חוק ההסדרים ומערכת הבריאות

עיון בחוק ההסדרים הוא בבחינת כניסה לעולם המופלא של עליזה בארץ הפלאות, מילים זהירות זהירות, ממש מלאכת מחשבת, הכל עטוף בנייר צלופן כלכלי. לא מבטלים פרויקטים, רק דוחים אותם. לא מבטלים שירותים, רק מגבילים אותם וכך הלאה והלאה. מילים עטופות בנייר צלופן אבל חדות כתער. נכון, לא כל מה שמוכנס לחוק ההסדרים אכן מאושר אבל קשה להגיד שמי שקורא את חוק ההסדרים הוא מאושר יותר.

הפרק המוקדש למערכת הבריאות בחוק ההסדרים כולל מספר סעיפים. כל אחד מהם לחוד וכולם יחד מבטאים פטרונז' ועיוורון כאחד. העיון בסעיפי ההצעה מעלה יותר מתמיהה אחת מי הם האנשים שמרגישים מעל לחוק שכבר עבר בכנסת, מי הם האנשים שבעצם קובעים את היקף השירותים הרפואיים שנקבל והיכן. כן, גם היכן. גם אם זה לא כתוב במפורש, ברור לחלוטין כי כאשר בחוק ההסדרים מדברים על הגבלת שירותים, הפירוש המעשי הוא שלא יתווספו שירותים בפריפריה.

המילה "ייעול" נמצאת כמעט בכל שורה ומי לא רוצה שנתייעל. אבל במשרד האוצר לא ממש מתביישים. הם מציעים להגביל את מספר היחידות המקצועיות אבל בעת ובעונה אחת הם מציעים להקים שלושה משרדי ממשלה חדשים ומיותרים בעלות תקציבית ניכרת.

איך להקטין את ההוצאות

הפטנט המיידי של אנשי האוצר הוא למנוע פתיחת יחידות מקצועיות חדשות. יחידה מקצועית פירושה גם מנהל וזה זכאי לשכר מנהל. לא בבית ספרנו, אומרים אנשי האוצר. את השירות ניתן, אולי, אבל בלי האחריות של המנהל. אם חשבתם שזאת החלטה חדשה, יש בידכם טעות. ההחלטה הזאת כבר הועברה בשנת 2003 אבל אז היא נקבעה כהוראה זמנית עד לסוף 2006. בשנת 2006 הוארכה הוראת החוק עד לדצמבר 2008 ועכשיו מציעים להאריך את ההוראה הזמנית עד לסוף 2011. אצלנו, הזמני הוא תמידי ובסוף 2011 אתם כבר בוודאי יודעים שההחלטה תוארך הלאה והלאה.

חוק בית החולים באשדוד

גם מי שלא נחה דעתו מהחקיקה בכנסת המחייבת הקמת בית חולים באשדוד היה צריך לראות באישור הכנסת סוף פסוק, או לפחות סוף פסוק עד שהכנסת תחליט אחרת. אבל באוצר מרגישים שהם מעל לכנסת ומציעים בחוק ההסדרים דחייה של החוק. בהסברים להצעה לא מובאים נתונים על מידת הצפיפות של בתי החולים באזור, אין נתונים על הצורך או על אי הצורך בהקמת בית החולים, לא מדברים על רמת השירות.

אם היו פותחים באוצר את החומר שמפרסם משרד הבריאות (נכון ל-2007) היו מוצאים כי בבית החולים באשקלון שיעור התפוסה בפועל במחלקה הפנימית עומד על 93.8 אחוז ובמחלקה לטיפול נמרץ כללי שיעור התפוסה הממוצע עומד על 134.6 אחוז ותמונה דומה אפשר למצוא במחלקות נוספות. בבית החולים קפלן, בקצה השני של האזור, שיעור התפוסה במחלקה פנימית עומד על 102.3 אחוז ובמחלקת כירורגית לב על 111.4 אחוז.

באוצר מדברים על התייעלות אבל הם לא מצרפים להצעתם הצעות ייעול בדמות הרחבת בתי החולים או למצער מחלקות בודדות כדי לחלץ את צוואר הבקבוק שעיקרו הגידול באוכלוסיה והזדקנותה.

העיקר לא להוציא כסף תקציבי. הטכניקה ידועה היטב ושמה מסמוס על ידי דחייה. כך מציעים לדחות את פתיחת בית החולים עד לשנת 2020. למה לא 2030 או 2040? לאגף התקציבים הפתרון.

בהסברים להצעה זו מגיעים המנסחים לשיאים באמנות בלבול הקוראים. מדוע לא לקרוא באופן מפורש לילד בשמו: אנחנו חושבים שבית החולים הזה לא ראוי/לא רצוי, או בכל ניסוח אחר. מה שבעצם מביאים בהצעת חוק ההסדרים הוא את מסמוס הנושא. מי שלא ממש מכיר את החלטת האוצר יודע בוודאי כי במסמוס נושאים שבהם אין להם עניין, הם אלופים.

הגבלת מספר היחידות לשבץ מוחי

משרד האוצר מציע בחוק ההסדרים להגביל את מספר היחידות לשבץ מוחי לשש בכל רחבי הארץ. כיום, מציינים מנסחי החוק, פועלת יחידה אחת בלבד בבית החולים איכילוב. אנשי האוצר מציעים, כאמור, להגביל את מספר היחידות הללו לשש בלבד ושהן יוקמו אך ורק במרכזי-על רפואיים.

הטיפול הרפואי בשבץ מוחי עבר כידוע מהפכה של ממש וכשאדם החווה שבץ מוחי מגיע לבית החולים בתוך שלוש שעות מהתחלת ההתקף, יש לו סיכויים טובים לקבל טיפול אפקטיבי. מנסחי החוק מציעים להקים יחידות כאלו רק במרכזי-על. האם בצפון יש מרכז-על? התשובה היא, כמובן, שלילית. האם באזור אשקלון יש מרכז-על? התשובה היא, כמובן, שוב שלילית. ומה לגבי תושבי חדרה וכפר סבא? שוב, התשובה ידועה.

כאשר הטיפול הזה כל כך אפקטיבי, אי אפשר להתעלם מהצורך בהקמת יחידה כזו בכל בית חולים. לפי חוק ההסדרים, מצבם של תושבי הפריפריה הוא לא טוב. אולי באוצר תולים את יהבם בכך שתושבי הפריפריה ממילא רגילים לקבל שירות רפואי פחות איכותי. אני לא ממש יודע כמה מבין מנסחי החוק מתגוררים באזורים המרוחקים (ניחוש: רק מעטים) יותר משלוש שעות ממרכז-על ובכל מקרה, אל תשכחו את פקקי התנועה המאריכים ממילא את זמן ההגעה לבית החולים.

קופת חולים חמישית

האג'נדה החברתית הניאו-ליברלית המבצבצת מבעד לסעיפי חוק ההסדרים צועקת לשמיים כשמגיעים לפרק העוסק ב"הגברת התחרות בין קופות החולים". כאן, כבר הכל מותר, בשם היעילות כמובן. הכנסת לא אפשרה את הפעלת רובדי הביטוח, השב"ן, מתוך כוונה לשמר אי של שוויון בחברה הישראלית המקוטבת. את אנשי האוצר זה לא ממש מעניין והם פועלים להכניס את השב"ן דרך הדלת האחורית.

הכל, כמובן, בשם היעילות. בדף ההסבר כתוב כי רמת התחרות בין קופות החולים איננה מספיק חריפה. זאת אמירה כללית ולא מגובה בהוכחות כלשהן. נכון, בשתי הקופות הגדולות חברים כ-77 אחוז מהאוכלוסיה, כפי שמצוין בטבלה התפלגות החברים (ולא 80 אחוז, כפי שמצוין בהערות ההסבר), כאשר בשירותי בריאות כללית חברים כ-53 אחוז. האם דף ההסברים מציין מדוע התחרות אינה מספיק חריפה בין הקופות? התשובה היא, כמובן, לא. הוא פשוט קובע זאת. למה להיכנס לפרטים.

בדברי ההסבר נאמר כי שיעור המעבר בין הקופות השונות עומד על אחוז אחד בלבד. אולי בגלל שחברי הקופות הם לקוחות שבויים, אבל אולי, רק אולי, הם בכלל מרוצים מהשירות שניתן להם? על כך אין אפילו בדל הסבר. תחרות, רבותי, היא מילת המפתח ושם המשחק הוא רווח. האוצר לא מרגיש כי יש תחרות בין קופות החולים והתוצאה המתבקשת היא הקמת קופה חמישית.

כדי להקל על הקופה החדשה, מציעים במשרד האוצר תנאי סף קלים במיוחד. בסוף השנה השנייה יהיה עליה להציג מספר של 35 אלף מבוטחים ובסוף השנה החמישית - לא פחות מ-85 אלף מבוטחים. התנאים לא מדברים על תמהיל גילאי או על פריסה ארצית. למה להקשות, הרי שם המשחק הוא רווח.

אנחנו הרי כבר מכירים את כל השטיקים וכיצד יתנהלו העניינים: הקופה החדשה תפנה לצעירים בריאים ותציע להם תנאים מפתים. זה כדאי לה, שכן הם ממילא לא נזקקים לשירותי הבריאות והרווח יהיה כולו של היזמים. ההפסד של כולנו. הנחת העבודה מדברת על חיסכון של 25 מיליון שקל. האם עבור סכום כזה צריך לזעזע את המערכת ולהביא להוצאות שיווק (בשיעור לא ידוע) של הקופות הקיימות, שינסו לשמור בכל מחיר על החברים שלהן? תמהני.

ניצול יעיל של כוח האדם במערכת הבריאות

לשם שינוי, בחוק ההסדרים מופיע גם סעיף שיש לברך עליו: מתן סמכויות נוספות לידי אחיות ואחים. הכוונה נכונה אבל נשאלת השאלה מדוע מופיע סעיף זה בחוק כלכלי ולא כיוזמה של משרד הבריאות לשינוי וייעול במערכת חלוקת העבודה. למנסחי החוק הפתרונים.