שימרו על הנוהל

בביקורה הראשון של התובעת אצל הרופאה, קבעה רופאת הקופה כי החולה סובלת ממחלות חורף רגילות ואובחנה אצלה דלקת חריפה בדרכי הנשימה העליונות. שבוע מאוחר יותר חזרה התובעת לרופאה וזו אבחנה כי היא סובלת מדלקת גרון חריפה. לאחר יומיים נוספים חזרה התובעת למרפאה ואבחנה זו אושרה שוב. יומיים מאוחר יותר הגיעה התובעת למרפאה, נבדקה אצל רופא אחר שאבחן כי התובעת סובלת מסינוסיטיס חריף ומכאבי ראש חזקים. כעבור יומיים הובהלה התובעת לבית החולים לאחר שהתעלפה ושם נקבע כי היא סבלה מדימום לתוך חלל המוח עקב מפרצת מוחית.

גירסת רופאי הקופה הייתה כי המערערת התלוננה על כאבי ראש רק בביקורה הרביעי והם הסתמכו על התיעוד של שלושת הביקורים הראשונים, שבהם לא נאמר דבר לגבי תלונה על כאבי ראש. בית המשפט המחוזי העדיף את גירסת התובעת, לפיה היא התלוננה בכל הביקורים גם על כאבי ראש, כאשר דרגת החומרה של הכאב הלכה והתעצמה. גירסתה של התובעת מצאה ביטוי גם בגיליון הקבלה של בית החולים, שם נאמר כי התובעת סובלת מכאבי ראש מזה שבועיים. בית המשפט המחוזי לא מצא סיבה להניח כי התובעת הסתירה את תלונתה בדבר כאבי ראש מרופאי קופת החולים.

בית המשפט המחוזי תקף את הרישומים העמומים והחלקיים של רופאי קופת החולים וקבע כי אינם בהירים די הצורך וכן כי כשלי התיעוד נוגעים לפרטים מהותיים, אשר אליבא דכל הרופאים יש לבררם ולתעדם באופן מלא ומדויק. לאור מכלול הנתונים התייחס בית המשפט בחשדנות גם לרשומות לגבי הביקורים הראשון והשני. לאור כל זאת קיבל בית המשפט המחוזי את טענת התובעת כי היא התלוננה על כאבי ראש בכל ארבעת ביקוריה אצל הרופאים. בית המשפט קבע כי התובעת החלה לסבול מכאבי ראש עוד לפני הביקור הראשון שלה וכשהכאבים גברו אך עדיין היו נסבלים, היא הגיעה לרופאים והתלוננה על כאבי ראש, שהלכו והתגברו בכל ביקור אצל הרופאים. לאור זאת קבע בית המשפט כי גירסת התובעת נכונה וחייב את הרופאים ואת קופת החולים בנזק.

הרופאים וקופת החולים ערערו בבית המשפט העליון, שקבע כי לדעתו ניתן להניח כי התלונות לגבי כאב ראש בביקורים הראשון והשני היו מתונות וכי בביקור הרביעי כבר עמד כאב הראש במוקד העניין. רופא הקופה זיהה אז את המחלה כסינוסיטיס, אך בית המשפט המחוזי שלל אבחנה זו וקבע כי התובעת לא סבלה מסינוסיטיס אלא מכאב שאפף את כל הראש והיה חזק יותר בצד השמאלי של העורף וזה אינו מתיישב עם סינוסיטיס. בית המשפט העליון חרג מקביעה זו של המחוזי וקבע כי הסברה כי כאבי הראש עשויים להצביע על סינוסיטיס לא היתה מופרכת, מה עוד שהתובעת סבלה בתקופה זו מהצטננות ומדלקות בדרכי הנשימה. עם זאת, האבחנה של סינוסיטיס לא היתה חד משמעית ולא ננקטו צעדים לאשש אבחנה זו, מעבר למישוש ידני.

למרות זאת, לא מצא בית המשפט העליון מקום להתערב בקביעותיו של המחוזי משתי סיבות: הראשונה, לא היה תיעוד ורישום מסודר שיכול היה לאפשר מעקב שוטף וקבלת החלטות שקולות ונאותות. הסיבה השנייה, לא ניתן משקל לנתונים מסוימים שהיו צריכים להדליק נורה אדומה וחייבו בירור נוירולוגי בבית חולים. בית המשפט קבע כי האבחנות וההחלטות שהתקבלו על ידי רופאי קופת החולים נעשו על יסוד תשתית עובדתית חלקית, ללא אנמנזה הולמת ובירור מעמיק של התלונות בדבר כאבי ראש. בית המשפט הסתמך על עמדת המומחים הרפואיים בדבר חשיבותה של האנמנזה המדויקת והמלאה במקרים של כאבי ראש, לרבות קיום חקירה יזומה מצד הרופא. בנסיבות המקרה היה על רופאי הקופה להפנות את התובעת לבירור נוירולוגי דחוף בבית חולים. ההתרשלות הייתה לא בעצם אי אבחון המפרצת אלא באי ההפניה לבית חולים. בית המשפט העליון סמך דעתו על כך כי עוצמתם של כאבי הראש, התמשכותם והיותם בגדר תופעה חדשה אצל התובעת חייבו בדיקות של לחץ דם, דופק וחום ובדיקה נוירולוגית בסיסית. במקרה זה, לא היה מדובר רק בהימנעות מביצוע בדיקות לגילוי הסברים חלופיים לכאבי הראש אלא גם בהימנעות מביצוע בדיקות שיאוששו את אבחנת הסינוסיטיס. בירור המקור לכאבי הראש התמצה בבדיקה ידנית על רקע מחלת חורף ובנסיבות העניין לא היה די בכך.

רופאי הקופה טענו עוד כי אחוז ניכר מהסובלים מדימום ממפרצת מוחית אינם מאובחנים בביקור הראשון אצל רופא וכי מתוך אלה המגיעים לבית החולים עם דימום, רבים נפטרים או נותרים עם נזקים נוירולוגיים.

בית המשפט העליון אימץ את קביעת המחוזי כי הוכח קשר סיבתי בין הנזק של התובעת לבין התרשלות הרופאים. בית המשפט קבע כי ההוכחה הסטטיסטית לא באה להחליף את כללי ההוכחה הרגילים. מקומה של הסטטיסטיקה רק במקרים יוצאי דופן שבהם יש טעמים המצדיקים הסתמכות על סטטיסטיקה. מה שצריך היה להחליט הוא מה היה קורה אילו היתה מופנית התובעת לבירור הנוירולוגי בבית חולים מוקדם יותר, האם הדימום המוקדם היה מאובחן והאם הדימום המאוחר והמזיק היה נמנע, או שמא מהלך המחלה היה נותר בעינו. במקרה שלפנינו, מאחר שחוסר היכולת לתת תשובה על השאלה "מה היה קורה אילו?" נעוץ בהתרשלותם של הרופאים שלא הפנו את התובעת לבירור האבחנה הנכונה של כאבי הראש, מוטל היה על הרופאים לשכנע את בית המשפט כי לא התרשלו. הנתונים הסטטיסטיים שעליהם ביקשו להסתמך לא סתרו את ההנחה כי מחלתה של התובעת הייתה מאובחנת לו התקיים הבירור הנדרש.

ע"א 10302/05