיה, קבוצת אסיא מדיקל, אסותא תל אביב