התקרחות וטכניקות כירורגיה לא שכיחות

בעשור האחרון השתפרו השתלות השיער לאין שיעור, עד כדי כך שלא ניתן כלל לזהות מטופלים שעברו השתלה. קיימות מספר שיטות להשתלת שיער, כאשר ההבדלים העיקריים ביניהן הם גודל השתלים, הציוד בו משתמש המנתח, כמות הטיפולים ואופן לקיחת השיער מעורף הראש.

השיטה הנפוצה ביותר ובעלת התוצאות הטובות ביותר כיום היא שיטת ה- F.U.T- Follicular Unit Transplantation, כלומר השתלה באמצעות הוצאת רצועה מחלקה האחורי של הקרקפת, פעולה היוצרת צלקת מינימלית, הפרדתה ליחידות פוליקולריות והשתלתה באיזור המתקרח.

קיימים מקרים בהם לקיחת רצועת שערות והותרת צלקת אינה מומלצת, גם אם מדובר בצלקת מינימלית. בקרב צעירים הרגילים ללכת בתספורת קצרה מאוד, לדוגמה, תראה הצלקת הנותרת לאחר ההשתלה ועל כן שיטת ה-F.U.T אינה מומלצת עבורם. דוגמה נוספת היא בקרב ציבור מטופלים אשר עברו בעבר מספר השתלות ואין אפשרות לקחת רצועת שערות נוספת, שכן העור כבר לא גמיש.

במקרים כאלה, ניתן לקחת מן האזור התורם זקיקי שיער בודדים בשיטה הנקראת F.U.E - Follicular Unit Extraction.

מטרת מאמר זה היא לבחון השתלות שיער לא שיגרתיות באיזורים לא אופייניים ובכך נתמקד.

השתלת שיער בקרחת צלקתית

כיום אנו עדים לכך שהשתלות שיער מתבצעות בעיקר לגברים ולנשים הסובלים מהתקרחות גנטית.

לעומת זאת, השתלות שיער על צלקות אינן נפוצות כלל. הדעה הרווחת היא שהשתלת שיער בקרחת צלקתית או על צלקת לא מצליחה- דעה, המבוססת על הטכניקות המיושנות בהן השתמשו בעבר להשתלת שיער. בנוסף, נכתבו מאמרים בודדים בנושא. אולם, השתלות שיער על קרחת צלקתית נושאות תוצאות טובות מאוד, עד כי ניתן להגיע למראה טבעי לחלוטין.

קיימים סוגים רבים של צלקות. המילה "צלקת", שמקורה מלטינית (Cicatrix) הנה רקמת עור הנוצרת בעקבות התכווצות של רקמת פיברוטי. רופאי עור ודרמטופתולוגים משתמשים בצמד המילים ”Cicatricial Alopecia כאשר מדובר בתופעה שנגרמה בעקבות מחלה דלקתית, דוגמת Lichen Planus Pilaris, DLE, Pseudopelade.

בתחום השתלות השיער, משתמשים בצמד המילים לא רק כאשר מדובר בצלקות בעקבות מחלות בעור, כי אם גם בקרחות צלקתיות שנגרמו כתוצאה מפגיעות בקרקפת, כגון כוויות, חבלות, ניתוחים קוסמטיים, קרינה, צלקת מולדת ועוד.

ישנן מספר סיבות לתופעת הקרחת הצלקתית, ועל כן ישנם סוגים רבים של צלקות.

קרחת צלקתית הנה איזור קרחתי בקרקפת הנוצר, כאמור, בעקבות מחלה או גורם חיצוני אשר פוגע בדרמיס הרטיקולרי וגורם לנזק או הרס לזקיקי השיער. במקרים בהם סיבת המחלה אינה ידועה, קיימת חשיבות לביצוע ביופסיה על מנת להגיע לאבחנה מדויקת בדבר המחלה אשר גרמה להתקרחות ובכדי
לטפל בה.

על מנת לבצע השתלת שיער בקרחת צלקתית שנגרמה כתוצאה ממחלה דלקתית, רצוי להמתין לפחות שנתיים ללא פעילות של המחלה לפני ביצוע הפעולה, על מנת לוודא שהמחלה אינה פעילה. אם עדיין חושדים שהמחלה פעילה, ניתן לבצע ביופסיה על מנת לשלול זאת.

על אף שמדובר בפחות שיערות מושתלות בהשוואה להשתלה רגילה, המטופלים בדרך כלל מביעים את שביעות רצונם מהתוצאות. השיער צומח ומכסה את האיזור הצלקתי, שאינו נראה טבעי. ברם, יש להסביר למטופל כי אם המחלה תחזור, היא עלולה לפגוע בשיער המושתל (ראו תמונות 1-4).



השתלת שיער בצלקת מולדת

במקרים כמו אפלסיה קוטיס (Aplasia Cutis) וצלקת משולבת (Triangular Alopecia) ניתן לבצע השתלה, אך ההמלצה היא לבצעה לאחר גיל 13, היות שההשתלה מתבצעת בהרדמה מקומית ובגיל 13 יש לצפות כבר לשיתוף פעולה מצד הילד.

השתלת שיער מהחזה או מחלקים אחרים בגוף

בשיטה זו מוציאים שיער לא מהקרקפת, אלא מאיזור אחר בגופו של המטופל ומשתילים אותו באיזור הדליל בראש. בפעולה זו, המבוצעת במקרים מסוימים מאד כגון מצב בו אין מספיק שיער תורם בקרקפת, מוצאות השערות בשיטת ה-FUE. כמות השיער שניתן להוציא מוגבלת בין 500 ל-1,000 שערות, הואיל ולקיחת שערה אחר שערה מסרבלת במקצת את העבודה ולוקחת שעות רבות (תמונה 5).



השתלת שיער בגבות

שיער הקרקפת לפעמים עבה יותר מהשיער בגבות. במקרים אלה יש צורך למצוא איזור תורם מתאים יותר כמו מאחורי האזניים, שם השיער דק יותר. מאחר והשיער התורם מגיע מהקרקפת, יש צורך להסביר למטופל שהשערה תצמח כמו באיזור המקורי ולכן יהיה צורך לגזור את השיער המושתל ברגע שהוא מגיע לאורך של יותר מ-1 ס"מ. בנוסף, הטכניקה להשתלת שערות בגבות שונה מהשתלה רגילה: המיכשור המיוחד מאפשר למצוא את הכיוון הנכון כ-15 מעלות על פני השטח. ההשתלה מתבצעת בהרדמה מקומית עם לידוקאין 1% ואדרנלין, ללא צורך בהרדמה טומצנטית (Tumescent Anesthesia), כדי לא לגרום לנפיחות בעפעף לאחר הניתוח. יש צורך להשתיל שערה שערה כל 2-1 מ"מ כדי להגיע לצפיפות מקסימלית וכן יש צורך לתת לשיער את הכיוון הנכון (כלפי מטה). (תמונה 6,7).



המקרים המתאימים להשתלת גבות הם אלופסיה אראטה ללא פעילות יותר מ-4-3 שנים, טראומה לגבות עקב התעסקות יתר (נפוץ מאד), צלקות עקב כריתת גידולים, צלקות עקב תאונות או כוויות.

השתלת שיער בריסים

השתלת שיער בריסים מסובכת במקצת (עד כה, בצעתי שלוש השתלות). ומתבצעת לאחר הרדמה מקומית עם לידוקאין 1% ואפינפרין. את השערה משתילים באמצעות מחט עקומה: מחדירים את המחט דרך העפעף העליון ומוציאים אותה דרך הסחוס, מהיכן שיוצאים הריסים. לאחר שכל מחט יוצאת מחזירים את השיער ומושכים אותו עד שהשורש ניתק מהסחוס, לכן יש צורך להשתמש בשיער ארוך. בדרך כלל משתילים בין 10 ל-20 שערות בכל עפעף. בהמשך כאשר השיער יצמח יהיה צורך לגזור אותו. לאחר 3 חודשים כאשר השיער מתחיל לצמוח, יש למרוח מסקרה או מחזק ריסים כדי להקנות לשיער כיוון כלפי מעלה.

השתלת שיער בזקן

יש מקרים בהם ניתן לבצע השתלת שיער בזקן כמו אלופסיה בזקן, צלקות עקב טראומה, או כוויות. השיער התורם הוא מהקרקפת וניתן להשתיל שערה שערה כל 4-2 מ"מ.

ניתן לבצע השתלה גם בשפם עקב שפה שסועה או עקב כוויות או תאונות אחרות. ההשתלה מתבצעת עם מחט בגודל 21 כדי למנוע צלקות בזמן ביצוע הנקבים (תמונה 8,9).

השתלת שיער בערווה

השתלת שיער בערווה נפוצה מאד בדרום קוריאה היות שלנשים קוריאניות אטריקיה מולדת באיזור הערווה.

השיער התורם מגיע מהקרקפת ובערווה מאד חשוב לתת את הכיוון הנכון (כלפי פנימה). השערות מושתלות כל 5-4 מ"מ וברגע שהשיער צומח, הוא מכסה בצורה משמעותית את האיזור. גם במקרה זה, על המטופלת לגזור את השיער כיוון שהוא מתנהג כמו בקרקפת.

ד"ר אלכס גינזבורג, מומחה למחלות עור ושערות, כירורגיה דרמטולוגית והשתלות שיער. מנהל יחידת שיער והשתלות שיער, קלאס קליניק, המרכז הרפואי ע"ש שיבא, תל השומר