האם ניתן לחייב נתבעים ב"תשלום ביניים" במסגרת תביעת רשלנות בגין נזקי גוף? האם יש מקום לחייב נתבעים בתשלום למימון הוצאות ניתוח בחו"ל ולכיסוי חלקי של חובות עבר? השופט משה דרורי מבית המשפט המחוזי בירושלים פסק כי מכון מור, בית חולים קפלן, וקופת חולים כללית ישלמו מיליון ₪ למימון ניתוחו של נער שנולד עם מום במערכת השתן.
הנער שנולד עם מום במערכת השתן הגיש תביעת רשלנות רפואית באמצעות עו"ד אסף פוזנר ממשרד כהן, וילצ'יק, קמחי ושות', נגד בית חולים קפלן, מכון מור וקופת חולים כללית שלא גילו את המום כבר בתקופת ההיריון. כעת נזקק הנער לעבור ניתוח מסובך ויקר בארצות הברית שישפר את חייו באופן ניכר וימנע ממנו את הצורך היומיומי להשתמש בחיתולים (כפי המצב מאז לידתו של הנער ועד היום). לצורך כך פנו הנער והוריו, שמצבם הכלכלי קשה והם אינם יכולים לממן ניתוח חיוני זה, בבקשה לבית המשפט שיורה לנתבעים לממן את הניתוח. לטענת הנתבעים מכיוון שלא הובאה כל ראייה על היקף הנזק יש לדחות בקשה זו.
תקדים משפטי
בהחלטה תקדימית, קיבל השופט דרורי את בקשת הנער והוריו והחליט לחייב את בית חולים קפלן, מכון מור וקופת חולים כללית לשלם מיליון ₪ שישמשו את התובע למימון הניתוח. בהחלטתו מציין השופט כי יש סיכוי גבוה שלנער תיקבע נכות ולאור המגמות הרווחות בשנים האחרונות בפסיקת פיצוי בגין נזקי גוף, סביר להניח כי הפיצוי שלו יעלה במידה ניכרת על הסכום המבוקש כסעד זמני.
השופט דחה את טענת הנתבעים וקבע שאין צורך בכלל, בשלב זה של הדיון, להציג ראיות על היקף הנזקים בכלל. מימון הניתוח הוא אינטרס מובהק של הנתבעים מכיוון שהצלחתו תגרום לשיפור ניכר במצבו של הנער ובכך בעצם תוריד את סכום הפיצויים שמגיעים לו – קבע השופט.
לדברי עו"ד אסף פוזנר, אחת הבעיות של תובעים מסוג זה היא שההליך נמשך שנים ארוכות ובשל ההוצאות הרפואיות הרבות והמצוקה הכלכלית הנגרמת בגינן, הם מראש נמנעים מלתבוע או שמסתפקים בפיצוי המוצע להם ולא נלחמים עד הסוף למיצוי זכויותיהם. "החלטה זו נותנת שביב תקווה לאנשים אלה שעכשיו יודעים שקיימת אפשרות לקבל פיצוי ביניים לשם מימון ההוצאות הרפואיות הנחוצות להם". |