חובת המעקב

מחובתו של כל רופא המטפל בחולה לעקוב אחר מצבו ולדרוש את תוצאות הבדיקות אליהן הפנה את המטופל. יש לקוות שחובה זו, עליה עמדו בעבר בתי המשפט פעמים רבות, מובנת כבר מאליה כיום בעיניו של כל רופא. למרבה הצער, במקרה שלהלן, שנתפרסם לאחרונה, לא נהג כך הרופא המטפל, והתוצאות הינן הרות אסון. זהו אחד מהמזעזעים שבמקרי הרשלנות הרפואית שהח"מ נתקלו בהם - מקרה של אדישות וזלזול משוועים מצידו של רופא כלפי מטופל שנתן בו את אמונו.

צ', גבר כבן 62, התלונן על נגע כהה חשוד על העפעף. הוא הופנה לבדיקה אצל כירורג פלסטי, וזה כרת באופן חלקי את הנגע ושלח את החלק הכרות לבדיקה במכון פתולוגי. הפתולוגים הבודקים אבחנו תאים לא רגילים חשודים ולכן המליצו, כך נכתב בתוצאות הבדיקה, לבצע כריתה שלמה של הנגע, על מנת להעריך אם יש ממאירות.

למרבה התדהמה, בשלב זה צ' איננו מיודע כלל על המלצה זו של הפתולוגים. הוא שב לכירורג לביקורת, וזה האחרון לא מסר כלל את תוצאות הבדיקה. צ' משוכנע שהבדיקה תקינה, שכן הכירורג לא אמר לו דבר. לא ברור האם הכירורג לא טרח כלל לברר את תוצאות הבדיקה או שבירר את תוצאות הבדיקה ולא טרח למסור אותן לצ'. 

מחדל רודף מחדל

וכך, חולפים להם 8 חודשים נוספים, בלא שאיש עושה דבר. בינתיים, את צ' מטריד הנגע שנותר בעפעף עינו לאחר הכריתה החלקית והוא פונה פעם נוספת לכירורג. הכירורג מבצע שוב כריתה חלקית בלבד של הנגע ושולח את החלק הכרות לבדיקה פתולוגית. הפעם, החשש שקינן בלב הפתולוגים בבדיקה הראשונה מתאמת - אצל צ' מאובחנת בוודאות מלנומה ממאירה. הפתולוגים מדגישים בתוצאות הבדיקה שהמלנומה לא הוצאה בשלמות, ושחלקים מהנגע הממאיר הושארו בשוליים ובעומק.

אך גם בהתקבל תשובה מפורשת וחמורה זו עולם כמנהגו נוהג: הכירורג, כמו גם כל גורם אחר בקופת החולים, איננו טורח להודיע לצ' שהתגלה סרטן בגופו ושדרושה כריתה מלאה של הנגע ופתיחה בטיפול מתאים נגד הסרטן. צ' מצידו, איננו מקבל כל הודעה מהכירורג או מהקופה והוא משוכנע שגם הפעם, תוצאות הבדיקה תקינות.

חודשיים נוספים חולפים, וצ' ניגש לרופא עיניים, לבדיקה שגרתית. הרופא שואל את צ', כבדרך אגב, מה היו תוצאות הבדיקה הפתולוגית של הנגע. צ' עונה לו שאיש לא יידע אותו על בעיה כלשהי בבדיקה. רופא העיניים ממליץ לצ' לברר מיוזמתו, ליתר ביטחון, מה היו התוצאות.

צ' מגיע לכירורג ומבקש את תוצאות הבדיקה. הכירורג מגיש לו את הדו"ח הפתולוגי, בלא לומר לו ולו מילה אחת על הכתוב בו. גם הפעם, לא ברור איזו אפשרות מבין השתיים היא הגרועה יותר: האם הגיש הכירורג את התשובה הפתולוגית לצ' בלי לקרוא אותה כלל, או שמא הגיש אותה כשהוא יודע שתשובת הבדיקה היא סרטן בגופו של צ', אך מבלי ליידע את צ' על כך ועל הפעולות הטיפוליות המיידיות אותן יש לנקוט.

ניתוח דחוף באיחור של למעלה משנה

צ' קורא בעצמו את התשובה הפתולוגית ומגלה לחרדתו ולתדהמתו שהוא לקה בסרטן המלנומה. הוא מיד עובר לטיפולם של רופאים אחרים ומתחיל בטיפול המתאים. צ' נותח לבסוף באיחור כולל של 16 חודשים, כאשר הגידול בעפעף העמיק חדירתו לשלב מוזנח ביותר וכאשר כבר הייתה קיימת מחלה גרורתית בבלוטות הלימפה, שדרשה ניתוח צווארי נרחב דו צדדי וטיפול כימותרפי וקרינתי קשה ביותר.

אונקולוג בכיר שבדק את המקרה הגיע למסקנה כי "איחור של 16 חודש באבחנה, גרם לכך שחולה שיכול היה להירפא ממחלתו בסיכוי גבוה, אובחן בשלב בו סיכויי הריפוי קטנים ביותר". כיום צ' חי למעשה "על זמן שאול" וסיכוייו לשרוד נמוכים: אצל 80%-90% מהחולים המאובחנים בשלב בו אובחן צ' יופיעו בתוך 5 שנים מיום האבחנה גרורות באיברים שונים שיביאו למותם.

כל שנדרש במקרה עגום זה מבחינתו של הכירורג המטפל היה לעקוב אחר תוצאות הבדיקה הפתולוגית של הנגע אליה שלח את צ' אולם נמנע הוא מלעשות כן. הכירורג לא פעל לקבל את תוצאות הבדיקה הפתולוגית ולא מסר אותן לצ'. הכירורג יכול היה, למצער, לומר לצ', לאחר כריתת הנגע, כי עליו מיוזמתו לברר את תוצאות הבדיקה, אך אפילו זאת לא עשה.

בתי המשפט מדגישים כי חובתו של הרופא אינה מתמצית במתן הטיפול בעת הביקור עצמו של החולה אלא גם לאחריו, במעקב אחר תוצאות בדיקה אליה שלח הרופא את החולה. גם על המוסד הרפואי בו מועסק הרופא לעמוד על המשמר: "מן הראוי הוא כי המוסד הרפואי, שלו האחריות הכוללת לטיפול בחולה, יקבע מנגנון שיבטיח שיתוף פעולה בין הרופאים המטפלים (רופא המשפחה ורופאי מרפאות החוץ) באופן בו יזכה החולה לטיפול מיומן, לרבות מעקב רפואי ראוי". כך פסק ביהמ"ש בת.א. (מחוזי י-ם) 1026/98 ואזנה נ' קופ"ח כללית.

באותו מקרה דובר בחולה שלא אובחן אצלו בזמן נזק הדרגתי לכליות עד כדי אי ספיקת כליות. הרופא המטפל שלח את החולה לבדיקת IVP, אך לא ביצע מעקב אחר תוצאות הבדיקה. ביהמ"ש פסק שהרופא התרשל במילוי חובת המעקב ופסק פיצויים לתובע. המקרה של צ' שונה ממקרה זה בשני היבטים: ראשית, במקרה זה קיבל לידיו החולה את תוצאות בדיקת ה-IVP אך לא העבירן לרופא המטפל (בשל כך גם נפסק נגדו "אשם תורם" והפיצוי שלו זכה הופחת). שנית, באותו מקרה ובאותה תקופה לא היה מנגנון בקופ"ח שהבטיח כי ממצאי בדיקות יועברו ישירות לרופא המטפל. אף על פי כן, קיבל ביהמ"ש את תביעת הרשלנות, מה שרק מלמד עד כמה המקרה של צ' הוא מקרה חמור, שכן צ' לא קיבל לידיו את תוצאות הבדיקה, והן נשלחו ישירות לרופא המטפל.

בפסק דין אחר (ת.א. (מחוזי י-ם) 3194/01 זליג נ' קופ"ח לאומית) נקבע לגבי תפקידה של קופת החולים כי "הערך המוסף של קופת חולים, מעבר לסך כל רופאיה, הוא יכולתה - ומבחינה משפטית חובתה - ליצור את אותו מנגנון מעקב, כדי שהחולה יזכה לטיפול של הרופאים המקצועיים בכל התחומים, תוך תיאום ביניהם...גם מבחינת החולה, המבוטח, קיימת ציפייה- ועל המשפט לתת לה את הביטוי ההולם- כי עניינו ומחלותיו יטופלו על ידי שלל הרופאים המקצועיים של הקופה, תוך תיאום ביניהם, כולל העברת מידע, וביצוע בדיקות שתוצאותיהם יימסרו לכל הרופאים או יהיו בידיעתם...העדר נהלים ברורים לביצוע מעקב אחרי מטופלים, הן ביחס לרופאים הראשוניים והן ביחס לרופאים המקצועיים, מהווה אף הוא כשל אשר מפר את חובת הזהירות של קופת חולים למטופליה".

יש לקוות שהמקרה של צ' יהווה תמרור אזהרה אדום ובוהק לכל רופא.